דמויות
ארבעה גברים, ארבע נשים
אודרי: נערה צעירה בת שמונה-עשרה – חברה בתנועת מכבי
רגינה: סבתה (נונה)
קלרה: חברה במכבי
מועסקר: נערה פלסטינית
השופט אברמינו: אביה של אודרי
רפי: ניצול שואה, החבר של אודרי
דניאל: מדריך הקבוצה במכבי
יוסי: חבר בקבוצה, הליצן שבחבורה.
תפקידי דמויות המשנה הבאות יכולות לשחק כל אחת מהדמויות שלעיל:
איזבל, פאטמה, ריטה, דבורה, נעימה, סועאד, פאולה, פסיה, דוד, מוניר, גרישלר,פרחחים, מוסטפה, משה, סמי, עבדול, גבי, ד"ר מזרחי, קפיטן, מנהל בנק.
המקום
מצרים, צרפת וישראל במחצית המאה ה-20.
מערכה ראשונה
(קבוצת חברים עם דניאל המדריך, מתנועת הנוער מכבי קהיר, לרגלי הפירמידות בגיזה, נכנסים בשמחה בריקוד הורה לצלילי השיר "הבה נגילה"... פרט לרפי שעומד לבד מביט בם במבט קודר).
(אודרי ניגשת לדניאל מדריך הקבוצה, כשהאורות מוסטים מעל החברים. מנורה אחת נותרת מאירה על רפי ושנייה על אודרי ועל דניאל).
אודרי:
(מסתכלת על רפי) דניאל, מעולם לא ראיתי את החבר החדש הזה, מי הוא?
דניאל:
שמו רפי, רפי ליפסקי, הוא הצטרף לתנועה בחודש שעבר. עוף מוזר, לרוב, נשמר לעצמו לבד. אבל מי יכול להאשים אותו? הוא היה במחנה הריכוז הנאצי - מאידנק.
אודרי:
(מופתעת) ניצול שואה! מעולם לא פגשתי מישהו כזה. מסכן שכמותו וודאי סבל כל-כך. ובכל זאת הוא נראה כל כך טוב וכל כך יפה, כמו הפסל של דוד על ידי מיכל אנג'לו. מתי ואיך הגיע למצרים?
דניאל:
הוא הגיע לקהיר לפני שלושה חודשים, בינואר 1946, אחרי שהייה של שנה במחנה עקורים באירופה. יש לו דודה, שמה סטפני, המתגוררת כאן. הוא העדיף לברוח מאירופה להתרחק ככול האפשר מהזיכרונות של זוועות המחנות ולבוא לגור עם דודתו בקהיר, אחרי שאיבד את כל משפחתו במחנות הריכוז הנאציים.
אודרי
כמה עצוב! בן כמה הוא?
דניאל:
אני מאמין שהוא כבן 20.
(האורות כבים מעל דניאל)
אודרי: (מתקרבת אל רפי) היי, שמי אודרי (מושיטה לו את ידה)
רפי:
(לא לוחץ את ידה ומשיב בקרירות) רפי.
אודרי
(נפגעת מכך אך מנסה לקשור שיחה) האם אי פעם היית בפירמידות בעבר?
רפי (לאקונית), לא, מעולם לא.
אודרי
וואוו , אבותינו הם שבנו פירמידות אלה, הם ודאי היו אנשים חזקים מאוד!
רפי
את באמת מאמינה בזה?
אודרי
למה לא? זה סיפור יפה. אני אוהבת את סיפורי המקרא.
רפי
ובכל זאת זה בסך הכל רק סיפורים!
אודרי
(מתרחקת ממנו, פונה לקהל) אני יודעת מתי אינני רצויה. . . . אעזוב אותו על מנת לבקר את אבן הפירמידה האהובה עליי – אחת האמצעיות, מעט יותר גדולה מהאחרות, בשורה הראשונה של פירמידת ח'אופס.
(היא מודדת עצמה כנגד האבן בעוד רפי נראה מתקרב).
רפי
(בסקרנות) מה את מנסה לעשות?
אודרי
(נבוכה) אה - אני לא ראיתי אותך. . . !
רפי
(בחצי חיוך) שמעתי שאפשר לאפות פיתה ערבית "עייש באלאדי"
על אבן פירמידה חמה. האם את מחשיבה את עצמך לאחת כזאת?
אודרי
(מגיבה בצחוק) לפעמים....
רפי. אבל בכל זאת, מה את עושה?
אודרי
(מסמיקה במקצת) בדקתי את הגובה שלי כנגד האבן הזו. אני עושה זאת מאז שהייתי ילדה קטנה. בכל פעם שהגעתי לפירמידות עם אבא שלי, או במסגרת התנועה, הייתי שואלת את עצמי "האם אני גבוהה כאבן הפירמידה? נהניתי להיווכח שאני הולכת וגדלה וחזקה יותר עם כל ביקור, ואילו האבן נותרת אותו הדבר במשך 5,000 שנה ...."
רפי
אה-הא. אבל שלא כמונו, האבן היא נצחית. בעוד אנו ניעלם יום אחד.
אודרי
נצחית, אבל מתה - ואילו אנחנו חיים! אני יודעת שיום אחד אני אמות, אבל בינתיים אני חיה ונהנית מהחיים, ואני רוצה לנסות להשיג כל מה שאני יכולה לפני היפרדי.
רפי
מה את רוצה להשיג?
אודרי
הו! כל כך הרבה דברים!
רפי
כמו מה?
אודרי
אומר לך רק שלושה מהם: 1. אני רוצה שתהיה לי מדינה משלי - ישראל. 2. אני רוצה להיות סופרת מצליחה ולהשפיע על האנושות שתהיה יותר רציונלית וטובה. 3. אני רוצה להוכיח שבנות הן טובות בדיוק כמו בנים ... ועוד כל כך הרבה דברים אחרים ...
רפי
וואו! ממש תכנית להרבה חיים שלמים!
אודרי
ומה תכניותיך לעתיד, אם תרשה לי לשאול?
רפי
אני לא יכול להגיד לך.
אודרי
למה לא? זה לא הוגן, אמרתי לך את שלי!
רפי
פשוט אין לי מה להגיד. אין לי שום תכנית. אני לא רוצה שום דבר חוץ מלהיות לבד.
אודרי
(נפגעת) אני לא אחייב אותך... (היא מתחילה ללכת משם).
רפי
(אוחז בזרועה כדי להחזירה) בבקשה הישארי, אני אוהב לדבר איתך, את מזכירה לי מישהי. . .. ראי, אמרת שיום אחד את תהיי מתה. אני לא צריך לחכות לאותו יום, אני כבר מת. אני מתתי שם, במחנות של היטלר; מה שאת רואה כאן זה רק שלד של רוחי לא באמת אני.
אודרי (לאחר שתיקה מביכה)
היי רוח!
(רפי לוטש בה עיניים)
אודרי
הו, אני מצטערת, צר לי, באמת לא הייתי צריכה להתבדח על זה. בבקשה סלח לי.
רפי
לא עלייך להצטער, את לא קשורה לזה ואין לך ולאף אחד פה שום מושג על מה שהיה שם. . . (אחרי שתיקה קצרה) לא חשבתי שלמישהי כמוך יהיו מחשבות על מוות.
אודרי
למה לא? האם יש לך זכויות יוצרים בנושא?
(רפי לוטש בה עיניים קודרות שוב, ואז מתרחק)
אודרי
(בעקבותיו, ממלמלת לעצמה) פה גדול אודרי! הפעם באמת פגעתי ברגשותיו... אבל אני לא התכוונתי. אני לא הייתי צריכה להיות כל כך קלת דעת, לא בנושא השואה ולא בנושא המוות.
(החברים נכנסים, בשמחה רוקדים שוב הורה. היא הולכת אל רפי ששוב עומד בנפרד).
אודרי
האם אתה רוצה לרקוד ריקודים ישראליים אתנו?
רפי
לא, אני לא מכיר את הריקודים האלה.
אודרי
אני יכולה ללמד אותך. . . .
רפי
היית יכולה, אילו רציתי ללמוד אבל אני לא רוצה.
אודרי
(פגועה) כרצונך. (היא מצטרפת לחבורה. הם הפסיקו לרקוד.
נשמע טנגו - מושר בפי יפה ירקוני).
יפה שרה
"ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפונת, ארצי שלי..שלי..."
אודרי מזמזמת לעצמה
מדינה שלי קטנה, מדינה יפה שלי, שלי ..."
(החברים מסתכלים אחד על השני, לא יודעים אם הם צריכים לרקוד טנגו. דניאל מתקרב אל קלרה וקד קידה)
קלרה
(מתפלאה) לרקוד טנגו "בורגני"? אתה יודע שמעולם לא עשינו זאת בתנועה!
דניאל
קומי, אל תדאגי. זה "טנגו כשר". את לא שומעת את המילים העבריות? "ארצנו הקטנטונת – ארצנו היפונת - ארצי שלי, שלי..." בואי קלרה שלי - בואי לרקוד.
קלרה
(צוחקת) ובכן - במקרה הכשר הזה...
(קלרה קדה קידה מדומה ורוקדת איתו, וחברים נוספים מתחילים לעשות כמותה. זוגות מצטרפים ורוקדים טנגו בורגני בשמחה.
(רפי ניגש אל אודרי)
רפי
אני ארקוד איתך את הריקוד הזה אם תרצי.
אודרי
כן. . . אני אשמח.
(רפי לוקח אותה בזרועותיו ומוביל אותה בחן בצעדי הריקוד - עד שהמוזיקה מסתיימת. הם מתיישבים קצרי נשימה, והאורות מתעממים מעל הקבוצה).
אודרי
אתה רוקד כל כך יפה!
רפי
אפילו לרוח רפאים יכול להיות חוש קצב.
אודרי
(בעצב) שמעתי שהיית במחנה הריכוז מאידנק. וודאי עבר עליך סבל נורא. אם אתה רוצה לדבר על זה, אני. . .
רפי (בפסקנות)
לא! אני לא רוצה לדבר על זה!
אודרי
בסדר. (אחרי עוד שתיקה מביכה) השיר הזה הביא לי השראה. אני מפללת שהייתי יכולה לחיות בארץ עליה הזמרת יפה ירקוני שרה, על - ארץ קטנה משלי, מאוד שלי.
רפי
מצרים היא לא הארץ שלך?
אודרי
נולדתי במצרים, אבל אני לא ממש מרגישה שזו ארצי.
רפי
למה לא? כמה זמן נמצאים היהודים במצרים? מאז יציאת מצרים, אני מתכוון.
אודרי
יותר מ -2,500 שנים. היהודים הגיעו שוב למצרים עם הנביא ירמיהו, אחרי חורבן בית המקדש הראשון, ומאז, תמיד הייתה קהילה יהודית במצרים.
רפי
אז היהודים היו במצרים לפני האיסלאם?
אודרי
הו, כן! זמן רב לפני האיסלאם, שנוסד במאה השביעית לספירה. היהודים היו כאן לפני היוונים, הרומאים, הערבים. ועל אף זאת, אנחנו עדיין נחשבים לזרים! זו הסיבה שאני לא מרגישה כאן בבית. רק חמישה אחוזים מיהודי מצרים קבלו אזרחות מצרית. אני כל כך רוצה שמדינת ישראל תתקיים. . . עבורי זה ממש צורך קיומי...
רפי
אין אזרחות מצרית ליהודים? אבל זה לא חוקי! לא ידעתי זאת! האם הקהילה הבינלאומית יודעת על כך? אפילו בגרמניה הם העניקו אזרחות ליהודים!
אודרי
זו הסיבה שרבים מאיתנו היהודים המצרים כמהים למדינה. כל אדם רוצה להרגיש מקובל באופן מלא כאזרח, לא כזר אורח קבע. המצרים מיטיבים עמנו וקוראים לנו "אורחים רצויים;" זה נהדר להיות אורחים - אך לא ליותר מאלפיים שנה! אני כבר רוצה להיות בבית משלי.
רפי
עכשיו אני מבין אותך קצת יותר אודרי, אך אני לא יכול להגיד שאני נותן "למדינה הקטנה" שלך תקווה רבה.
אודרי
למה לא? בשנת 1917, בתום מלחמת העולם הראשונה, בריטניה הבטיחה לנו זאת בהצהרת בלפור; וכפי שאתה יודע, אנחנו גם קיבלנו ברוב קולות באו"ם, בנובמבר 1947 זכות להקים מדינה לעם היהודי בארץ ישראל.
רפי
אבל גם האנגלים וגם הערבים מרגישים מצוין שם ובכלל לדעתי לא יתנו ליהודים להקים שום דבר שם למרות כל ההצהרות! והלא מדינות ערב נשבעו להרוס אותה אם תקום! יש לי כבר את הנסיון שלי בשחיטת יהודים, בה בשעה שהבריטים והאמריקנים עמדו בחיבוק ידיים!
אודרי
אז אתה לא מאמין בחלום הציוני?
רפי
אני לא מאמין בכלום! אני כבר עברתי יותר מדי מכדי להאמין בחלומות!
אודרי
אז מה אתה עושה בתנועת המכבי?
אני אוהב את האוכל. (מביט בה ובחיוך בחצי פה) ואטרקציות מסוימות נוספות.
אודרי
(פונה לקהל) באותו אחר הצהריים, רפי ליווה אותי בחזרה לביתי, והזמנתי אותו להיכנס פנימה. הוא סיקרן אותי, מעולם לא פגשתי מישהו כמותו.
(הם נכנסים לגינת ביתה.)
רפי
(מסתכל על הארכיטקטורה של הבית ומסביבו ביראת כבוד) את גרה בארמון, נסיכה!
אודרי
(מחייכת) טוב, לא ממש.
רפי
לא ממש? הבית המרשים והמיוחד הזה, הגן היפהפה עם פסלים, הגדרות החיצוניות המכוסות בפרחי יסמין וכל מיני פרחים אקזוטיים ריחניים, ואוא!
(רפי נעצב ואומר לאט)
במאידנק גם היו לנו גדרות, אבל הן היו חשמליות, לא עם פרחים. אני לא מבין זאת, אירופה עדיין מלקקת את פצעיה - וכאן זה נראה כאילו שום דבר לא קרה - כל השפע והברק הזה, כאילו מלחמת העולם השנייה לא התרחשה כלל! האם כך חיים יהודי מצרים?
אודרי
לא כולם, חלק מהם. באופן כללי אנחנו נחשבים כמיעוט משגשג. אנחנו כבר במצרים הרבה זמן והיהודים תמיד היו חרוצים וברמה גבוהה, והם תרמו הרבה לבנייה ולהתקדמותה של מצרים.
(הם נכנסים לבית, רפי מסתכל בהערצה על ציור גדול של חבצלות מים, של קלוד מונה, ועל פסל של רודן)
וואו איזה עושר אמנותי! הם יפהפיים! אני מרגיש כמו באירופה של לפני המלחמה!
אודרי
בוא ותתרשם מהספרייה שלנו. (היא לוקחת אותו לשם)
רפי
(מסתכל בריכוז בספרים) הממ. הומר, שייקספיר, וולטייר, סטנדל, פרוסט... אה - אני רואה שיש לכם גם את ספרי הפילוסופים היהודים: פילון, סעדיה גאון, הרמב"ם: שלושת עמודי התווך של הפילוסופיה היהודית העתיקה.
אודרי
כן, הם כתבו את היצירות שלהם במצרים. למעשה, הרמב"ם - מימונידיס: הוא אחד מאבותיי. . . .
רפי
(מתרשם) אם כך, האם עלי לקרוא לך מימונידה?
אודרי (צוחקת)
שלא תעז!
רפי
אז אני לא. (אחרי שתיקה קצרה) וכל הספרים האלה בספרייה זו שייכים לך?
אודרי
ובכן - למשפחה שלי.
רפי
ואת קראת את כולם?
אודרי
(צוחקת) כמובן שלא, איך יכולתי? אפילו אבי לא קרא את כולם, למרות שהוא עבר על כל ספרי החוק ביסודיות. הוא דיין - אב בית דין בבית הדין הרבני העליון בקהיר.
רפי
מה את אומרת!
אודרי
(מצביעה לעבר קבוצת ספרים) הספרים האהובים עלי ביותר נמצאים כאן.
רפי
(ניגש ומביט עליהם) איזה אוסף יפה של ספרי ספרות ופילוסופיה: ומחזות שנכתבו על ידי מחזאים יוונים דגולים כמו: אריסטופנס, סופוקלס ואויריפידס, והפילוסופים הגדולים: סוקרטס, אפלטון, אריסטו; ספרי דרמה, שירה ונובלות. המחזאים, המשוררים והסופרים הטובים ביותר באנגלית ובצרפתית, במשך מאות בשנים, ועד ימינו! איזה אוסף, את יכולה להשאיל לי כמה מהם?
אודרי
האם אתה אוהב שירה?
רפי
כן. במיוחד באנגלית. זה השפה הלירית ביותר מבין שלוש השפות שאני יודע.
אודרי
גם אני אוהבת שירה אנגלית. האהוב עלי ביותר הוא משורר השלום הבריטי וילפרד אוון, שנהרג בשוחות במלחמת העולם הראשונה, כשהוא היה רק בן עשרים וחמש שנים. הוא כתב על אפסות המלחמה... גם אני, כמוהו, יום אחד אכתוב נגד המלחמות בספריי....
(מראה לו ספר של וילפרד אוון) הנה - אתה מוזמן לשאול את אחד מספריו וגם כמה מהמהמשוררים הרומנטיקנים אם אתה רוצה....
רפי
אני אקח את וילפרד אוון, אני אף פעם לא שמעתי עליו לפני כן, עכשיו את עוררת בי סקרנות. עם זאת, אני אשאיר את יצירותיהם של קיטס ושל וורדסוורת, לפעם אחרת. (נוטל כרך אחד) בכל זאת, אני אקח גם ספר אחד של קיטס, אם לא אכפת לך.
אודרי
בבקשה, אתה מוזמן.
רפי
אני די מחבב את קיטס. תיאוריית "הביטול העצמי" שלו באמת מושכת אותי - היכולת שלו לשלול את עצמו ולהיכנס לעורם של אחרים היא מתנה אמיתית. הלוואי שהיה לי וליותר אנשים היכולת לשלילה עצמית."
אודרי
גם אני אוהבת את קיטס. אבל למה אתה מתכוון בדיוק "ביטול עצמי?"
רפי
(בהומור קודר) ובכן, לא רק בדרך של קיטס, אני מתכוון, שאנשים מסויימים - ייעלמו ויהיו בלתי נראים לחלוטין!
אודרי
אה! עכשיו אני מבינה. (מחייכת), רפי, אני מקווה שאתה לא מיזנטרופ, אלא פשוט טיפוס סקפטי. מעולם לא פגשתי מישהו כמוך. אתה לא מאמין בשום דבר?
רפי
במה יש להאמין? במה היית רוצה שאני אאמין?
אודרי
ובכן, לומר זאת בפשטות, להאמין שיש תקווה לאנושות, שיש תקווה למדינה משלנו, שיש תקווה לשלום ולאושר.
רפי
(צוחק בסרקאזם) "התקווה" - ההמנון הלאומי, לנו היהודים הייתה התקווה של בוטנים לקלייה!
אודרי
בוטנים?
רפי
בוטנים בדרכם לתנור נאצי. זה כל מה שהיה לנו. אפילו בזה לא הייתה תועלת! מה השימוש באדם קלוי? בוטנים לפחות אפשר לאכול. אם האדם הוא יצור שיכול ליהנות משריפת אנשים כמותו, איזו "תקווה" יכולה להיות לאנושות?
אודרי
תקווה בחינוך, בציוויליזציה, בתרבות - בקדמה אנושית. . .
רפי
חדלי להצחיק אותי אודרי, את כל כך נאיבית. התרבות הזאת שלך, עם כל היומרות של תרבות, היא רק ג'ונגל מלא חיות!
אודרי
ג'ונגל? כמה נורא! אני לא מאמינה לך, ואל תקרא לי נאיבית!
רפי
כן, ג'ונגל, ולפעמים גן חיות. מארק טוויין אמר שחיות בג'ונגל הורגות רק כדי לשרוד, הנאצים הרגו יהודים רק לשם החיסול! אנו היהודים לא היינו שום סכנה עבורם. כל עוד את לא מבינה באופן מלא אודרי, שבני האדם הם חיות פרא מהסוג הקטלני ביותר, ושהם יכולים לרצוח אחד את השני רק בשביל הריגוש שלהם - את אכן נאיבית ולא מבינה את העולם שאת חיה בו.
אודרי
מה לגבי התקדמות אנושית? אתה לא יכול להכחיש שכבר חלה התקדמות במהלך הדורות....
רפי
התקדמות אנושית, חה! חה! חה! ילדה יקרה, "ההתקדמות האנושית" שלך היא כיסוי דק, רדוד שבו מתעטף האדם להגנתו. אבל תחת הלחץ הקל שבקלים הוא מתפרק, חושף את החיה צמאת הדם חדת השיניים המסתתרת בתוכו. קחי את הגרמנים כדוגמה – בעלי מוניטין של עם תרבותי ביותר– בא היטלר ופצפץ במפץ גדול את כל הציביליזציה התרבותית שלהם!
אודרי
אבל בוא נודה בזה, רפי, מפלצת ככול שהיטלר היה, הוא לא ניצח! כוחות בעלות הברית ניצחו - לא הנאצים! זוכר?
רפי
רק כדי להתחיל מלחמה קרה עם הסובייטים - שהטיהורים שהאנשים שלהם עושים, כפי ששמענו, כמעט יכולים להתחרות עם השואה! אודרי.
אודרי
רפי, אם האנושות כולה הם חיות, אתה רואה גם אותי כחיה?
רפי
(מופתע) את, אודרי?
אודרי
כן. אני - אודרי הנאיבית, גם אני רק עוד אחת מהחיות הקטלניות שלך?
רפי
(לוקח את ידה, באהבה - מדבר לאט, ברצינות) במקרים נדירים, בן אדם עולה על קרחת יער שטופת שמש, באמצע הג'ונגל. את בהחלט אחד מהם, אודרי. אומנם פגשתי אותך לא מזמן, אבל זה ברור לי שאת לא חיית ג'ונגל ...
אודרי
(צוחקת בהקלה) תודה רבה לך! אוף! לפחות אני ניצלתי מהג'ונגל! אני לא גורילה ואף לא זאב טורף!
רפי
אודרי, את מזכירה לי את הדודה שלי, סטפני, נראה שאתן חלק מהאנושות שהשתמרה בשלמות, עדיין טהורה - החלק שאני מקנא בו ורוצה להגן עליו. אני מעריץ את האמונה שלך בחיים, גם אם אני לא יכול להיות שותף לה.
אודרי
אז תפסיק לקרוא לי נאיבית! אתה יודע מה (היא מחייכת), אתה יכול לקרוא לי "שלווה ושלמה" אם אתה רוצה. . . .
רפי
אודרי, אני רוצה שתהיי בדיוק כפי שאת. ואני מאחל בכל לבי שתישארי כך, אבל אני בכל זאת דואג לך.
אודרי
אתה לא צריך לדאוג, רפי, אני בהחלט מסוגלת לדאוג לעצמי. תודה לך שאתה כל כך כן איתי ונותן לי הצצה לתוך חלון המוח שלך. . . אבל כל כך חשוך שם!
(הוא נוטל שוב את ידה, ברכות.)
(סבתה של אודרי, רגינה נכנסת)
רגינה
(לאודרי) שמעתי קולות. (כשהיא רואה את רפי) אה - יש לך אורח. אני מניחה שהאבא שלך יודע?
אודרי
לא, אך אני בטוחה שהוא היה מאשר. נונה, אני שמחה להציג בפניך את החבר החדש אצלנו בתנועה, שמו רפי.
רפי - זו הסבתא שלי, רגינה מוסרי.
רפי
(קד קלות) שמח לפגוש אותך, גב' מוסרי.
(היא מציעה לו את ידה באריסטוקרטיות והוא נושק לידה)
רגינה
תצטרך לסלוח לי על שאני מופתעת, אבל במשפחות ספרדיות טובות, לגבר צעיר ואלמוני מותר לבקר בבית של גברת צעירה רק באישורם של הוריה.
רפי
אני מבין, אני מצטער.
אודרי
ובכן, אני לא מבינה. אני בת שמונה עשרה שנים, נונה, ואני חושבת שאפשר לסמוך עליי.
רגינה
אני יודעת טוב מאוד מה את חושבת, אך כפי שאמרתי לך - "זה פשוט מעשה שלא יעשה" – Ca ne se fait pas!
(פונה לרפי) מהו שם המשפחה שלך, בחור צעיר?
רפי
ליפסקי. רפי ליפסקי.
רגינה
ליפסקי. . . זה שם אשכנזי, לא?
אודרי
(כועסת על סבתה) כן, רפי מגרמניה. הוא יהודי פליט ממחנות הריכוז של היטלר.
רגינה
(באהדה. אה, אני מבינה, איזה מזל היה לך להינצל מהגהינום שם. . . האם ההורים שלך גם שרדו ?
רפי
(בפסקנות) לא. אני חושב שהגיע הזמן שאעזוב. ערב טוב, גב 'מוסרי - אודרי ... (הוא מתחיל ללכת)
אודרי
חכה - אני אלווה אותך לגן.
(הם יוצאים יחד לגינה)
אודרי
אני כל כך נבוכה. אנא התעלם מן השאלות של סבתי. (היא קוטפת מנגו בשל בצבע כתום ורדרד מהעץ ומושיטה לו (, אולי זה יוכל לפצות אותך על חקירתה?
רפי
בהחלט. אני אוהב מנגו. במיוחד את אלה שהם זהובים ורכים. . . כמוך, אודרי.
אודרי
(צוחקת, ורוצה לחבק אותו...) רפי, אני. . .(ומושכת את זרועותיה בחזרה)
(רגינה מופיעה בדלת וקוראת לאודרי)
רגינה
אודרי! אודרי, בואי ...
אודרי
אני באה נונה. (לרפי) להתראות בשבת בתנועה.
(רפי יוצא ורגינה נעמדת נכוחה מול אודרי)
רגינה
"מא שרי" – יקירתי, את כבר לא ילדה קטנה; את צריכה לדעת כיצד להתנהג בחברה. בגיל שלך כבר הייתי נשואה ובהריון. מה בחור צעיר עושה כאן?
אודרי
נונה, אני רק פגשתי את רפי היום; אין לזה שום קשר עם להתחתן!
רגינה
אל תהיי כל כך בטוחה. ראיתי איך הוא הסתכל עליך. חס וחלילה שתתחתני עם אשכנזי! רק זה חסר! את בחורה ספרדייה ממשפחה טובה.
אודרי
(די מוטרדת) נונה - ההבדל היחיד בין היהודים הספרדים לאשכנזים הוא שאנחנו באים מארצות ערב וספרד, והם משאר אירופה! מכול מקום, אנחנו לא עשינו שום דבר רע; אני רק השאלתי לו כמה ספרים.
רגינה
האם זה מה שאת רוצה שאני אספר לאבא שלך?
אודרי
מה את צריכה לבלבל את המוח לאבא שלי על כלום!
רגינה
(אחרי שתיקה) אוקיי, מדמואזל, אני לא אספר. אבל אל תעשי זאת שוב. את לא צריכה לפתות את השטן, אפילו אם הוא יפה כמו האשכנזי שלך. (היא קורצת לאודרי) עכשיו בואי לטעום אחת מעוגיות הג'ורייבה שלי, הן כל כך טעימות את תלקקי את אצבעותייך, ותשכחי מכל עניין הרפי שלך. (אודרי רצה אליה ומנשקת אותה) אבל נונה רגינה היקרה, אני לא רוצה לשכוח את רפי!
רגינה
אני יודעת, אני יודעת ... (שתיהן צוחקות).
(האורות מתעממים על רגינה).
(רפי מתגלה יושב ליד שולחן)
אודרי (לקהל)
מאותו יום היחסים שלנו העמיקו. הלכנו בפגישה הראשונה שלנו לבית הקולנוע בגינה אזבקייה – ושם נהניתי מאכילת khoshaf, מגוון של פירות יבשים - ספוגים במיץ טעים מתקתק ורוד עשוי מורדים - שרבט.
(אודרי יושבת ליד רפי)
אודרי
האם אתה מסכים ש khoshaf זה הקינוח הכי טעים בעולם?
רפי
(טועם את זה) יאמי! (צוחק) מה לגבי שטרודל-כרוכית? ובכן, בואי נסכים שזה הטוב ביותר במזרח התיכון. (שניהם צוחקים).
(הוא קם באופן ספונטני ניגש אליה, מנשק לה על הלחי.)
אודרי (מחייכת).
היזהר - אם שוטר יראה אותנו, בסופו של דבר נמצא עצמנו בכלא. יש כאן חוק חמור נגד נשיקות בציבור.
רפי (בפליאה)
באמת? זה פשע?
אודרי
כן - הפשע של "התנהגות מגונה." מצרים היא עדיין לא "מתקדמת", כמו אירופה. (מוסיפה בלחש בבישנות) אבל במחנה הקיץ לא יהיו שוטרים.
רפי
איזה מחנה קיץ?
אודרי
לא שמעת? המדריכים במכבי מתכננים יציאה למחנה למשך שבועיים בקיץ הזה. יהיה לנו הרבה זמן להיות יחד.
רפי
האם את חושבת שאביך ירשה לך לצאת למחנה?
אודרי
אני אנסה לשכנע אותו. . . יש לי דרכים. (האורות מתעממים על רפי ומתמקדים על אברמינו שיושב בכורסה עמוקה - העיתון בצרפתית על ברכיו, אודרי ניגשת אליו ומניחה רטיה לחה על מצחו.
אברמינו
אה - הנה את, אודרי שלי.
אודרי
כמו תמיד - עם רטיה לחה מרעננת. אבא, לקרוא לך את ה- Journal d'Egypte."העיתון מצרים"?
אברמינו
כן, אין שום דבר מועיל יותר ממטלית לחה, חמה כדי להרגיע את עצביו של שופט עייף ומתוסכל כמוני! רטיה זו שואבת את אווירת בית המשפט ואת כל המאבקים שלי, בזמן שבתי אודרי היקרה קוראת לי את העיתון האהוב עלי בקול הפעמונים שלה.
אודרי
אבל תחילה, לפני קריאת העיתון, יש לי אליך בקשה אבא.
אברמינו
הכול לבת החמודה שלי. "בקשי עד חצי המלכות, אודרי, ותקבלי!"
אודרי
(מהנהנת) תראה אבא, המדריכים מהתנועה, דניאל וקלרה, מארגנים מחנה לשבועיים בקיץ, זה באג'מי.
אברמינו
כן, גבי יצא בשנה שעברה ומאוד נהנה.
אודרי
ובכן, אבא, אני מאוד רוצה גם לצאת למחנה הפעם.
אברמינו
את - אודרי? את לא רצינית?
אודרי
למה לא?
אברמינו
כי זה לא בא בחשבון.
אודרי
למה, אבא?
אברמינו
האם אני צריך להגיד לך? את בחורה, הבת שלי לא ישנה מחוץ לבית! כבודה בת מלך פנימה!
אודרי
ובכן אני מוותרת על הכבוד הנפלא הזה! חברתי ז'קלין הרשקוביץ, נרשמה שוב. היא יצאה למחנה בשנה שעברה, ובדיוק כמו גבי, היא ישנה שם.
אברמינו
אודרי תביני, ז'קלין היא בחורה אשכנזייה!
אודרי
ואני ספרדייה. מה זה משנה? שתינו יהודיות!
אברמינו
מה זה משנה? ובכן, אני אצטרך להסביר לך, ילדה שלי. האם את יכולה להשוות כרובית לורד? ז'קלין הוא כרובית, אבל את ורד ....
אודרי
ז'קלין לא כרובית! היא בחורה חכמה ויפה!
אברמינו
הפליט הזה ליפסקי – הנער שאת מתראה איתו כל כך הרבה בזמן האחרון, גם הוא יהיה במחנה?
אודרי
כן.
אברמינו
זה מסכם הכול, רק צרה - פירושו: בהחלט, לא!. וכעת – האם את מוכנה לקרוא לי את העיתון שלי?
אודרי
לא.
אברמינו (המום)
מה? לא? לא - לאבא שלך?
אודרי
לא! גם אני יכולה לומר זאת – לא אבא.
אברמינו
(קורע את הרטיה מעל מצחו) מה זה?
אודרי
אם אתה לא נותן לי לעשות מה שאני רוצה, למה שאני אעשה מה שאתה רוצה? אתה מתייחס אליי כאילו הייתי בובת חרסינה, ואני מאסתי בזה! יש לי אותה הזכות ללכת למחנה הקיץ כמו שלגבי יש. אני מבוגרת ממנו בשנה - מדוע עלי להיענש כל חיי על שנולדתי בת?
אתה הבטחת לי חצי מלכות, ועכשיו אתה אפילו לא רוצה שאני אלך למחנה ...
אברמינו
אני לא מאמין לזאת. (מחקה אותה) מדמואזל "מאסה בזה!" – (מרים ידיו לשמיים) אלוהים יקר - אתה נותן להם חינוך מודרני והם פונים נגדך – ונגד כל מה שאתה מייצג. איפה "כבד את אביך" בימים אלה?
אודרי
ואיפה "כבד את אמא ? "
אברמינו
אימך המנוחה? איזבל? מה העניין שלה לכאן?
אודרי
אתה יודע שהיא הייתה סומכת עלי ונותנת לי ללכת למחנה אילו הייתה בחיים!
אברמינו
(נזכר) איזבל, "לה בל". . . את נשמעת כל כך דומה לה, אודרי. יש לך את אותו קול מוזיקלי שהיה לה, אפילו כשהיא הייתה כועסת. (מרים את קולו.) ויש לך את אותם רעיונות מטורפים! אישה לא יכולה להתנהג כמו גבר, אינך יכולה להבין זאת, אודרי?
אודרי
לא! ולא! אני לא יכולה, ולעולם לא אבין זאת! אבא, מתי הדור שלך יבין שגם אנחנו הנשים הננו בני אדם - וצריכות להיות שוות זכויות כמו המחצית השנייה של האנושות?
אברמינו
(בזעם) "זכויות שוות!" הבת שלי – זו שנתתי לה חיים והכול - "! מדברת אליי, אל השופט מוסרי על שוויון זכויות! אודרי, שמעי את פסק הדין שלי על מה שנקרא "שוויון הזכויות שלך:" אני אוסר עלייך ללכת למחנה הקיץ - אני פשוט לא יכול להרשות זאת! וזה סופי!
(האורות על אודרי מתעממים בזמן שאנו רואים את רוחה של איזבל מתעמתת עם בעלה אברמינו)
איזבל
מה זאת אומרת שאתה "פשוט לא יכול להרשות לה?" וכי למה?
אברמינו
נו באמת, איזבל, את יודעת, בדיוק כמוני למה.
איזבל
מהו שאני יודעת?
אברמינו
היא נערה, ועליה להיות מוגנת! זה פשוט "לא יעשה". מה יגידו השכנים אם אתן לבת שלי לצאת למחנה כמו ילדה מופקרת?
איזבל
ממתי אכפת לך מה אומרים השכנים? תן לה את רשותך ללכת למחנה, וזה "ייעשה!" זה תלוי רק בך! בוא יקירי, היה אבא חביב, אתה יודע שאני צופה מלמעלה, אל תגרום לי להיות אומללה!
(האורות דועכים על איזבל, ואנחנו רואים את אברמינו מתמודד שוב עם אודרי.)
אברמינו (ממלמל לעצמו)
איזבל יקירה שלי, אני לא יכול להרשות זאת. . . . זה מנוגד לכל עקרונותיי!
אודרי
אבל אבא למה? אתה לא רואה שזה לא הוגן? אתה לא חושב שעקרונות יכולים להשתנות? עקרונות אינם מקרקעין קבועים בקרקע!
אברמינו
אלוהים אדירים! כל הזמן אני שומע ורואה אצלך את האמא שלך! את צודקת, אני יודע שהיא הייתה עומדת על כך שאתן לך ללכת. בסדר - בניגוד למיטב שיפוטי, אני נותן לך את רשותי. . .אבל אני מזהיר אותך. . .
אודרי
הו תודה לך, אבא. (היא מנסה לנשק אותו אבל הוא מרחיק אותה מעליו.)
אברמינו
אבל אני מזהיר אותך, אודרי, את משחקת באש! אני יודע איך את מרגישה כלפי רפי ואני מכיר דרכם של גברים צעירים. מאחר ואיזבל לא כאן כדי לייעץ לך, אני צריך לדבר איתך מאוד בכנות: אם משהו יקרה את מאבדת את תומתך, - את מאבדת את "ההון," האישי שלך, את מאבדת הכול. אף אחד לא יתחתן איתך. את תביישי את המשפחה שלך, ותהפכי להיות חסרת ערך. את שומעת אותי?
אודרי
אני שומעת ואני נשבעת לך אבא - שום דבר לא יקרה. רפי מכבד אותי, ואני בוגרת דיי עכשיו לדאוג לעצמי. (היא מרימה את העיתון כדי לקרוא לו.)
אברמינו
הניחי את העיתון. החלק הזה בחיים המשותפים שלנו תם. שוב אינני רוצה שתביאי לי רטיה חמה או שתקראי בפני. האמא שלי תביא לי אותו מעתה ואילך.
אודרי
אבל אני רוצה ל. . .
אברמינו
ואני לא רוצה! כפי שאמרת את בוגרת דייך, את עכשיו ברשות עצמך. רק היי זהירה, אודרי הגדולה ... אני אוהב אותך ואני לא רוצה שיגרם לך נזק כלשהו....
אודרי
אל תדאג אבא. . .אני שוב מבטיחה לך, שום דבר לא יקרה.
אברמינו
אנא לכי עכשיו. אני רוצה להתפלל.
(היא הולכת לדלת, ומבלי שיראה אותה היא עומדת מביטה בו בעצב)
אברמינו
(לוקח את הטלית ומתעטף בה, ליד החלון לכיוון מזרח. הוא לוחש) זה היה בשבילך, איזבל. בשבילך, ובשביל העולם החדש של אודרי. . . אבל אני מרגיש שעולמי מתמוטט סביבי, כמו חומות יריחו. הו אלוהים חזק אותי, תן לי להבין ולקבל את החדש, כי אני לא יכול להילחם בזה יותר. . . . שמע אותי אלוהי ....
(האורות דועכים על אברמינו וחוזרים להאיר על אודרי היא עומדת ומדברת אל רפי בטלפון כשדמעות בעיניה.)
אודרי (בקול מקוטע)
רפי הצלחתי, אני נוסעת למחנה!
רפי
יופי! אז למה את בוכה?
אודרי (בבכי)
אבא שלי המסכן... זה כל כך כואב ...! (סוגרת את הטלפון.)
אודרי (לקהל)
השבועיים שלי במחנה באג'מי, היו שווים את המאבק שלי להגיע לשם. הים הכחול הרוגע נראה כמו אגם, והחול הזהוב היה עדין ורך. היו פעילויות והרצאות מעניינות רבות, ובילינו חלק גדול מהזמן בשחייה במים הצלולים. האווירה הייתה של שמחה וחופש. . . .
(דמותו של רפי מתגלה)
אודרי (ממשיכה) מעל לכול, עבורי, רפי היה שם במחנה הקיץ. בפעם הראשונה מאז שנפגשנו, בילינו את רוב הזמן שלנו יחד; ולבסוף למדתי לדעת את עומק הפצע והכאב שלו.
(היא ניגשת ומתיישבת לידו, כשהוא מדבר)
רפי
עכשיו שאני מרגיש כל כך קרוב אליך, אודרי, עכשיו אני יכול לספר לך מה שקרה שם. . . . כל בני המשפחה שלי נרצחו בתאי הגזים של היטלר - כל שבט ליפסקי מברלין ומפרנקפורט. אבל לאבא שלי ולאחותי, לכל אחד מהם היה מוות מקורי יותר.
אודרי
(מופתעת) לא ידעתי שהייתה לך אחות? אתה אף פעם לא דיברת עליה!
רפי
כן, הייתה לי אחות נהדרת, כל כך אצילית ויפה. שמה היה מאיה. את מזכירה לי אותה אודרי. יש לך אותו השיער, אותו מבט מלא תקווה בעיניך - וכמה תכונות אופי דומות ביניכן. היא גם נהגה לחייך ולצחוק הרבה, לפני שנלקחנו למחנה. כשהיא הטביעה את עצמה, היא הייתה בגילך.
אודרי
הטביעה את עצמה? אלוהים אדירים! איפה?
רפי
במחראה של המחנה. מאוחר יותר מצאנו את מכתב ההתאבדות שלה: "מחר," נכתב בו , "אני רשומה לניסויים הרפואיים במרפאה, אני כבר נאנסתי על ידי אחד המפקדים והילד שלי שטרם נולד יהיה אובייקט לאזמלים שלהם ולניסויים הרעים. נתנו לי ארוחה טובה היום להכין אותי לזה. ועכשיו יש לי הכוח לסיים את כל הזוועה הזאת. אם אני הורגת את עצמי, הם לא ניצחו ".
אודרי
(רועדת ומוחה דמעה מעיניה) זה נורא! מאיה המסכנה! איזה אומץ!
רפי
כן, היא הייתה חזקה ומיוחדת!
גם אבא שלי היה אמיץ מאוד. לפני חג המולד, שלוש מאות אנשים אומללים מאתנו נדחקו למשאית ונלקחו לקרחת יער.
(בעוד רפי שוכב, אודרי מקשיבה, ורפי משחק את רפי הצעיר. דמותו של גרישלר נחשפת)
גרישלר
יהודים חרוצים שלי, אתם עכשיו תחפרו בור גדול, (הוא ועוזריו מחלקים כלי חפירה) בור גדול ועגול כדי לשתול מה שאתם במיוחד אוהבים (הוא צוחק צחוק מרושע בקול רם) - עץ חג מולד - שנל, שנל – מהר, מהר!
רפי
חפרנו וחפרנו. וזה היה ברור לכולנו שאנחנו חופרים את קבר האחים שלנו.
גרישלר
(בחיוך סרקסטי ובמתק שפתיים) אם תעבדו היטב, יהודים, תקבלו מתנות מאוד מיוחדות לחג המולד תחת העץ הזה, חה, חה, חה.
גרישלר צוחק כל כך חזק מהבדיחה של עצמו, שכובעו נופל לתוך הקבר)
גרישלר
(בזעם - לופת את ראשו כדי להסתיר את הקרחת שלו),"גוט אים הימל" - אלוהים שבשמים!
איש צעיר, (בשם דוד), קופץ לתוך הבור ומרים את הכובע של גרישלר, בתקווה שהמעשה יציל את חייו.
דוד
(מחייך בהתרפסות) הנה הכובע שלך, המפקד.
גרישלר חוטף את הכובע מידי דוד ועם קת הרובה שלו דוחף אותו בחזרה לתוך הבור.
דוד
(מייבב) אני רק השבתי את הכובע שלך, לא עשיתי כל רע....
גרישלר יורה שתי יריות בבחור הצעיר, אחת במצחו, האחרת בבטנו. גופו של דוד מתגלגל כמו כדור.
רפי
(לאודרי) דוד היה הקורבן הראשון של קבר האחים שלנו.
אודרי
(מזועזעת) זה נורא!
רפי
הצטווינו להתפשט. אבא ניגש אל גרישלר שעבורו הוא עבד בבניית כבישים, והתחנן.
ליפסקי
מפקד גרישלר, איני מבקש דבר לעצמי. אני מוכן למות. אבל, למען השם, אני מבקש ממך לחוס על חיי הבן שלי, הוא היחידי מכל המשפחה שלנו שנשאר בחיים.
גרישלר
(מרים את האקדח שלו במחווה כמעט ידידותית) אה - ליפסקי - לזכר ימים עברו, היי?
ליפסקי
אנא המפקד.
גרישלר
(מוריד את הקת בחוזקה על העיניים של ליפסקי.) אלה זמנים חדשים, יהודי מלוכלך! (ליפסקי זועק בכאב ומושך את רפי בחזרה לצד השני של הבור, דם ניגר במורד לחיו.)
גרישלר
עכשיו תתפשטו, שנל ותשימו את הבגדים מאחוריכם. הם מתפשטים ורועדים מקור)
ליפסקי (עירום)
(לוחש) רפי, אני וודאי אמות, אבל אתה חייב לחיות! זו חובתך למשפחה שלנו. אתה האחרון ממשפחת ליפסקי. אחותך מאיה התאבדה כדי שהם לא ינצחו. עליך להציל את עצמך בשל אותה הסיבה! תבטיח - תבטיח לי שאתה תחיה!
רפי הצעיר
אבא, איך אני יכול?
ליפסקי
אתה יכול, ואתה חייב! אם אתה תחיה, הם לא ניצחו. תבטיח לי שתשמור על עצמך. . . . תבטיח!
רפי הצעיר
(מסתכל על אביו כאילו השתגע ומנסה לרצות אותו), בסדר, בסדר אבא, אני מבטיח לחיות.
רפי
(לאודרי) אבא שלי נישק אותי וחיבק אותי חזק, למרות הדם שניגר על פניו ועל גופו. הדם שלו נמרח על הפנים ועל הגוף שלי, ומאוחר יותר הבנתי שעשה את זה בכוונה. אבא שלי היה איש חכם. כולנו היינו עירומים מסביב קבר האחים הפעור, זרועותינו מורמות מעל לראשינו.
רפי
עם הפנים הכחושים שלנו והעצמות הבולטות כבר נראינו כמו גוויות. מאחורינו היה מחזה מרהיב: אמא טבע בכל יופייה; העצים המושלגים נצצו - טהורים, תמימים, יד לא נגעה בם - זאת בניגוד גמור למצבנו. זה היה כמו להיות באחד מהגלויות היפות לשנה החדשה. רציתי לזעוק לאלה בצד השני של הבור: " זוזו הצידה, אתם מקלקלים את התמונה!" אלה היו המחשבות האחרונות שלי לפני שגרישלר הורה:
גרישלר
לירות!
רפי
הגופות בצד השני נפלו כמו רקדני בלט לתוך קבר האחים הנורא, אחד על גבי השני. הרוב התנודד ישירות לתוך הבור, ואילו אחרים נדחקו פנימה על ידי מגפיים נאציים. אחרי כן, החיילים הגיעו לירי בצד שלנו וכיוונו את רוביהם לעברנו. שניה לפני שנשמעה ההוראה לירות אבא דחף אותי בחוזקה לבור וקפץ אחרי וכיסה אותי בגופו.
(ליפסקי דוחף את רפי הצעיר לבור וקופץ אחריו מכסה אותו לחלוטין בגופו, בזמן שגופו מתמלא מיידית בכדורים).
רפי
תודות לאבא שלי, נשארתי ללא פגע. אני הייתי ספוג בכל גופי בדם שלו - כנראה זה מה שהציל אותי - שכן זה נתן את הרושם שאני מת, וגופות נוספות נערמו עליי. הצחנה הייתה בלתי נסבלת, כמעט נחנקתי למוות – דבר שבאותה עת הייתי מקבל בברכה; אבל קולו של אבא שלי לא הפסיק לצלצל בראשי: "תבטיח לי שתחיה!"
(לעמם את האור על האסירים)
רפי
שכבתי שם ללא תנועה עד שהנאצים נסעו משם עם כל הבגדים שלנו. זחלתי החוצה מקבר האחים, היחיד שהיה עדיין בחיים, ומצאתי שק ישן להתכסות בו. התחבאתי ביער באלון חלול שבו הפרטיזנים בסופו של דבר מצאו אותי, יותר מת מאשר חי.
אודרי
(בהתרגשות) כמה מחריד, זה בלתי אנושי! איך הם יכלו לעשות את זה? רפי, אני כל כך שמחה שגילית לי לבסוף את הגהינום שעברת. עכשיו אני מבינה את שתיקותיך יותר טוב. . . . אני כל כך אסירת תודה לאבא שלך שצווה עליך לחיות - ואיפשר לך להיות כאן איתי יקירי. (הם מתחבקים ומתנשקים בלהט, כשהאורות כבים מעליהם. )
אודרי (לקהל)
הפחדים של האבא שלי היו מבוססים היטב. נתתי לרפי מה שאבא שלי כינה בשם "ההון" שלי, באותו ערב.
(האורות מאירים על רפי. היא מדברת אליו.) אודרי (בעצב)
אם אני הייתי ילדה ערבייה עכשיו, אבי והאח שלי היו רואים חובה לעצמם להרוג אותי, או לזרוק אותי לבאר עמוקה. אישה ספרדייה נחשבת כאילו איבדה כמעט את כל שוויה כשהיא מאבדת את בתוליה.
רפי
האם את מתחרטת על מה שקרה?
אודרי
לא, אבל בחברה שלי עכשיו אני מצולקת. כמו כד שנפל, ונסדק. . . .
רפי
אודרי – את לא סדוקה – את מושלמת, האישה המושלמת ביותר שהכרתי אי פעם!
אודרי
אני סדוקה יותר ממה שאתה משער. . . .
רפי
אל תדאגי, את לא סדוקה ואנחנו נהיה יחדיו לנצח.
אודרי
אני מקווה ש "לנצח" יימשך אכן לנצח. . ."
(הם מתחבקים ומתנשקים בלהט שוב, בזמן שהאורות מתעממים.
(לאחר שחזרו מהמחנה,רפי נכנס מנופף עיתון בידיו, ופונה לאודרי)
רפי
ובכן - זה בטוח עכשיו. מצרים וארבע מדינות ערביות נוספות יכריזו מלחמה על מדינת ישראל ברגע שהיא תיווסד ב -15 במאי. זה ברור עכשיו שהיהודים בארצות ערב נמצאים בסכנה. אני מקווה כי מה שקרה באירופה לא יקרה כאן.
אודרי
שמור את החששות לעצמך, רפי. אנו במזרח התיכון, לא באירופה. היהודים מאוד בטוחים במצרים.
רפי
מה גורם לך להיות כל כך בטוחה?
אודרי
אנחנו היהודים סייענו למצרים בכל כך הרבה תחומים, תרמנו לכלכלתה, בארכיטקטורה, בחינוך, ברפואה, במשפט, בטכנולוגיה, בחקלאות, בכל דבר ... היהודים מחזיקים במשרות גבוהות ובעמדות מפתח בכל המקצועות, אנחנו מכובדים, מוערכים, אפילו נערצים. אין שום אפליה נגדנו!
רפי
זה יכול להשתנות.
אודרי
סלח לי, רפי, אבל מה אתה יודע על מצרים? אתה כאן במצרים שנתיים בלבד – היהודים כאן יותר מ- 2,000 שנה!
רפי
ומה יש לך להראות אחרי כל זאת? לרובכם לא ניתנה אפילו אזרחות מצרית! המצרים עדיין לא מכירים בכם כשייכים לכאן, ואפילו לא מתירים לכם להצביע.
אודרי
למרבה הצער זה נכון. אבל אנחנו עדיין "אורחים רצויים" על פי צו מלכותי. בשנת 1917, אושרנו על ידי המלך פואד - כאשר הקמנו את "איחוד התנועות הציוניות," בקהיר ובאלכסנדריה, והוא היה אורח הכבוד. יש לנו את נאומו המכיל את ההצהרה שלו, שפורסמה בכתב העת היהודי- מצרי L'Aurore ל'אורור".
רפי
מה הוא הצהיר?
אודרי
שהיהודים תמיד יהיו מוגנים במצרים, עד שנחזור לארץ ישראל שלנו. נאומו באמת מפתיע ומעורר השראה. תארו לעצמכם, המלך פואד המצרי, כבר בשנת 1917, לפני הצהרת בלפור, האמין בשיבת היהודים לארץ ציון!
רפיI
זה באמת מפתיע! אבל, גם הגרמנים קבלו אותנו יפה לפני עלייתו של היטלר לשלטון. גם אנחנו, היינו "מכובדים, מוערכים, נערצים." יותר מכך, בניגוד לך, היינו אזרחים במלוא מובן המילה! ותראי מה קרה לנו!
אודרי
רפי, אתה לא מבין דבר על המצרים. הם בכלל לא כמו הגרמנים. הם אף פעם לא יכולים לפעול כמו שהנאצים! הם אנשים טובי לב שרוצים לחיות בשלום ובכבוד. בנו של המלך פואד, פארוק, כמו אביו, תומך באותה מידה ביהודים. אם תהיה התנגדות כאשר מדינת ישראל תקום, המלך פארוק וודאי יגן עלינו.
רפי
ומי יגן עליו?
אודרי
איזו מן שאלה היא זו? קציניו כמובן!
רפי
(בציניות) כמובן? אני בכלל לא בטוח. לא שמעת על ארגון הקצינים הצעירים? אומרים שהם התחילו ל"בשל" למלך כמה צרות, וכנראה גם לנו היהודים. את אומרת שאני לא יודע די על המצרים - את יכולה להגיד שאת יודעת דייך עליהם?
אודרי
אני מודה שאני לא מכירה היטב את ההיסטוריה והתרבות המצרית, כיוון שאני בבית ספר אנגלי, והאנגלים הסנובים האלה, לא מלמדים אותנו ערבית כלל, למרות שאנו בארץ ערביה, וכלום על מצרים! אך יש לי הרבה חברים טובים מצרים ויש בינינו קשרים הדוקים, גשרים תרבותיים אמיתיים. הכותרת של עיתון בית הספר שלנו, שאני עורכת עם קדריאה, חברתי המוסלמית הנהדרת, הוא "הקשת", THE RAINBOW, ויש לו מוטו יפה: "לבטל את המלחמות מהעולם לנצח." בנוסף, אבי מספר לי הרבה על ההיסטוריה והתרבות של מצרים, ובעיקר הוא נהנה לצטט אימרות נפלאות מהספרות הערבית העשירה.
רפי
כידוע לך אודרי, קשת נמוגה במהירות! וחוץ מזה, אני מניח שאביך נולד במצרים?
אודרי
מה זה שייך?
רפי
שייך ועוד איך, את לא מתארת לעצמך כמה חשוב היכן אדם נולד, זה כמו מגן דוד טבוע בעורנו, קרוב לטלאי הצהוב. זה קובע את כל תפיסת העולם שלנו. את ומשפחתך גרים בגן עדן אודרי, אני בא מהגהינום....
אודרי
רפי - איך אני יכולה לגרום לך להבין? זה צל העבר הנורא שלך שמעכיר את השיפוט ואת כל הגישה שלך ....
רפי
אודרי, איך אני יכול לגרום לך לראות שזה החיים הנוחים והמוגנים שלך שמטשטשים את הראייה שלך?
אודרי
(אחרי שתיקה, בעצב) לא כל כך מוגנים.
רפי
כלומר?
אודרי
גם אני ראיתי את הצדדים המכוערים יותר של החיים.
רפי
אותם "דברים" שעדיין לא סיפרת לי?
אודרי
(מהנהנת לאט) כן.
רפי
אולי הגיע הזמן שתספרי לי?
אודרי
כן, אולי . . .
(רפי מקשיב, ואודרי קמה ומשחקת את אודרי הצעירה)
אודרי
הייתי אך ילדה כשזה קרה. מוחסנה – המטפלת שלי, במקום להביא אותי לגינת המשחקים כרגיל, לקחה אותי לשוק: באב-אל-לוק. זה היה אחד האזורים העניים ביותר של קהיר, שמעולם לא ראיתי לפני כן. מסביבנו היו ילדים מוזנחים בבלויי סחבות ויחפים - עיניהם נפוחות ומלאות מוגלה - הפרצופים שלהם היו מכוסים בזבובים. הם פשטו את זרועותיהם הדקות לפני בתחינה לקיבוץ נדבות. כל כך ריחמתי ולבי יצא אליהם. הרגשתי רגשות אשם שבגדיי היו יפים ונקיים, ושלא הייתי רעבה ללחם כמוהם - אבל מה יכולתי לעשות?
(מוחסנה נכנסת מנופפת במחבט הזבובים אוחזת בכוח בידי אודרי הילדה הלבושה בשמלה ורודה)
אודרי
אני לא רוצה להיות כאן, מוחסנה. אני לא אוהבת את השוק הזה בכלל! קחי אותי לפארק כמו שנונה אמרה לך. ברברה מחכה לי; היא הבטיחה להראות לי את הבובה החדשה שלה שיודעת לצחוק ולבכות שסבה שלח לה מלונדון.
מוחסנה
(מושכת בידה בחוסר סבלנות) בקרוב נהיה שם, אני אומרת לך.
אודרי הצעירה
אבל לאן הולכים?
מוחסנה
את לא מפסיקה לשאול שאלות. בקרוב תוכלי לראות. אני מבטיחה לך שזה יהיה משהו חדש לגמרי.
(אודרי מדברת אל רפי)
מעולם לא נתקלתי בעוני ואומללות שכאלה! הכל נראה עלוב, מלוכלך, מכוער. המוני קבצנים שכבו על המדרכה. תינוקות בסמרטוטים מלוכלכים ומסריחים מצצו את השדיים השדופים של אימותיהם, בזמן שפרעושים וזבובים מצצו אותם ואת האימהות שלהם. זה היה מראה נורא מעורר סלידה ורחמים, ואני התחלחלתי ...
(קבצן עלוב מופיע ומתקרב אל אודרי בכפות ידיים מושטות)
קבצן
בקשיש, בבקשה בקשיש, למען השם.
(אודרי הצעירה מרחמת עליו פותחת את התיק הקטן שלה ונותנת לו מטבע)
מוחסנה
(צועקת) מה את עושה? למה את פותחת את הארנק שלך לעיניהם? ילדה מטופשת! עכשיו הם לא יעזבו אותנו לנפשנו בגללך!
(עוד קבצנים מתקרבים עכשיו אל אודרי הצעירה, בכפות ידיים מושטות)
קבצנים
בקשיש, בקשיש! נדבה לעניים! (הם דוחפים את אודרי).
מוחסנה
את רואה למה התכוונתי! (היא מגרשת את הקבצנים בכוח עם מחבט הזבובים שלה) לכו מכאן! יאללה אימשי-זוזו או שאקרא למשטרה!
(אחד מהם חוטף את ארנקה של אודרי ובורח.)
אודרי הצעירה
הוא גנב את הארנק שלי! תן אותו בחזרה! (היא רצה אחריו)
מוחסנה
(מושכת אותה) את ביקשת את זה. הם כולם גנבים עצלנים. אם הם רוצים כסף, הם צריכים ללכת לעבוד, כמו שאני עושה!
(הקבצנים עומדים במרחק מצביעים על אודרי, מגחכים)
קבצנים
Affrangea, yehudeya! Affrangeya, yehudeya! יהודייה אירופאית, יהודייה אירופאית...
אודרי הצעירה
מוחסנה, הם קוראים לי יהודייה - כאילו שזה דבר רע. למה? ומה זה "affrangeya"?
מוחסנה
אמרתי לך לא לשאול יותר שאלות? די תשתקי עכשיו, גרמת למספיק בעיות!
אודרי (מדברת אל רפי)
התנהגותה של מוחסנה אלי הייתה לגמרי שונה מהרגיל. לא יכולתי לזהות את מוחסנה הכנועה שלנו, המנומסת, האדיבה. עטופה ב- מלאיה- בגד שחור שכיסה את כל גופה, היא נראתה כאילו הפכה למכשפה. היא חשקה את שפתיה ומשכה אותי קדימה, וסירבה לענות על שאלותיי. בהמשך הדרך, בשוק, היו דוכנים של מאפים שונים, מהסוג שנונה-סבתא אפתה כל כך טוב, ושאהבתי: בקלאווה פריכה עם אגוזים, מעמול ממולא במחית תמרים ושקדים, ג'ורבייה רכה שנימוחה בפה, וכונאפה זהובה טבולה בדבש.
אודרי הצעירה (אל מוחסנה):
מוחסנה בבקשה, אני יכולה לקבל אחת העוגות? אני רעבה ועייפה.
מוחסנה
את יודעת שהסבתא שלך לא מרשה לך לאכול מדוכני הרחוב. הם לא היגייניים דיים בשבילך - ( בחירוק שיניים) הן רק בשבילנו הערבים!
(פתאום אנחנו שומעים זעקה נוראה של חמור )
עייא, עא, עא! (אנחנו רואים את הצל של החמור שמותקף על ידי חבורה של פרחחים צוהלים שבועטים בגבו ובאחוריו.)
אודרי הצעירה
(צועקת לעברם) תפסיקו, תפסיקו – אתם הורגים אותו!
(מופתעים, הם פונים לעברה ולאחר מכן מניפים את השוט כלפיה, צוחקים ברשעות בלגלוג)
אחד הפרחחים צועק לעברה: זה לא עניינך אפרנגייה יהודיה, (מניף את השוט מול פרצופה), את רוצה לטעום את השוט שלנו במקום החמור?
אודרי הצעירה
אני לא! אני לא אפרנגייה! - אתם כולכם אפרנגייה! אני אספר לאבא שלי השופט איך הרבצתם לחמור המסכן והוא יכניס את כולכם לבית הסוהר!
(הפרחחים מופתעים ומפסיקים להרביץ לחמור. מוחסנה מושכת את אודרי משם.)
(בקטע אחר של הרחוב, אנו רואים עוד כמה פרחחים מניפים אל-על אמבטיית מתכת קשורה על שני מוטות עץ ובה ילדה קטנה מפוחדת שבוכה ולא מעזה לזוז. שומעים אותה מתחננת בפחד.)
הילדה בתוך האמבטיה
בחייאתכום מספיק, מספיק, תעצרו, למען אללה, בבקשה תורידו אותי!
אודרי הצעירה
עצרו! תורידו את הילדה המסכנה למטה מיד! (אבל הפרחחים ממשיכים להעיף את האמבטיה גבוה יותר ויותר. האמבטיה מתהפכת ומתרסקת ארצה. הילדה מוטלת מחוסרת הכרה. היא שוכבת בשלולית גדולה של דם על המדרכה - אף אחד לא מנסה לעזור לה, הם פשוט בוהים בה בסקרנות.
אודרי הצעירה
(בוכה ומתחננת) היא תמות ככה. בבקשה עזרו לה - עזרו לילדה! למען השם שמישהו יעזור לה! (היא מנסה לרוץ אל הילדה הגוססת - אך מוחסנה אוחזת בה ומושכת אותה בחוזקה.)
מוחסנה
מגיע לה. מישהו אמר לה לטפס לאמבטיה? (היא ממשיכה למשוך את אודרי הדומעת לאורך הדרך.)
אודרי הצעירה
(מתייפחת) אני בטוחה שהיא לא נכנסה לאמבטיה מיוזמתה; פרחחים נוראים אלה וודאי אילצו אותה להיכנס לתוך המתקן המסוכן שלהם. ילדה מסכנה! מוחסנה, אני רוצה לחזור הביתה עכשיו. אני רוצה לנונה ולאבא שלי....
מוחסנה
(מנגבת את דמעותיה של אודרי) אל תבכי, הגענו, תראי. זו חנות נחמדה בפינת הרחוב עם בובות הסוכר הנחמדות האלה. בואי, יא בינתי (ילדתי), את תאהבי את זה – את תראי.
(הן נכנסות לחנות בובות הסוכר המקושטות בנייר מבריק בכל מיני צבעים, מוסטפה פונה אליהם.)
מוסטפה
(קורן) ברוכה הבאה, אחותי, מוחסנה. את הבאת את האפרנגייה הקטנה לבקר אותנו, הה?
(אודרי הצעירה בוהה בו בכאב עמוק בעיניה.)
אודרי הצעירה
אני לא אפרנגייה!
מוחסנה
מה קרה? אפרנגייה זה לא עלבון.
מוסטפה
(בשחוק רועם) האם משום כך היא נעצה בי מבט שכזה? ואני חשבתי שדרכתי על רגלה או משהו!
אודרי הצעירה
מה זה אפרנגייה?
מוסטפה
זה אומר "אירופאית".
אודרי הצעירה
מה?
מוסטפה
זה אומר שאת לא ערבייה כמונו. הפנים שלך בהירים לא כהים, את מדברת צרפתית, לא ערבית, את זרה, לא משלנו. וגם, הרגליים שלך חשופות! האם אי פעם ראית ילדה ערבייה בגיל שלך עם שמלה קצרה ורגליים חשופות כמו שלך?
אודרי הצעירה
אבל אני נולדתי במצרים, ההורים שלי, וסבא וסבתא, וכל המשפחה שלי נולדו כאן! אני לא אפרנגיה, אני לא!
מוסטפה
זו לא סיבה להתעצבן, מתוקה שלי. אם את רוצה לחשוב שאת לא אפרנג'יה, אז את לא. אבל איך תוכלי לשכנע אחרים? הם פשוט יעיפו בך מבט אחד על העור הצח שלך, על השיער הערמוני, והרגליים הלבנות החשופות וידעו שאת לא אחת מאיתנו. . . .
אודרי לקהל
זה היה גילוי חדש לגמרי. חרף גילי הצעיר, הבנתי באותו רגע, שכל מה שאני אעשה, וכל כמה שאנסה, אני תמיד איחשב זרה, בארץ הולדתי - לא שייכת. בלעתי את התובנה החדשה ופניתי למוחסנה:
אודרי הצעירה
מוחסנה, אני רוצה ללכת הביתה, אני עייפה ורעבה. . . אנחנו צריכות לחזור, נונה תהיה מודאגת.
מוסטפה
הנה, אל תהיי כל כך אומללה. אני אתן לך בובת סוכר "מולד-אל-נבי" יפה, ואנחנו נשכח שהיינו כאן, בסדר? אנחנו נשמור את זה בסוד בינינו. את תאכלי את כל הבובה לפני שתגיעי הביתה, ולא תספרי לאבא או לנונה שלך שהיית כאן, בסדר? את יודעת למה מיועדות הבובות האלה?
אודרי הצעירה
לא.
מוסטפה
הן נקראות "בובות מולד אל נביא" ומיועדות לחג של מוחמד, הנביא שלנו. לכם יש משה, שגם גדל במצרים, ולנו יש מוחמד הנביא שלנו. בואי חמודה, בחרי לך אחת הבובות בעצמך.
(הוא רומז באצבעו למוחסנה לעזוב והיא עושה זאת, כשאודרי הצעירה עסוקה בבובות הסוכר. היא לוקחת אחת חומה בתלבושת ירוקה ולבנה, עם דוגמה של סהרון ושלושה כוכבים נוצצים על ראשה - המסמלת את הדגל המצרי.)
מוסטפה
האם את בטוחה שאת רוצה בובה חומה?
(היא מהנהנת.)
מוסטפה
(חוטף את הבובה החומה.) לא, אני חושב שמוטב שתבחרי אחת מהסוג שלך. (הוא נותן לה אחת לבנה לבושה בגלימה לבנה זורמת עם פסי תכלת כצבע השמים ומגן דוד זוהר על מצחה.)
(אודרי מצמידה את בובת הסוכר לשפתיה ומנשקת אותה. ואז היא מסתכלת סביב מחפשת את מוחסנה אשר לא נראית לעין.)
אודרי הצעירה
איפה מוחסנה?
מוסטפה
אל תדאגי. מוחסנה תחזור בעוד כמה רגעים. אין לך ממה לפחוד. שכבי ונוחי כאן.. (הוא פתאום תופס אותה ומנשק אותה בכוח ומתחיל ללטף אותה בכל גופה.)
(אודרי הצעירה מבועתת דוחפת אותו בכל כוחה וזועקת)
אודרי
אל תיגע בי! תתרחק ממני! אני גם לא רוצה את הבובה שלך, קח אותה בחזרה!
(היא זורקת את הבובה עליו, הוא מתכופף וזה פוגע בראשו, הבובה נופלת ונשברת לחתיכות. אודרי רצה במהירות אל דלת החנות, פותחת אותה ומתחילה לצרוח ברחוב, מאחריה מוסטפה מנסה לתפוס אותה ומסנן לעברה באיום):
מוסטפה
אם לא תחזרי מייד, אני אבוא למיטה שלך בלילה ואוכל את הכבד שלך!
אודרי הצעירה
(היא צועקת) מוחסנה, איפה את? אני רוצה ללכת הביתה ברגע זה! אנשים טובים (היא מתחננת לעבר העוברים הסקרנים) בבקשה עזרו לי לחזור הביתה! אני רוצה את הסבתא שלי ואת אבא שלי, קחו אותי בחזרה הביתה בבקשה....
(האנשים ברחוב מסתכלים בילדה בעיניים סקרניות ועל מוסטפה בעיניים מאשימות.)
(מוחסנה פתאום מופיעה, ולוקחת אותה ביד ומוליכה אותה הביתה. מוסטפה נעלם. בדרך אודרי הצעירה שומעת שיר עצוב מתנגן ברדיו של אחת החנויות מושר בפי אום כולתום... - " יה לאילי, יה לאילי - הלילה שלי, הלילה שלי," )
מוחסנה
את תשכחי כל מה שארע כאן. הלא כך אודרי?
אודרי הצעירה
אני לעולם לא אשכח... אני תמיד אזכור!
(אודרי בשיחה עם רפי)
ואכן, אודיסיאה כואבת זו כחלום בלהות, הותירה בי פצע כואב גם אחרי כל השנים האלה. אך מעולם לא סיפרתי את הסיפור הזה לאף אחד לפני כן.
רפי (קופץ את אגרופיו בכעס ומסתכל בה בהערצה)
כל הכבוד על האומץ שלך גם בגיל כה צעיר! מוסטפה החיה ניסה לאנוס אותך! היית ילדה בעלת ביטחון עצמי שהעזת לזרוק את הבובה בפניו ולברוח בזמן!
אודרי
אני חושבת שזה היה יותר פחד מאשר אומץ ... רק לספר לך את הסיפור, מעביר שוב צמרמורות במורד עמוד השדרה שלי... כה נגעלתי ממנו, והריח שלו כשהתקרב אלי היה איום ונורא! הרגשתי סכנה, והאינסטינקט שלי אמר לי שאני חייבת לרוץ.
רפי
אכן היה גם לך טעם קטן של הג'ונגל האנושי! את עדיין מאמינה שהיהודים בטוחים במצרים?
אודרי
כן, אני מאמינה.
רפי
אפילו אחרי מה שקרה ל"אפרנגיה יהודיה הקטנה?"
אודרי
ישנם אנשים רעים המנסים לאנוס גם את בנות עמם, ולא רק במצרים, אלא בכל רחבי העולם ....תודה לאל לא כולם כאלה!
רפי
תאמיני לאינסטינקטים שלי אודרי, אני מריח את הריח של "יציאת מצרים השנייה", באוויר וכפי שאת יודעת, אני די 'ידען' בכאלו סוגים מסריחים של אזהרה...
אודרי
רפי, אל תגזים ...
רפי
(הוא מחבק אותה), הלוואי והייתי רק מגזים! אני חושש לך, יקירתי אודרי.
(הוא מנשק אותה(האורות מתעממים.)
אודרי (מדברת אל הקהל מול הדלת הסגורה של מועדון המכבי)
להאמין שאנחנו בטוחים נעשה יותר ויותר קשה. ערב אחד, כאשר הגענו לפגישת תנועת המכבי שלנו מצאנו את דלת המועדון מסורגת - עם שלט מכוער באדום: "ממנוע! אסור" (דניאל, קלרה, יוסי, סמי ומשה נראים עם אודרי, בוהים בשלט).
אודרי
(מצביעה על השלט.) דניאל, מה זה, מה הפרוש?
דניאל
וואו! אז עכשיו זה גם כאן! זה פחות או יותר מה שצפינו, זה קורה בכל מקום! אני חושש שזו תחילתה של "יציאת מצרים השנייה" שלנו שהגיעה....
סמי
הם סגרו גם את המועדון שלנו באלכסנדריה! ובאוניברסיטה, סטודנטים יהודים מנועים מלהשתתף בהרצאות – ממני מנעו להשתתף, ואני רק שנה אחת לפני קבלת תעודת המהנדס שלי! זה ממש חזירי ולא הוגן!
קלרה
אנחנו חיים על הר געש שיכול להתפרץ בכל רגע! נראה שאלה חמומי המוח הלאומנים בזעמם ובצעקות הסיסמאות שלהם: "מצרים למצרים!" לא רחוקים מהפלת משטרו של המלך פארוק. על אף הבטחותיו, אני חוששת שהוא לא יעז לנסות לעזור לנו היהודים. הוא פוחד מהארגון של "האחים המוסלמים."
יוסי
(שר) "המלך פארוק הוא אדם ככולם, אוכל פול ופלפל, ונוסע בחשמלית קארו ישנה...." (צוחק.) או בקרוב הוא יהיה!
דניאל
הגרוע ביותר עוד לפנינו. הם פשוט כבר קבעו חוק חדש ששום יהודי לא יכול להיות בעל עסק! הוא מוכרח להעביר את העסק שלו למוסלמי. חוק זה ישים את רוב היהודים מחוץ למעגל העבודה ובלי עבודה, ברור שכולנו נצטרך לעזוב את מצרים ...
יוסי
(שר). "שלח נא את עמי!"
קלרה
אוי תשתוק כבר, יוסי, זה רציני וזה לא מצחיק! דניאל מדבר על הטרגדיה של עקירת הקהילה שלנו, בת יותר מ- 2000 שנה, וכל מה שאתה חושב זה להתלוצץ. . . .
סמי עזר
ובכן, אני לא הולך לשום מקום. לפחות לא עכשיו. אני נשאר באוניברסיטה ואני מסיים את התואר שלי. אני לא אתן לקנאים האלה להביס אותי! יש לי חבר מוסלמי טוב בשם איסמעיל, שמעתיק את ההרצאות עבורי. והדיקן הבטיח לי שייתן לי לגשת לבחינות הגמר. אתה רואה דניאל, לא כל הערבים הם נגדנו. אני מאמין בחוש ההיגיון הבריא של העם המצרי, ואני עדיין מקווה שכל הסערה הזו נגד היהודים, בגלל הקמת מדינת ישראל - תתעופף לה בקרוב.
משה מרזוק
אבל די ערבים הם אכן נגדנו. נדמה לי שאנחנו היהודים סיימנו את שהותנו במצרים, אחרי 2000 שנה! כל הקהילות היהודיות בעולם המערבי יישארו כמות שהן, למרות הקמת מדינת ישראל, אבל פה במזרח התיכון, בכל ארצות ערב, לא רק במצרים, הולכים לחסל את הקהילות שלנו! אנחנו משלמים את המחיר הכבד ביותר, אנו יהודי ארצות ערב, עבור מדינת ישראל! אבל אני מסכים עם סמי. אני לא אעזוב את מצרים עד שאהיה ממש חייב. אני אפילו מוכן לעבוד במחתרת לעזור לאלה שרוצים לצאת - ואנסה למצוא את דרכי בעזרת השכנים שלי הערבים ששמרו על שפיותם.
קלרה
יישר כוח לשניכם, סמי עזר ומשה מרזוק, ממכבי אלכסנדריה. אבל אני בכל זאת מצפה ליום שבו כולנו ניפגש שוב, בישראל.
יוסי
(מרים גביע זכוכית מדומה) לחיים! . . . קדימה - לארץ המובטחת! (שר תוך חיקוי של פול רובסון.) "נהר הירדן הוא עמוק ורחב, הללויה! "
דניאל
די, יוסי, תנמיך את הקול שלך, עוד ישמעו אותך! עלינו להיזהר בדברינו מעתה ואילך. אנו עלולים להיעצר!
יוסי
ובכן, מוטב שיעצרו את פול רובסון. זה השיר שלו - לא שלי! "יום עסל - יום בסל: יום של דבש - יום של בצל ", כפי שהמצרים אומרים, ובכן - היום הוא באמת בצל! אבל אני גם אוהב בצל, במיוחד עם פול בפיתה.
דניאל
ששש, יוסי, שמור על הקולך. אלוהים יודע מה יקרה כאשר אנחנו נלך לקולנוע נאצר הערב!
רפי
אולי עדיף שלא נלך.
סמי
אני אומר לעזאזל עם הלאומנים האלה - אני לא מוותר על הסרט "המדם עם הקמליות", עם גרטה גרבו. אני הולך בכל מקרה.
יוסי
גם אני. אני לא מתכוון לפספס את זה!
משה
אני מסכים. אנחנו לא יכולים לתת להם לחשוב שהם יכולים להפוך אותנו לפחדנים!
רפי
אבל הם יכולים, הם יכולים - תאמינו לי, ראיתי כל זאת כבר קודם. . .
קלרה
אני שונאת שיביאו אותי למצב של כניעה. אני בעד ללכת לקולנוע.
דניאל
טוב, בסדר - אבל אנחנו חייבים להיות זהירים.
אודרי
גם אני בעד ללכת. אני אשאיר הודעה על השלט הזה לאחרים כדי שידעו שהם יכולים לפגוש אותנו בקולנוע בשמונה בערב. ביי, להתראות הערב.
(דניאל, קלרה, סמי, משה ויוסי מהנהנים לשלום והולכים. אודרי כותבת הודעה.
רפי (אל אודרי)
האם את חושבת שזה חכם ללכת הערב לקולנוע, אודרי? אני באמת מודאג.
אודרי
בית הקולנוע הזה שלנו בדיוק כמו של כל אחד אחר. אגב, זה הדוד שלי, ברטו שהוא האדריכל, שתכנן אותו.
רפי
בסדר, אבל אני מעדיף לבוא לקחת אותך.
אודרי
אני יכולה להגיע לשם בעצמי, תודה. אני תמיד מגיעה.
רפי
אודרי - הערב זה שונה.
אודרי
(צוחקת ושרה). "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" - כמו בהגדה של פסח
ביציאת מצרים התנכית?
רפי
אודרי, זה רציני. . . .
אודרי
אתה יודע רפי, כאשר הייתי ילדה, סקרנית בדיוק כפי שאני עכשיו, נהגתי לשאול בפסח: "איך זה שאנחנו מודים לאלוהים שהוא הוציא אותנו ממצרים, ואנחנו עדיין במצרים?" (שניהם צוחקים).
רפי
ומה ענו לך?
אודרי
הסבתא שלי ענתה בלאדינו: El dio es tadroso ma no es ulvidozo
רפי
את יודעת שאני לא מבין לאדינו, מה זה אומר?
אודרי
הפרוש הוא: "אלוהים לפעמים מאחר, אבל הוא אף פעם לא שוכח!" (רפי מחייך). עם זאת, רפי יקר, "יציאת מצרים השנייה" טרם החלה - אלוהים עדיין מאחר, ואתה לא צריך לעבור את חצי העיר בשבילי!
רפי
(נאנח) אוקיי, אם זה מה שאת רוצה, אני אפגוש אותך בקולנוע. אבל, אודרי, אני באמת מודאג; היזהרי. אני מרגיש, כמו שהרגשתי לפני אותו הלילה הגורלי "ליל הבדולח" בברלין, יש משהו לא בריא באוויר.
אודרי
(לקהל) גם אני הייתי קצת מודאגת, אבל לא רציתי להודות בכך. הגעתי לקולנוע נאצר בשלום - וצפינו בסרט "האישה עם הקמליות," עם גרטה גרבו - ללא כל תקרית. אבל כשהסרט הנפלא הזה נגמר, ובקושי הספקתי למחוק את דמעותיי, הצרות החלו. ההמנון הלאומי התנגן, והקהל עמד - מול תמונתו של המלך פארוק על המסך.
(יוסי מתגלה יחד עם דניאל, קלרה, רפי, ריטה, משה וסמי. הפעולה בסצנות הבאות צריכה להיות מסוגננת – כפי שאודרי מספרת את העלילה).
אודרי
יוסי, כרגיל, שיחק את הליצן - שר בזמן המוזיקה המתנגנת של ההמנון המצרי, את הפרודיה שחיברנו על ההמנון. . . .
יוסי
המלך פארוק הוא אדם
האוכל פול ככולם
ונוסע בעגלת קארו ישנה
טרה-לה-lalala! טרה-לה-lalala. . .
אודרי (לקהל)
פתאום שמענו צעקות מחרידות מכל עבר:
אספסוף בקולנוע
אלה יהודים! היהודים הם הכלבים של הערבים! מוות ליהודים!
אודרי
פתאום אבן חדה פגעה ליוסי במצח, והוא התחיל לדמם.
יוסי
Ow! זה כואב! (חתך מדמם מופיע על מצחו של יוסי. (אודרי מניחה במהירות ממחטה על מצחו.)
(אספסוף עוין מתקרב לקבוצה, בצעקה):
מוות ליהודונים! בואו נהרוג אותם!
רפי
אין זמן קדימה, מהר. זה נעשה מסוכן.
(רפי תופס את ידה של אודרי, ודוחף אותה ואת יוסי להצטרף אל דניאל וקלרה.)
דניאל
ליציאת החירום, מהר! אחריי! רפי - הישאר ליד דלת החרום לוודא שכל הקבוצה יוצאת בדרך זו.
אודרי
(לקהל). לא רציתי לעזוב את רפי. אספסוף חמוש בסכינים ובמקלות, התקדם לעברנו, צועק סיסמאות איומות כל הזמן.
אספסוף
מוות לכלבים היהודים! לגרש אותם, להרוג אותם!
רפי
(בנחישות.) אודרי, לכי עם דניאל.
אודרי
רפי, אתה לא יכול להישאר כאן – אתה חייב לבוא איתנו.
רפי
לכי עם החברה, את חייבת. אל תדאגי, אני עוד מעט אצטרף אליכם.
אודרי
(בדאגה) טוב, בסדר, אבל תמהר בבקשה.
(הוא יוצא)
אודרי לקהל
הרגשתי נורא לעזוב את רפי, שחזה את האירוע הזה לפני כולם! התחלנו לרוץ מהר ככל שרגלינו נשאו אותנו. ההמון הפרוע היה חסר פשרות. "הם אחרינו - הם יתפסו אותנו! - הם יהרגו אותנו" חשבתי, בזמן שרצתי משם עם דניאל בראש. האספסוף הקנאי התקרב אלינו - זעקותיהם היו מחרידות, חבטו על אוזניי כמו אלף מצילתיים.
"מוות, מוות לכלבים היהודים!"
אודרי
הסתכלתי אחורה אך לא ראיתי את רפי. "רפי!" ניסיתי לצעוק. אבל השם שלו נתקע בגרוני והרגשתי שאני נחנקת. רצתי ורצתי כמו שלא רצתי אף פעם בחיים שלי. הרגליים שלי הרגישו כמו בוכנות של רכבת; דפיקות הנשימה הבוערת שלי התפרצו מתוך החזה שלי ... הרגשתי שאני לא יכולה לרוץ יותר. . . .זהו הסוף שלי, חשבתי, אני לא אראה יותר את רפי, או את נונה, את אבא , או את אחי גבי, לעולם ....
(אנחנו רואים את קלרה ודניאל, תומכים ביוסי הפצוע, מצטרפת אליהם אודרי שפיגרה מאחור. האור עליהם, האחרים בצללים.)
אודרי
(לקהל). היינו מול שערי בית גדול ויפה. ההמון התקרב, וכמעט הדביק אותנו. אם הם יגיעו... כולנו ידענו שאנחנו גמורים. . . . כאשר לפתע נפתח השער.
(עבדול, שוער סודני שחור, לבוש בלבוש לבן ומצנפת, ואבנט אדום סביב מותניו, מופיע.)
עבדול
מהר, תיכנסו כולכם ותסתתרו שם מתחת למדרגות!
(אודרי, קלרה, ודניאל התומך ביוסי נכנסים עם האחרים.)
אודרי
(לעבדול) "שוקרן" - תודה רבה לך!
עבדול
תודו לי כשתצאו מכאן בחיים. (הוא קושר במהירות את שרשרות השער.)
אודרי
(לקהל). האספסוף המשולהב הגיע לשער, מנופף במקלותיהם וסכיניהם הנוצצים באור הירח.
(אנחנו רואים את מנהיגם מוסטפה באור הזרקורים.)
מוסטפה
פתח את השער, יא סודני, או שננגח את המוח שלך על המדרכה, יחד עם זה של היהודים המטונפים שאתה מסתיר!
אודרי (לקהל)
קולו נשמע לי מוכר להחריד, ופתאום זיהיתי אותו! (מצטמררת.) זה היה מוסטפה, אחיה של מוחסנה! התחלתי לרעוד בחושך, וכל פחדי הילדות שלי חזרו אליי! שמעתי את קולו המאיים שוב: "אני אבוא בלילה ואוכל את הכבד שלך!" כל הפחדים שלי במשך שנים שזה אכן יקרה, טיפסו במעלה עמוד השדרה שלי מעבירים בו זעזועי רטט.
עבדול
(למוסטפה) איזה יהודים? על מה אתה מדבר?
מוסטפה
היהודים שאתה מסתיר מתחת למדרגות, סודאני- כלב כושי מלוכלך. פתח את השער או שאנו נתיז את דמך על גבי המדרכה, בדיוק כפי שנעשה ליהודים האלה! (הם דופקים בחוזקה על השער).
עבדול
אני לא יכול לפתוח את השער. אין לי את המפתח.
מוסטפה
(מנופף בסכין) אנחנו נהרוג אותך, כלב שחור מסריח של היהודים! אנחנו נהרוג אותך יחד עם היהודים שלך! אתה לא נפרד מהם בחיים, ולכן אנחנו נעשה לך טובה ולא נפריד אותך מהם במוות! אתה יכול לסמוך עליי סודאני מלוכלך, יש לך המילה של מוסטפה על זה!
האספסוף
להרוג! להרוג את הכלב השחור ואת היהודים! (הם מכים בכל כוחם בשער במקלות ובסכינים שלהם.)
(עבדול עומד בזרועות שלובות זקוף, גאה ושותק תקן.)
אודרי
הסלידה נקוותה בבטן ובגרון שלי למראה הצעקות של מוסטפה. הרגשתי שאני נחנקת ורעדתי כולי. קלרה שמה לב וכיסתה אותי במעיל שלה.
קלרה
אודרי תירגעי; שום דבר לא יקרה לנו; אנחנו בידיים טובות עם עבדול האמיץ הזה.
אודרי
(לקהל). אכן, כולנו הערצנו אותו, כשעמד באור הירח, בזרועות שלובות, לא התרגש - ובהה בבוז באספסוף האכזרי, כמו נסיך ערבי אגדי, מסיפורי " אלף לילה ולילה ".
מוסטפה
(לעבדול, בארסיות.) בסדר – תשתוק, אם זה המשחק שאתה רוצה לשחק בו, יא כושי, אבל אני מזהיר אותך, אנחנו נשתיק אותך לגמרי בסופו של דבר! עכשיו נלך למצוא יהודונים אחרים להרוג. אבל נחזור אליך ואל אלה שאתה מסתיר - בקרוב מאוד! זכור את דבריי, אני עוד אוכל את הכבד שלך!
(מוסטפה והאספסוף יוצאים. הקבוצה מתגלה באור הזרקורים, מתחת
למדרגות, עבדול ניגש אליהם. יוסי פצוע הוא שוכב על הקרקע.)
אודרי
קלרה, מצבו של יוסי מחמיר הוא מאבד דם רב. (שתיהן אודרי וקלרה כורעות לידו ומנסות עם ממחטותיהן לעצור את הדם מלזרום ואז עבדול מסיר את הטורבן הלבן הבוהק שלו ומושיט להן)
עבדול
הנה, תחבשו אותו עם זה.
אודרי
תודה רבה לך. (קלרה קושרת את הטורבן סביב ראשו של יוסי.)
יוסי
(מנסה להקל את המצב) ובכן בנות, אתן לא יכולות להכחיש שזה מרגש! מצטער, אודרי, הדם הפרוע שלי הרס את השמלה הלבנה היפה שלך. (הוא מתמוטט ומתעלף, מחוסר הכרה.)
דניאל
(לעבדול) עלינו להביא אותו מיד לבית החולים.
עבדול
לצאת עכשיו זו התאבדות. יש רופא קופטי בקומה השנייה, ד"ר עיסא, אתה יכול לקחת אותו לשם, הוא יעזור לכם.
דניאל
הוא צודק! סמי, בבקשה בוא תעזור לי. (דניאל וסמי נושאים את יוסי החוצה).
אודרי (לקהל)
(כשהכל היה שקט שוב, השוער פתח את השער ויצא כדי לראות אם הסכנה חלפה והאם אנו יכולים לעזוב.)
(פתאום מוסטפה קופץ ודוקר את עבדול למוות.)
מוסטפה
אמרתי לך שנתפוס אותך, כושי מלוכלך! (הוא בורח במהירות).
(אשתו של עבדול, פתחיה, פורצת החוצה בבכי ונשכבת על גופת בעלה.
פתחיה
(מצביעה עליהם) אתם אשמים במותו! מי ישיב לי את בעלי? מי יאכיל את שבעת ילדיי? תמיד אמרתי לו לא להתערב בדברים שאינם נוגעים לו, לא להיות גיבור כזה. . . . אלוהים, אלוהים שלי, - רחם עליי, קח גם אותי!
קלרה
(אליה) אנחנו כל כך מצטערים! זה לא היה צריך לקרות! בעלך היה אדם כזה אצילי. . . . הוא הציל את חיינו. לעולם נהיה לו אסירי תודה!
פתחיה
אבל מה יהיה עלינו? איך נשרוד?
אודרי
אל תדאגי, אנחנו מבטיחים לך שההורים שלנו ידאגו לזה שאת והילדים שלך לא תחסרו דבר, ושהרוצח, מוסטפה, יושלך לכלא להירקב שם כל חייו. בעלך עבדול היה גיבור, הוא לא היה צריך לשלם בחייו עבור המעשה הטוב שלו בהצלתנו! אנחנו תמיד נזכור אותו.
פתחיה
אה - אללה - ירחם! עבדול שמור עלינו מלמעלה!
דניאל
(לחברים) אתם יכולים לחזור לבתיכם עכשיו, בזוגות בבקשה. אני וקלרה נטפל באישה ובגופה; אנחנו גם נבדוק מה שלומו של יוסי. תהיו זהירים בדרככם, לכו ברחובות צדדיים, אל תסעו באוטובוס או בחשמלית.
מערכה שנייה
(האורות מתעממים אודרי פונה לקהל)
אודרי
כשחזרתי הביתה, הסבתא שלי נונה רג'ינה, שטיפלה בי מאז שאימי נפטרה ממחלת הטיפוס, פגשה אותי בדלת.
רגינה (בעצב)
הייתה שיחת טלפון בשבילך מהדודה של רפי, סטפני, לפני כמה רגעים. ככל הנראה, רפי נתפס על ידי ההמון והם היכו אותו באלות עד שהוא איבד את הכרתו. ואז הם עזבו אותו כמת ברחוב. . . .
אודרי
(בהלם) מה? רפי? אלוהים אדירים. . . איפה הוא עכשיו? האם הוא בחיים?
רג'ינה
כן, הוא חי. נהג מונית מוסלמי - שאלוהים יברך את נשמתו - הרים אותו, והסיע אותו לבית החולים. הערבי האמיץ הזה הציל את חייו של רפי, כמו גם את חייהם של כמה יהודים נוספים שהותקפו והושארו למות ברחובות. הוא נסע חרש אחרי ההמון, וכמו השומרוני הטוב, הוא הרים את הקורבנות הכניס אותם למכוניתו והביא אותם לבית החולים.
אודרי
אני הולכת אליו....
(אודרי רוצה לרוץ, אבל רגינה עוצרת בעדה.)
רגינה
את לא יכולה לראות אותו עכשיו - רק מחר בשעה 9:00 בבוקר, בבית החולים קאסר אל-עיני.
אודרי (בייאוש)
אני אשמה שהתעקשתי שנלך לקולנוע. הוא הזהיר אותנו מפני זאת. רפי המסכן וכי לא סבל דיו בשואה הנאצית? נונה, אני כל כך עצובה! מה קורה לנו? זה הפך להיות כל כך נורא פתאום!
רגינה
זה פוגרום, אודרי, הראשון שאנחנו חווים במצרים. אביך-אברמינו התקשר ואמר לי שהם הרגו מאות יהודים, האספסוף הקנאי זרק אותם לרחובות מהמרפסות וניפצו את החנויות ואת הבתים שלהם. . . .
אודרי
זה כמו ליל בדולח נוסף, בסגנון מצרי! (מתייפחת) רפי, רפי, כמה צדקת, למה לא הקשבנו לך?
רגינה
(במבט כלפי מעלה בדמעות) אוי, אלוהים! למה עזבתנו?
(האורות מתעמעמים מעל רגינה.)
אנו רואים את רפי במיטת בית חולים מכוסה כולו בתחבושות. שוטר עומד ליד מיטתו.)
אודרי (לקהל)
ראיתי את רפי למחרת בבוקר ונחרדתי! הוא היה חבוש, כלו נפוח ובלתי ניתן לזיהוי. הם נתנו לי לבקר אותו רק למשך חמש-עשרה דקות.
רפי
(לאודרי מדבר לאט במאמץ) לאחר המכות האיומות והכה כואבות הראשונות, אחרי כן רק שמעתי את המקלות המכים בגופי אך כבר לא הרגשתי כלום. ידעתי שאני עומד למות, אך פתאום, שוב שמעתי את האבא שלי אומר לי: "תבטיח לי שתחיה!" לא יכולתי לבגוד בו, או בך אודרי היקרה... נלחמתי בכל כוחי לא לאבד את הכרתי. אני הרי מומחה בהעמדת פני מת. לבסוף שמעתי את אחד מהם צועק: "היהודי הזה מת, בואו למצוא אחרים, והמכות פסקו. נהג המונית טוב הלב הגיע והרים אותי, ואז איבדתי את הכרתי.
אודרי
אה, רפי. אני כל כך מצטערת. אני מרגישה אשמה שכל זה קרה לך! הייתי צריכה להקשיב לך! לא הייתי צריכה להתעקש שנלך לקולנוע. . . .
רפי
אודרי היקרה, איך יכולת לדעת עד כמה עמוק הארס של האנטישמיות, בשעה שאף פעם לא טעמת את זה? ניסיתי להזהיר אותך, אבל קשה להבין מה זו אנטישמיות עד שזה מופנה כלפיך. עד שאתה נוכח בכל האימה הקודרת שלה והכיעור הזוועתי. . . .
(מצביע לעבר השוטר.) אני במעצר ועומד להיות מגורש.
אודרי
מגורש? לאן? מתי?
רפי
אני לא יודע! הם אומרים כנראה לצרפת, אני מקווה שכן.
אודרי
(מיבבת) רפי, איפה אני אמצא אותך? אולי לא אראה אותך שוב!
שוטר
זמנך תם יא סטי; את צריכה ללכת.
רפי
(מחזיק בידה) אל תבכי, אודרי! בדרך זו או אחרת אנחנו נמצא, זה את זה אני מבטיח. זכרי- התאחדנו לנצח. . . .סמכי עליי! שלום אודרי החמודה שלי, ניפגש בפריז או בירושלים ....
אודרי
(מחבקת אותו) שלום, יקירי רפי. (היא לוחשת באוזנו.) יש לנו פגישה מיועדת בהר ציון, בירושלים. (רפי מהנהן. האורות מתעממים מעל רפי ומעל השוטר. בשעה שאודרי פונה לקהל)
אודרי
אני לא יודעת איך הצלחתי לחזור הביתה באותו יום; הרגליים שלי רעדו, והראש שלי הסתחרר. אני רק זוכרת שנונה רגינה פתחה את הדלת וצעקה כשראתה איך אני נראית. בשלב זה התעלפתי. . . .
בחזיוני, מצאתי את עצמי בין קהל פרוע. (אנחנו שומעים את הקהל ורואים שני גברים, אחד בגלבייה ואחד במדים לבנים של שוטר, נושאים על כתפיהם כלה רעולת פנים.)
כל הקהל מריע תחי כלת הנילוס!
אודרי (לקהל)
ואז הבנתי שהשוטר היה זה מחדרו של רפי, והאיש האחר היה מוסטפה. אבל מי הייתה הכלה? האם הייתה זו רק כלה בובה בגודל טבעי שנועדה לפייס את אל הנילוס, או שזה היה קורבן אדם אמיתי, כמו בימי קדם? ההיה זה רפי? או שמא אני?
(מוסטפה והשוטר הורידו את הכלה לקרקע, מסירים ממנה את הרעלה ואז נחשף – עבדול בלבוש כלה.)
אודרי
זה היה עבדול! הוא היה קורבן האדם! הרגשתי נורא, אנחנו צריכים להיות הקורבנות ולא הוא, רציתי לצעוק להם, קחו אותי במקומו, אבל הקול שלי נחנק בגרוני.
(מוסטפה והשוטר צעקו צעקת ניצחון וזרקו את עבדול מהגשר לתוך נהר הנילוס.)
(הקהל הריע: מוות לסודני - מוות לכושים, מוות ליהודים!)
(האורות כבים מעל כולם, פרט לאודרי.)
אודרי (לקהל)
קחו אותי! קחו אותי במקומו, הצלחתי לצעוק סוף סוף! זה לא הוגן, עבדול היה איש טוב, גיבור, הוא הציל אותנו! זה לא הוגן! צעקתי בכל כוחי ....
לפתע, בעודו נופל, השמלה הלבנה של עבדול הפכה באופן מסתורי לשלי. הרגליים החומות התלויות באוויר הפכו להיות הרגליים שלי - רגליים דקות מנופפות לעזרה כמו אלה של איקרוס הצולל לתוך האוקיינוס. פתאום הרגליים הלבנות הדקות נתפסו בחוזקה בידיו החומות השריריות של מוסטפה, כשהוא מנסה להגיע אל הכבד שלי. נלחמתי בו בכל כוחי, האדוות הבוציות של הנילוס כיסו אותי ושקעתי עמוק יותר ויותר ....
(מוסטפה מופיע באור הזרקורים.)
מוסטפה
Taali, Taali, בואי, בואי, הכלה היפה שלי אודרי, בואי לזרועותיי הלחות. בואי, אני אכסה אותך לנצח עם הליטופים שלי; אין יותר דאגות, סוף ליהודייה אפרנג'יה - תקבלי בדיוק מה שמגיע לך, בואי. . . .
(מוסטפה נעלם. אודרי נתפסת במערבולת המושכת אותה אליה. היא מנסה להילחם בה בכל כוחה, אבל לא מצליחה.)
אודרי
לפתע פניו של רפי הופיעו מולי.
(רפי - באור הזרקורים - קורא לה.)
רפי
אודרי - מה את חושבת שאת עושה? את הכלה שלי, זוכרת? קבענו פגישה על בירושלים, זוכרת? לא במים. . . .
אודרי
רפי, תן לי יד, משוך אותי מהמערבולת הזו!
רפי
(מושיט את ידו אליה.) אודרי, היכן את? בואי אליי, תחזיקי את ידי חזק.
אודרי
(מושיטה את ידה אליו) ממלמלת יש לי פגישה עם רפי, ואני מוכרחה לקיימה ויהי מה!
בכוחות על אנושיים השתלטתי על המערבולת ושחיתי למעלה, למעלה בעזרת רפי- נאבקת על נשימתי, הריאות שלי כמעט מתפוצצות.
(האורות מתעממים לאט מעל אודרי ורפי.)
(רגינה פונה מודאגת אל ד"ר מזרחי)
מה שלומה דוקטור?
ד"ר מזרחי
הנה, סוף סוף היא שבה להכרתה, היא תהיה בסדר עכשיו. הרבה מרק עוף של נונה רגינה, ובשבוע הבא אודרי תוכל להשתתף בחתונה של בת דודתה ריטה. תני לה גם ויטמינים אלה לחזק אותה. (הוא כותב מרשם, ועוזב.)
רגינה
תודה רבה לך דוקטור מזרחי היקר!
(רג'ינה אל אודרי)
תודה לאל, את שוב איתנו! (היא מנשקת אותה). אני אביא לך תה נענע חם ואת תהיי בסדר!
אודרי יושבת במיטה
תודה רבה נונה יקרה, התה שלך כרגיל פשוט נפלא! הוא מוחק לחלוטין את חלום הבלהות הנורא שהיה לי!
(אנו רואים את אודרי באור הזרקורים עם נר שעווה דולק בידה ואנחנו שומעים מקהלה, מהרמקול, שרה שיר חתונה: "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה....")
אודרי לקהל
בחתונת בת דודתי ריטה, התפקיד שלי לפני בני הזוג הצעירים בתחילת חייהם המשותפים אוחזת נר גדול דולק בידי, ובאופן סמלי להאיר את הדרך עבורם.
(דודה דבורה, אימה של ריטה, פונה לאודרי הלבושה כשושבינה, מחזיקה את הנר הדולק)
כמה יפה ריטה נראית הלילה, וכמה מאושרת, את לא חושבת כך אודרי? (אודרי מהנהנת) יהי רצון שבקרוב גם את תהיי מאושרת כמוה!
אודרי (לקהל)
כשהבטתי סביב בבית הכנסת שלנו העצום – "שער השמיים", על ארבע מאות האורחים שמילאו אותו, היה לי עצוב לחשוב שזו עשויה להיות החתונה האחרונה של משפחתנו כאן. הנר שלי בכה למחשבה זו. טיפה של שעווה חמה נטפה על כף ידי ואני התכווצתי בכאב, וגירדתי אותה עם הממחטה שלי. ואז עוד טיפה נפלה, ועוד - ועם כל טיפת שעווה שנטפה, הרגשתי את "יציאת מצרים השנייה" זורמת חזק על עורי.
דודה דבורה כנראה קראה את המחשבות שלי:
דבורה
הקהילה שלנו מתמוססת לנגד עינינו ... אבל בואו ננסה להיות שמחים, אחרי הכול זו חתונתה של בתי ריטה!
(אברמינו מתקרב במהירות אל אודרי)
אברמינו
אודרי,גבי נעצר!
אודרי
(בבהלה) גבי! למה?
אברמינו
בטענה שהוא מנהיג ציוני. אני הולך לכלא כדי לנסות לשחררו. ניסיתי לדבר עם הקצין בטלפון, אבל הוא לא היה מוכן להקשיב. אני צריך ללכת לשם בעצמי.
אודרי
אני באה איתך, אבא.
אברמינו
אני לא יודע אם זה רעיון טוב.
אודרי
אולי אני אוכל לעזור. אני באה איתך.
(הוא מהנהן, והם עוזבים במהירות).
(הקצין רמזי מתגלה.)
קצין רמזי
(אל אברמינו) אז אתה רוצה שהבן שלך יהיה חופשי, הא?
אברמינו
כמובן שכן. האם תוכל לומר לי במה הוא הואשם?
קצין
להיות יהודי בימינו זה מספיק. כל אחד מכם הוא ציוני עמוק בלבו.
אברמינו
ממתי הכמיהה ללכת לארץ ציון הפכה לפשע? זה ברור שאתם לא רוצים אותנו כאן יותר. איך ניתן לשחרר את גבי?
קצין
די בקלות. רק אלף לירות אנגליות, והוא מייד מחר בבוקר מועבר בטיסה לפריס.
אברמינו
אתה תקבל את התשלום כשאני אשמע שהבן שלי הגיע בשלום לפריז.
קצין
או שאני מקבל את הכסף עכשיו או שהבן שלך אף פעם לא עוזב, לעולם לא. האם זה ברור?
אברמינו
(לקפיטן, בכעס) זה נגד כל חוק שנשבעתי לקיים. כרטיס טיסה עולה מאתיים סטרלינג במקסימום, לאן הולך שאר הכסף?
קצין
הוצאות, שופט יקר שלי - עבודת ניירת; אתה חייב לדעת משהו על זה! אני מזהיר אותך בפעם האחרונה, אם אתה אוהב את הבן שלך, אתה פשוט צריך לקבל את זה - או לעזוב מיד והוא יישא בתוצאות!
אודרי
(לוחשת לאברמינו פאפא-אבא, הוא מתכוון לאשר הוא אומר. האם פנקס הצ'קים שלך איתך? אם כן, אני מציעה לך לשלם לו מה שהוא מבקש.)
(אברמינו לוקח את פנקס הצ'קים שלו וכותב את הסכום.) בסדר. אבל אני רוצה את זה בכתב, שאתה משחרר את גבי מחר ושולח אותו לפריס.
קצין
(משרבט פתק ומוסר לו אותו) אני בטוח שאני יכול לסמוך עליך שלא תספר לאף אחד דבר על כך.
אברמינו (מהנהן. בוחן את הפתק, ומוסר את ההמחאה לקפיטן.) האם אני יכול לראות את הבן שלי עכשיו?
קצין
זה לא בא בחשבון.
אברמינו
אבל אני. . .
קצין
(באיום) אתה מה?
אודרי
(מושכת אותו משם) פאפא חדל. (לקפיטן) אנו מבינים.
קצין
היית מאוד קואופרטיבי השופט מוסרי, וגם את העלמה מוסרי. עכשיו יש לי עסק אחר; אני חייב לבקש אותך ואת הבת המקסימה והחכמה שלך לעזוב.
אודרי
(מושכת בעדינות בשרוולו.) בוא, אבא, בוא נלך.
(הוא מתחיל לצאת איתה.האורות כבים מעל הקצין.)
אברמינו
(בעייפות) אנחנו חייבים לעזוב, אחרי 2,500 שנה, כולנו חייבים לעזוב את עמק הנילוס שוב. אבל הפעם, פרעה לא ירוץ אחרינו להחזיר אותנו. . . . עכשיו אני משוכנע, ככל שנקדים לצאת ממצרים טוב יותר! היה לנו היום של 'דבש' שלנו – עכשיו מתחיל יום של 'בצל' ...
אודרי (מחייכת ולוחשת לעצמה) רפי - אני באה. . . .
(האורות כבים מעל אברמינו.)
אודרי (פונה אל הקהל.)
אבל רגינה חשה וחשבה אחרת.
(אנו רואים את רגינה פונה אל אברמינו כשהאורות מתעממים מעל אודרי.)
רגינה
אבל אברמינו, למה לעזוב כל כך מהר? אתה יודע מה הפתגם הערבי אומר: "החיפזון מן השטן!"
אברמינו
אמא, נסי להיות הגיונית. האם את יודעת איזה גיהינום תהיה מצרים עבורנו עכשיו? גבי כבר נבעט החוצה. למה את רוצה שנחכה?
רגינה
נחכה לסערה שתירגע. אל תיקח את זה כל כך טרגי, אברמינו. בגיל של גבי, מן הסתם היית שמח להגיע לפריז! לא להאיץ בדברים. אנחנו היהודים, יש לנו עליות ומורדות בארץ הזאת. בקרוב הסערה תתפוגג מעלינו, כמו תמיד, ודברים יחזרו לקדמותם. צריך רק סבלנות, לחכות ולראות, בן שלי.
אברמינו
לא אמא, הדברים לא יהיו שוב שקטים ונורמאליים עבורנו כאן. איך אני יכול לגרום לך להבין? מעולם קודם לכן חיי היהודים כאן לא היו בסכנה כה חמורה!
רגינה
אם כך אני פשוט אצטרך להתמודד עם זה לבדי. אתה ואודרי יכולים ללכת, אבל אני נשארת כאן! אני זקנה כדי להתחיל חיים חדשים במקום אחר! אני רוצה למות בארץ שלי ולהיקבר ליד ההורים שלי בבית הקברות היהודי בבאסאתין. איך אני אוכל לנוח בשלום רחוק מהם?
אברמינו
(בקול פסקני) אמא, את נוסעת איתנו וזהו זה! אני לא משאיר אותך מאחור רק כדי למות כאן!
רגינה
אבל אברמינו, נסה להבין אותי, בן שלי יקר, אני פשוט לא יכולה לעזוב הכל כאן! אין לי יותר בשביל מה לחיות!
אברמינו
תפסיקי עם הדיבורים הנואשים, אמא! יש לך הרבה בשביל מה לחיות. אף פעם לא הייתי זקוק לך יותר מאשר עכשיו. מחר, בבקשה תמסרי הודעות למשרתים, לתבך ולגנן, תשלמי להם את משכורותיהם ותני להם המלצות, אם הם זקוקים להן.
רגינה
לתת הודעות פיטורים למשרתים? כל כך מהר? למה?
אברמינו
אנחנו כמובן לא יכולים לקחת אותם איתנו! וכמובן שנצטרך למכור הכול. סוחרי המכירה הפומבית יהיו כאן מחר, ובבקשה סייעי להם לקחת אחריות על הכול.
רגינה
(בהלם) סוחרי המכרז! אלוהים אדירים! איזו חרפה! הכול? מה זאת אומרת הכול? למכוק את הבית, הרהיטים, האביזרים. . . כל מה שיש לנו, הם לא מאפשרים לנו לקחת שום דבר איתנו! אני יודעת שאנחנו רק נקבל גרושים מהמכירה הפומבית הזאת, כיוון שהם יודעים שאנחנו חייבים ללכת, והם "חותכים" את המחירים.
אברמינו
אמא אין ברירה, כשאני אומר הכול אני מתכוון בדיוק למה שאני אומר!
רגינה
(המומה) אפילו מערכות הכלים היקרות שלנו? הסיניות העדינות עם דמויות עליהם צבועים ביד, והכוסות והקערות מגביש, שהיו במשפחה שלנו במשך דורות?
אברמינו
אמא יקרה, תביני, אנחנו לא יכולים לקחת כלום איתנו! מותר לנו לקחת רק מזוודה אחת קטנה, המכילה דברים אישיים.
רגינה
אבל, בני, מערכות אלה הן יקרות לי מאוד, הן במשפחתנו מלפני דורות. אני מעדיפה למות מאשר לתת לזרים לגעת בהן!
אברמינו
אמא, מספיק! אין לי זמן לוויכוחים! עלייך להבין שהפעם אין לך ברירה. קבצנים לא יכולים להיות בררנים!
רגינה
(פגועה מאוד.) אז אני "קבצנית" עכשיו, בני? אני, שגידלתי אותך מחיתולים עד להיותך שופט! אני קבצנית!
אברמינו
אמא - אני מצטער, לא התכוונתי לגרום לך כאב, אבל. . .
רגינה
אני - קבצנית! . . . אבל זה נכון, לא? - קבצן זה שאין לו יותר כלום ואין לו מה לומר! בסיוטים הכי גרועים שלי לא חלמתי שמשהו כל כך משפיל יכול לקרות לי, רגינה מוסרי! אני לא שיערתי שאתה יכול להיות כל כך אכזרי בני! (היא מפנה לו את הגב ועוזבת באצילות).
אברמינו
(לעצמו). כמה קטנה ושברירית היא עכשיו! האם אכן הייתי אכזר כלפיה? האם עלי לרוץ אחריה ולהתנצל? לא - לא הפעם. הסיכון גבוה מדי. הייתי צריך לדבר בצורה חדה אליה. זו הייתה הדרך היחידה לגרום לה להבין באיזו תקופה היא חיה! אני מקווה שהיא תראה זאת בדרך אובייקטיבית בסופו של הדבר. . . .
(האורות מתעממים מעל אברמינו ואודרי באה ופונה לקהל, בשעה שרגינה וסועאד מתגלות).
אודרי
למחרת היתר העבודה של אבי כשופט בוטל, ובית הדין הרבני נסגר. לא צוינה כל סיבה לביטול. זו הייתה מכה נוספת בכבודו, וסימן ברור שהוא ומשפחתו לא יכולים יותר לחיות במצרים. שכנתנו הערבייה, סועאד, ששמעה על כך מנונה, לא יכלה להאמין.
סועאד
זה בלתי אפשרי! אשרת העבודה של השופט אברמינו בוטלה! אני לא יכולה להאמין למשמע אוזניי! אבל הוא כל כך מכובד על ידי כולם! וודאי נפלה טעות. לבעלי חסן, יש חברים רבים בחלונות הגבוהים. אני אבקש ממנו לבדוק את זה, אני בטוחה שזו טעות, והוא יתקן זאת מיד!
רגינה
אני חוששת שאין טעם סועאד, שכנתי היקרה. לבן שלי אותם החברים. או שהיו לו. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה הכול זמני. אבל אברמינו הסביר לי גלויות שישנם כוחות הרבה יותר חזקים מאשר אנחנו. "היהודים" שהתקבלו כאורחים נכבדים במצרים, כעת "הביקור" שלהם במצרים נגמר; אנחנו עומדים להיות שוב מוגלים!
סועאד
למה את מדברת על גלות, רג'ינה היקרה? הידידות בין מצרים וישראל היא עתיקה ביותר. אנחנו קרובי משפחה, בני דודים קרובים, יא חביבתי! אם הספינקס היה יכול לבטא את עצמו, הוא היה מגלה הרבה אמיתות מפוארות על ההיסטוריה העתיקה המשותפת שלנו. . . .
רגינה
ובכל זאת, הוא שותק כתמיד. . . .
סועאד
שקט או לא, הקשר החזק של שני העמים והתרבויות שלנו הם אמיתיים, ושום דבר לא יכול לשבור אותם! מאז שאנחנו הצאצאים של שני בניו של אברהם, אביהם המשותף של יצחק ושל ישמעאל. אנחנו בעצמנו שכנים וחברים במשך יותר מארבעים שנה! פרעה, במצרים העתיקה, ידע את הערך של עמך. למה את חושבת שהוא לא רצה לשלח אותם?
רגינה
כי הוא צריך היה עבדים שיבנו את הפירמידות בשבילו! אבל פרעה הנוכחי, המלך פארוק, שותק כמו הספינקס, והוא לא נקף אצבע כדי לעזור ליהודים המצרים. אנחנו נזרקים החוצה עם רק החולצות שלנו על גבינו, ואנחנו לא יכולים לקחת איתנו כלום, אפילו לא את מערכות הכלים שלנו היקרות מפורצלן ומקריסטל, אשר נמצאות במשפחה שלנו משך דורות!
סועאד
את יכולה להשאיר את הסטים היקרים הנפלאים שלך אצלנו אם את רוצה, עד שסערה קטנה זו תהפוך שוב לרוח רגועה, צריך פשוט לתת לזה זמן ואת תראי,יא חביבתי, רגינה היקרה שלי.
רגינה
הלוואי שהיית צודקת! אבל בכל פינת רחוב אנו שומעים, "מוות ליהודים!" ו"היהודים הם הכלבים של הערבים!" אנחנו בפתחו של הר געש נורא של שנאה שלא מגיעה לנו, ואנחנו חסרי אונים לחלוטין; זה ייקח את כולנו למטה ויפזר אותנו היהודים שוב בין עמים זרים. למה זה קורה? אלוהים, למה? מי אשם בזה? למה אנשי שלום חפים מפשע כמונו, נעקרים באכזריות מבתיהם, והופכים לחסרי כול "קבצנים שלא יכולים לבחור?"
סועאד
אני יודעת מי אשם בזה! זו אשמתם של הבריטים!
רגינה (מופתעת)
הבריטים? למה? מה הם עשו?
סועאד
הבריטים עשו כל מה שהם יכולים כדי לקלקל את האיכרים המצרים עם כל המשכורות הגבוהות האלה והחופשות שנתנו להם! כמובן שזה עלה להם לראש! בסוף, הם לא יודעים מי האדונים ומי ה"עמך"! למה להם לעבד את האדמות בכפרים שלהם ולהרוויח פרוטות, כאשר הם יכולים להרוויח כל כך הרבה יותר בצחצוח נעליהם של הבוביז האלה? נחילי הכפריים הבורים "הפלאחים" של המדינה נוהרים כל יום לקהיר. הם האספסוף שמעוררים מהומות ועושים בעיות. כן, האשמה היא בהחלט של הבריטים. ולא רק שלהם גם של הפרופסורים באוניברסיטות!
רגינה (מחייכת בהפתעה)
הפרופסורים? איך זה?
סועאד
אה, כן. הפרופסורים מאוד אשמים. הם מלמדים את הצעירים שלנו שכל האומללות כאן במצרים נגרמה על ידי האימפריאליסטים כביכול, והם כוללים את היהודים, כמו גם את הבריטים, הצרפתים, האיטלקים, והיוונים, ביניהם!
רגינה
כאילו שאנחנו היהודים המצרים זרים!
סועאד
כמובן שאתם לא זרים - הלא הייתם כאן מימי קדם, עוד לפנינו הערבים, שבאו מהמדבר הערבי במאה השביעית, כאשר מוחמד וצבאו כבשו את מצרים. אז את רואה, זה בהחלט הפרופסורים מאוד אשמים, הם הכניסו רעיונות כוזבים ומגוחכים לראשם של תלמידיהם, עד שהם לא יודעים מה טוב ומה רע. הם יוצאים להפגנות נוראות אלה, וצועקים יחד עם אספסוף נבער ועלוב! הם חושבים שכאשר היהודים יעזבו הם יזכו בבתיהם ובהונם!
רגינה
כנראה שיש משהו בזה.
סועאד
הצעירים כל כך פתאים - הם בולעים את כל הזבל שמוריהם מאכילים אותם ולאחר מכן יוצאים ומארגנים את כל גילויי האלימות הללו. . . . אבל רק חכי ותראי, רגינה היקרה שלי, חכי; בקרוב מאוד כל זה יירגע; דברים ישובו להיות כפי שהם היו - כאשר הבריטים האלה יעברו מכאן; והפרופסורים האלה הנפוחים יהיו נאלצים לשתוק!
(סועאד מבחינה שרגינה לא מקשיבה לה יותר, היא עצובה ומרוכזת בעצמה ובמחשבותיה)
סועאד
מה קרה, רגינה?
רגינה
אני מצטערת, סועאד. . . זה פשוט שאני חייתי כבר דיי....
סועאד
את לא מתכוות לזה, יא חביבתי! אל תדברי כך. את החברה הוותיקה והיקרה ביותר שלי. אם הבן שלך מחליט לעזוב, יא אום אברמינו, את מוזמנת לבוא ולחיות איתנו. הדבר יהיה לנו לכבוד.
רגינה
תודה לך, שוקרן, סועאד יקירתי, אבל אף פעם לא הייתי חולמת להטריד אותך ואת משפחתך. אני מעדיפה למות!
סועאד
אל תדברי על למות רגינה! זה לא מתאים לך! את אף פעם לא יכולה להטריד אותנו, את תמיד תתקבלי כאן בברכה וכאחותי היקרה. (היא מסתכלת בשעונה) ובכן, מוטב שאלך עכשיו או שהמשפחה שלי תאמר שאני מרעיבה אותם. להתראות, רגינה היקרה שלי, וזכרי - הבית שלנו הוא תמיד שלך. (היא יוצאת.)
רגינה (מהרהרת)
סועאד היא חברה אמיתית - יש לנו כל כך הרבה חברים נפלאים ערבים, אבל הם לא יכולים לעזור לנו, והם לא יכולים למנוע את מה שקורה. . . לא, אני בהחלט לא יכולה להתחיל בחיים חדשים במקום אחר, אפילו לא בציון! העצמות שלי הן חלודות מדי, הן כבולות לכאן לעמק הנילוס. אין לי יותר מה שיחזיק אותי, הכול מופקר, הכול הולך ונעלם, נמוג... אוי, אלוהים! אנא אסוף אותי בזרועותיך, ותסיים את הסבל שלי. . . . אסוף את העצמות הזקנות שלי אליך, אני מוכנה - הנני!
(האורות מתעממים על רגינה, ואודרי ונעימה מופיעות.)
נעימה
(לאודרי) סט אודרי - השופט מוסרי מכר את הבית היום! מה יהיה איתנו המשרתים? קחי אותי איתך לצרפת! יש לי אפילו דרכון! אודרי, אין לי מקום אחר ללכת אליו!
אודרי
נעימה, אנחנו לא נישאר בצרפת, אנו ממשיכים לישראל. אני רוצה לחיות שם בקיבוץ– זו החווה הקולקטיבית שסיפרתי לך עליה.
נעימה
אז אני אבוא איתך לישראל ולקיבוץ. מי יגהץ לך את השמלות שלך בקיבוץ?
אודרי
אני חוששת שחברי הקיבוץ לא יאהבו את זה בכלל - שאני מגיעה ממצרים עם עוזרת!
נעימה
אבל למה לא? מיס אודרי! אני בטוחה שכשהם יראו כמה יפה השמלות שלך מגוהצות הם יאהבו את זה!
אודרי
(מצחקקת) "זה פשוט לא יעשה!" אני בטוחה שתמצאי מקום אחר בתוך זמן קצר, נעימה; נונה רגינה תתן לך הפניה והמלצה מצוינת.
נעימה
לעולם לא אמצא משפחה כמוכם! אני עם המשפחה שלכם כמעט כל חיי! לא התחתנתי רק כדי להישאר איתכם. איך אתם יכולים לזרוק אותי עכשיו? באללה! - מה יהיה עליי? מה אני אעשה? גם משפחת כהן עזבו, ספורטס, לוויס - כל היהודים עוזבים! איפה אני אמורה למצוא עבודה? (היא יוצאת, מתייפחת)
אודרי
(קוראת אחריה) נעימה גם אנחנו נזרקים החוצה!
(מוניר הטבח, נכנס)
מוניר
האם ראית את סבתא רגינה, מדמואזל?
אודרי
לא עדיין לא. למה אתה שואל?
מוניר
מעולם לא ראיתי אותה במצב כזה. כשהיא שמעה שהאבא שלך מכר את הבית היא כל כך נעצבה. היא אספה ולקחה את כל מערכות הכלים היקרות, זו הסינית וזו מקריסטל לחדרה. ניסיתי לעזור לה, אבל היא לא נתנה לי לגעת בהן!
אודרי
(בקול מלא דאגה) איפה היא עכשיו?
מוניר
היא נעלה את עצמה בחדר שלה, ולא פותחת את הדלת לאף אחד. אביך ניסה כמה פעמים, אבל היא פשוט לא עונה. נראה שהיא נרדמה, כל כך שקט שם למעלה....
אודרי
אני מיד אלך ואבדוק. למי אבא שלי מכר את הבית?
מוניר
לד"ר חורי – עבור אחיו ובני משפחתו, שמעתי שהם ברחו מפלסטין. יש להם תשעה ילדים. כולם היו כאן היום אחר הצהריים. זה גדוד, כל הגבהים והגדלים. הם רצו בכל הבית, ועשו כזה רעש!
אודרי
משפחת חורי? האם יש להם בת בגיל שלי בשם, מועסקר?
מוניר
כן, למעשה, שמעתי את האמא קוראת בשם זה כאשר נערה גבוהה, חזקה כמו עץ זית,עצרה בגן להסתכל על המנגו. יש לה שיער קצר, חלק, ונראית יותר כמו טרזן, מאשר אישה, אם את שואלת אותי. האם את מכירה אותה, מדמואזל?
אודרי
אה-הא. זו באמת מועסקר, או-קיי, אני כן מכירה אותה, היא בכיתה איתי. (מחייכת). כן, היא אכן נראית קצת כמו גבר, אבל בלבה היא עדינה ומתוקה. אני עוזרת לה באנגלית ובמתמטיקה.
מוניר
באמת?
אודרי
למה לא? היו לה קשיים בשני מקצועות אלה, וזה עזר לה לעבור את הבגרות מקייברידג' והיא מאוד אסירת תודה לי.
מוניר
אך לא האבא. הוא אמר לי שהוא שונא אתכם ואת כל היהודים, על מה שעשיתם לפלסטינם כאשר גירשתם אותם מאדמתם, והפכתם אותם לפליטים ...
אודרי
(נסערת) אותנו? אנחנו לא גרשנו אף אחד משום ארץ! אתה יודע שזה לא נכון! הוחלט באו"ם שיהיו שתיי מדינות: ישראל, ופלסטינה, הישראלים הסכימו אך אך הפלסטינים סרבו והתחילו יחד עם שבע מדינות ערב מלחמה נגדנו. למרות שהשראלים היו רק חצי מיליון, נגד המדינות הערביות שניסו לזרוק אותם לים, הם ניצחו. הפלסטינים ברחו כי המופתי חאג' אמין אל חוסיני אמר להם לברוח. כך הם הפכו לפליטים. אך חלק נשאר, ועכשיו הם אזרחים במדינת ישראל. ואלו הן העובדות האמיתיות. אבל זה בכלל לא קשור למועסקר ואלי.
מוניר
ובכן אני בטוח שאת צודקת- אבל אני מנסה להישאר מחוץ לפוליטיקה ... מה שמדאיג אותי יותר הוא שכבר הציעו לי עבודה כטבח במלון שפרד בעיר, ואני לא בטוח אם אני מתאים לזה ...
אודרי
כמובן שאתה מתאים מוניר, אתה טבח נפלא! אתה בהחלט צריך לקבל את העבודה הזאת.
מוניר
אני וודאי מסכים איתך, מדמואזל .... אין דבר השנוא עלי יותר מאשר שנאה! ובכל זאת, הם אומרים שפלסטינים אלה הם אחינו, ואנחנו צריכים לעזור להם ולתמוך בהם.
(אודרי מסתכלת מבעד לחלון ורואה את מועסקר מנופפת לה, מתחת לעץ המנגו. היא מנופפת לה בחזרה וקוראת): היי, מועסקר! אני באה!
(אודרי מחבקת את מועסקר הן משוחחות על הספסל מתחת לעץ המנגו)
מברוק! ברכותיי מועסקר! אני שומעת שהדוד שלך, ד"ר חורי, קנה את הבית שלנו עבור משפחתך. אני כל כך שמחה שזה את ומשפחתך שתגורו בביתנו שאני כל כך אוהבת! אני מרגישה מעין צדק פואטי בזה, שאתם שעזבתם את ביתכם ביזור, ושאנחנו שמוכרחים לעזוב את ביתנו כאן , נתחלף - אני מניחה שזה סוג של חילופי אוכלוסייה ... ואני שמחה שזה איתך מועסקר, שאני מתחלפת ... בכל מקרה, אני חושבת שלך ולמשפחתך יהיה מאוד נעים כאן.
מועסקר
אני בטוחה שיהיה לנו נוח כאן, זה בית הרבה יותר גדול מזה שהיה לנו ביזור. אבל אני כל כך מצטערת שאת עוזבת אודרי! את החברה הכי טובה שלי כאן, מה אעשה בלעדייך? מי עכשיו יעזור לי אחרי שאתם תעזבו? אני כל כך אתגעגע אליך!
אודרי
גם אני אתגעגע אליך מועסקר. אבל האמת היא, שאנחנו לא עוזבים....
מועסקר
את לא עוזבת? נפלא! אז את תישארי?
אודרי
לא, לא, אנחנו לא נשארים, מה שהתכוונתי לומר הוא שאנחנו לא ממש "עוזבים", אלא, שאנחנו מגורשים - "נבעטים החוצה"!
מועסקר (נדהמת)
נבעטים החוצה? על ידי מי?
אודרי
על ידי השלטונות.
מועסקר
(מסתכלת בחשדנות מאחוריה) אבל למה?
אודרי
בגלל שאנחנו יהודים.
מועסקר
זה כל כך לא הוגן! את נבעטת מכאן, כי את יהודיה, ואנחנו נבעטנו מחוץ לפלסטין בגלל שאנחנו ערבים! איזה אי צדק בעולם! את יודעת, אבא שלי לא רוצה שאני אבוא ואגיד לך שלום. הוא אמר שאת חלק מהאנשים הרעים שבעטו אותנו מיפו ... אבל אני ברחתי בלי שהוא יראה אותי, ובאתי. בכל מקרה רציתי לראות אותך לפני שאת עוזבת, ולהודות לך על כל מה שעשית בשבילי ... . ללא העזרה והנדיבות שלך, אודרי היקרה, לא היה לי סיכוי לעבור את בחינות הבגרות שלי.
אודרי
אני שמחה שבאת מועסקר. הייתי כל כך מצטערת אם הייתי צריכה ללכת בלי להיפרד ממך. אבל אמרת לי בעצמך, שאת לא נזרקת מיפו, אלא שזו הייתה משפחתך שהעדיפה לברוח.
מועסקר
זה נכון. הייתה פאניקה, פחדנו וברחנו ... כמו גם משפחות רבות אחרות.
אודרי
זה בדיוק מה שקורה עכשיו ליהודים כאן, גם אלה שעדיין יש להם אישורי העבודה שלהם חוששים ממה שעלול לקרות ובורחים בבהלה. הם נאלצים להשאיר את כל נכסיהם מאחוריהם! מתוך מאה אלף היהודים במצרים, אני שומעת שמחציתם כבר נמלטו, ועוד רבים אחרים מתכוננים לעשות זאת ...
מועסקר
כל העקירה הזאת, לשני העמים, כל הסבל הזה, בשביל מה? אתם נעקרים, אנחנו נעקרנו זה כל כך עצוב! אני מרגישה כל כך חסרת אונים מול גל זה של אירועים מענים שאין לנו שליטה עליהם, והם הורסים את חיינו!
אודרי
אנשים פוחדים האחד מן האחר, ובמקום לחתור למשותף, הם פוגעים זה בזה. הלוא אנחנו אנושות אחת אחרי הכול, וזה לא צריך להיות כך...אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כאחדות אחת, המלחמה היא רעה לכולנו, למשפחת האדם השלמה ...
מועסקר
האבא שלי והדוד מאשימים את הציונים הרעים בתל אביב בכל מה שקורה. הם אומרים שהיהודים אחראים לכל הצרות שלנו ... ניסיתי להסביר להם שאת והמשפחה שלך, וחברים אחרים יהודים שפגשתי כאן, ולפני כן בפלסטין, הם טובים, אבל הם לא היו מוכנים להקשיב. עם זאת, אני בטוחה שאמא שלי מבינה, והיא בצדי. היא הגיבה לאבי ולדודי באומץ ואמרה להם שלא כל היהודים רעים.
אודרי
האמא שלך היא אישה חכמה. אותם "ציונים רעים" מתל אביב, כמו שהאבא שלך קורא להם, הם פשוט אנשים כמוך וכמוני. הם לא רעים, הם החלוצים, שבונים שוב את מדינת היהודים הנקראת ציון כמו בימי התנ"ך. זו הסיבה מדוע הם נקראים "ציונים".
מועסקר
"ציוני" היא לא מילה רעה?
אודרי
בכלל לא! המילה ציונות רק אומרת לחזור לציון.
מועסקר
ציונות לא אומרת אימפריאליזם?
אודרי
בכלל לא!
מועסקר
אז למה האבא והדוד שלי אומרים שציונות היא אימפריאליזם?
אודרי
את רואה, מועסקר היקרה, אתם הפלסטינים טעמתם את הטעם המר של הגלות בפעם הראשונה, ובגלל זה, זה נראה לכם אסון וסוף העולם. אבל אתם לא היחידים שסבלתם עקירה. גם אנחנו היהודים, כפי שאת רואה נעקרים שוב ומוגלים בכל דור ודור, במשך יותר מאלפיים שנה. במקום להכריז מלחמה על מי שגרם להם לגלות, היהודים פשוט מטפסים על גג אחר ומתחילים שוב לבנות את חייהם ... כמו הכנר על הגג בסיפור של שלום עליכם "טוביה החולב".
מועסקר
אבל למה זה קורה לכם כל כך לעתים קרובות?
אודרי
שאלה טובה. אני חושבת שזה בגלל שלא הייתה לנו מדינה משלנו כדי להגן עלינו ... חשבנו שהמדינות שאנחנו חיים בהן, ישמרו עלינו, אך למרבה הצער הם לא עשו זאת. את רואה את מה שקרה בגרמניה הנאצית, שבה שישה מיליון יהודים, גברים, נשים, וילדים - נחנקו ללא רחם בתאי גזים ונשרפו במשרפות.
מועסקר (מבועתת)
איך בני אדם יכלו לעשות את זה לבני אדם אחרים?
אודרי
הם יכלו, והם עשו, וזו עובדה. זו הסיבה שזה כל כך קריטי ליהודים שתהיה לנו מדינה משלנו שתגן עלינו. את רואה בעצמך מה ששוב קורה לנו כאן במצרים, שבה היהודים חיו במשך יותר מ 2000 שנה! אין להשוות עם השמדת העם שהגרמנים הנאצים עשו ליהודים באירופה, אבל מה שקורה לנו היא גם טרגדיה איומה. העובדה היא שאנו נאלצים לעזוב את מצרים בלי כלום, והקהילה שלנו נהרסת כליל.
מועסקר
מה? את אפילו לא מורשית לקחת את הספרים שלך, או האלבומים שלך?
אודרי
שום דבר! רק מזוודה קטנה עם בגדים פרטיים.
מועסקר
זה בדיוק מה שקרה לנו כאשר אנו ברחנו כל כך מהר מיפו. אבל לפחות אני הסתרתי אלבום אחד וצילומים שלי במזוודתי... את יודעת מה, את יכולה להשאיר את הספרים והאלבומים שלך אצלי אודרי, אם את רוצה. אני אוקיר אותם כמו את שלי, ואשמור עליהם היטב בעבורך, עד שתחזרי.
אודרי
תודה מועסקר היקרה, זה רעיון טוב. אני אשאיר לך את הספרים שלי בחדרי מתחת למיטתי. לפחות הם יהיו בידיים טובות. אבל אני לא יודעת אם אי פעם אחזור ...
מועסקר
אני מקווה שכן. אבל למה כל זה קורה לנו אודרי? למה אנשים חפים מפשע כמוני וכמוך צריכים להיות גולים בצורה כה אכזרית, להיעקר, להגר ולסבול? כל כך הרבה סבל, כל כך הרבה צער! למה אנחנו צריכות להיפרד אודרי? את החברה הטובה ביותר שלי! אני שונאת את המלחמה!
אודרי
גם אני. יש לי מחשבות על כך שהושפעו מהשירה המרגשת של וילפרד אוון שלמדנו בבית הספר.
מועסקר
גם אני מאוד אוהבת את השירה של המשורר הבריטי הנפלא הזה, שבעצמו מת בחפירות במלחמת העולם הראשונה. אני זוכרת שיר נוגע ללב שלמדנו בכיתה: "המנון לנוער שגורלו נחרץ", על החיילים המסכנים שנהרגים בשדה הקרב.
אודרי (מצטטת)
"מי יתאבל על אלה שמתים כצאן לטבח - רק הדי הפצצות התותחים...." אוון מתכוון לחיילים משני הצדדים!
מועסקר
אבל את מי הוא מאשים?
אודרי
את המנהיגים הלא אחראים ואת מחרחרי המלחמות בתפיסתם השטנית שמלחמה והרג יכולים לפתור קונפליקטים. ואני מסכימה אתו לחלוטין! מלחמה מביאה רק יותר אומללות, הרס ושנאה! המלחמה היא לא הדרך לשלום והיא לא דמוקרטית – כי רוב האנשים בעולם לא רוצים מלחמות, ובכל זאת יש לנו אותן.
מועסקר
כמה נכון! כמה את חכמה אודרי! אכן עלינו לעשות הכול להרחיק את כל הרעיון והביצוע של מלחמה ... האנושות צריכה להוציא את המלחמה אל מחוץ לחוק. אבל את יודעת מה זה מזכיר לי גם?
אודרי
מה?
את המחזה האחרון היווני שלמדנו בכיתה: ליזיסטרטה, מאת המחזאי היווני הסאטירי; אריסטופנס. ולחשוב שהוא כתב זאת לפני כאלפיים וארבע מאות שנים זה כל כך מפתיע! זה כאילו שהוא כתב את זה היום! האישה הזאת הנפלאה ליזיסטרטה, אשר יחד עם נשות שתי הערים אתונה וספרטה, הצליחה לעצור את מלחמת מאה השנים, בלי להרוג אף אחד, אלא רק בכך שהן סירבו לשכב עם בעליהן!
אודרי
(צוחקת) כן היא הייתה גיבורה, אם היא אכן הייתה קיימת בכלל. בכל מקרה, הודות לאריסטופנס, היא קיימת עבורנו עכשיו, גם אחרי כל השנים האלה ... אבל אני מקווה שלא נצטרך להשתמש באותה השיטה! מה שהנשים היווניות והספרטניות האלה עשו על ידי איחוד כוחות להפסקת המלחמה - הוא מה שאני מכנה מאבק לא אלים. זה מה שכל האנושות צריכה לעשות כדי להיפטר ממלחמות.
מועסקר
אנחנו לא יכולים לסמוך על הגברים, אנחנו הנשים צריכות פשוט לעשות את מה שעשתה ליזיסטרטה - נשים ערביות ויהודיות צריכות לשלב ידיים ועם כל הנשים בעולם אנחנו צריכות לגרש את המלחמה ...
אודרי
(צוחקת) אני מסכימה איתך מועסקר, באופן עקרוני, אבל בפועל זה לא קל כמו שזה נראה! עלינו אכן להוציא אל מחוץ לחוק את כל הרעיון והביצוע של המלחמה, אבל איך עושים זאת? ממשלות ואנשים נלחמים בשם "צדק", אבל כמו בשיר של ג'ון באאז, ששני הצדדים שרים : But God is on my side!”- אלוהים הוא לצידי, ובכך כל צד מצדיק את המלחמה.
מועסקר
זה מזכיר לי פתגם ערבי עתיק שהאמא שלי תמיד חוזרת עליו.
(דמות האמא של מועסקר מופיעה)
סלימה
"מילים מן השפתיים הולכות לאוזן - מילים מהלב, הולכות ללב." אם היינו באמת "מאזינים" זה לזה, גם עם לבנו, היינו מקבלים את החלטת האו"ם לחלק את פלסטינה לשניים ולהקים שתי מדינות - אחת ליהודים ואחת לפלסטינים - כל ההרס הזה והאומללות, וכל שפיכות הדמים הזאת משני הצדדים, לא הייתה מתרחשת!
אודרי
טרגדיה נוספת, לא רק של הפלסטינים, אלא גם שלנו יהודי ארצות ערב, שמתרחשת כעת, כל כך אנשים רבים שנעקרים, אינה מבטלת את הטרגדיה הראשונה שפקדה אתכם.
סלימה
אנחנו לא צריכים לשנוא אחד את השני אנחנו צריכים לשנוא את המלחמות. המלחמה היא האויב המשותף של שתינו ושל כולנו. סכסוכים בין ארצות לא יכולים להיפתר על ידי הרג. אלא רק על ידי משא ומתן שקט, וויתורים משני הצדדים, ופיתרון סכסוכים חכם ואנושי. כל המלחמות מסתיימות בהסכם שלום, אז למה לא להתחיל עם משא ומתן לחוזה השלום, לפני שאנו מאלצים את בנינו להרוג אחד את האחר?
מועסקר
כמה נכון! אני מסכימה עם כל מילה שאמרת אמא. אבל איך אנחנו מביאים אנשים וממשלות לראות את זה כך? אם נשים כמוך אמא והסבתא שלך אודרי החכמה, רגינה, ונשים צעירות כמוך וכמוני, היו יותר בעמדות מפתח, ואחראיות על ניהול דברים חשובים, מצבו של העולם היה הרבה יותר טוב! אנחנו הנשים, מהוות חמישים וארבעה אחוזים מאוכלוסיית העולם, כך, שאנחנו רוב, ואם נשות כל העולם יתאחדו, אנחנו יכולות לבטל את המלחמה ולהעביר חוק בינלאומי להוציא אותה אל מחוץ לחוק!
סלימה
בראבו בתי, כל הכבוד לך מהפה שלך לאלוהים!
אודרי
אני מסכימה עם כך, זה יתן הזדמנות לשלום, אם נעשה זאת "בדרך של הנשים" - למצוא את שביל הזהב שמספק את שני הצדדים, בלי להרוג אחד את השני. עם זאת, אני חושבת שגם רוב הגברים שונאים את המלחמה, בדיוק כמו הנשים, אבל איכשהו, הם נתפסים בציפורניה, בכל מקום, שוב ושוב ...
(מר חורי, אביה של מועסקר נכנס. הוא רואה את אשתו ובתו יושבות על הספסל משוחחות עם אודרי ומתקרב אליהן בזעם)
חורי
אז הנה אתן מועסקר וסלימה, את נערה חצופה! ניחשתי כך! האם לא הזהרתי אותך שלא תעזי לדבר עם היהודים הרשעים האלה!
(הוא סוטר למועסקר על הפנים. סלימה ההמומה דוחפת אותו וצועקת)
סלימה
למה אתה כל כך שונא את אודרי ידידתה הטובה של מועסקר. דע לך שבלעדי אודרי מועסקר לעולם לא הייתה עוברת את בחינת הבגרות.
מועסקר
בכל הפסקה בבית הספר במקום ללכת לחצר לנוח עם יתר החברות אודרי ישבה אתי במשך שעות בכיתה ועזרה לי בכל המקצועות ובעיקר באנגלית ובמתימטיקה. אתה צריך להודות לה אבא במקום לשנוא אותה!
חורי
אתן לא מבינות סלימה ומועסקר שזה אנשים כמוה הם אלה אשר גרמו לנו להיות פליטים אומללים!
אודרי
סלח לי מר חורי אתה הוא זה שלא מבין.
פליטים. . . מר חורי צריכים לדבר! אתה לא יכול לראות שאנחנו מגורשים מהארץ בה נולדנו, ושאנחנו נאלצים גם להפוך לפליטים! הרי הבית המפואר שלנו, אחיך קנה בשבילכם בפחות מעשירית ערכו. כל דבר שבבעלותנו ושהוקרנו נלקח מאתנו, אתה לא יכול לראות את הטרגדיה של מישהו אחר, אלא רק את שלך? למה אתה לא יכול לראות שהמלחמה היא האשמה, וכי כל אחד מאיתנו – אתם הפלסטינים, כמו גם אנו היהודים ממדינות ערב - כולנו חפים מפשע לכודים בטפרים הנוראיים של המלחמה? אתה לא הקורבן היחיד! כולנו קורבנות!
חורי (מסתכל עליה בפליאה)
שתקי יהודיה! מה את יודעת על הסבל הנורא שלנו!
מועסקר
אבא איך אתה מדבר לידידתי אודרי?
(חורי מתנפל על בתו, אוחז בשערה, ומתחיל למשוך אותה החוצה.)
(מועסקר זועקת)
אאוץ '! אבא זה כואב!
חורי
ואת מכאיבה לי הרבה יותר כשאת מדברת עם היהודיה הזאת!
סלימה
(תופסת אותו בשרוול חולצתו ומושכת אותו)
עזוב את הילדה היא לא עשתה שום רע!
מועסקר
(חורי גורר את מועסקר החוצה, והיא קוראת לעבר אודרי), כתבי לי אודרי, אני אכתוב לך בחזרה ...
חורי (לאודרי)
אם את תעזי לכתוב לבתי, אני אשרוף את כל המכתבים שלך! את מועסקר, אם את תעזי לכתוב ליהודיה הזאת, אני אעניש אותך קשות!
אודרי
שלום ולהתראות מועסקר, אללה יהיה איתך ידידתי היקרה... (חורי פונה אל אודרי וצועק:
חורי
שתקי יהודיה!
(שוב גורר את מועסקר הבוכיה, בשיער, הם עוזבים.)
(פתאום נשמע רעש נורא מאולם הכניסה כמו משהו כבד מתגלגל במורד המדרגות וכאילו כל הבית מתמוטט! זה מלווה בצעקת אישה, וצליל חרסינה מתנפצת. אודרי ומוניר ממהרים לכיוון הקול. הם רואים את גופתה של נונה רגינה מוטלת במורד המדרגות ללא תנועה, ומסביב לה שברי קריסטלים וחרסינה מנופצים.)
(אודרי רצה לסבתה, וזועקת בבהלה למוניר)
קרא מיד לאמבולנס, מהר והתקשר לאבא שלי למשרדו ולד"ר מזרחי.
(מוניר פורץ החוצה כשנעימה נכנסת בחיפזון.)
נעימה
בשם אללה - מיסיס רגינה, מיסיס רגינה! (לאודרי) מה קרה?
אודרי
היא נפלה במדרגות.
נעימה
(לאודרי) אוי, אלוהים! אנחנו לא צריכים לקחת אותה למיטה, מיס?
אודרי
הרופא צריך לבדוק אותה קודם. (בודקת את הדופק של רגינה) תודה לאל הדופק שלה פועם.
נעימה
זאת הייתה תאונה או. . . (רגינה פוקחת את עיניה. היא מנסה להרים את ראשה וממקדת מבטה באודרי)
רגינה
(היא לוחשת בקושי) אודרי היקרה, לכי לירושלים במקומי ועבור אימך. . . . (הראש שלה נשמט לאחור וידה המורמת נופלת ארצה.)
אודרי
לא, נונה, לא - אל תעזבי אותי עכשיו! אני זקוקה לך יותר מתמיד! נלך לירושלים יחד. . . . אני מבטיחה. בבקשה אל תעזבי אותי!
(אודרי מנסה נואשות להחיות אותה בהנשמה מפה לפה אך ללא הועיל.
אברמינו וד"ר מזרחי נכנסים במהירות).
ד"ר מזרחי
(מתכופף אל רגינה) מאוחר מדי, אני חושש שהיא לא איתנו יותר, תנוחי על משכבך בשלום רגינה היקרה. (הוא עוצם בעדינות את עיניה של נונה).
(אברמינו ואודרי פורצים בבכי.)
אברמינו
(מתכופף אל גופת אימו וברגשי אשמה) הו, אמא, סלחי לי - אני לא התכוונתי להיות כל כך קשה איתך אבל לא הייתה לי דרך אחרת! את לא קבצנית, אמא, את מלכה, את רגינה אמיתית, ותמיד היית! הו, אמא, סלחי לי, הו אלי! סלח לי!
אודרי
(כורעת ליד הגופה ומיבבת בדמעות) אני אלך לירושלים בשבילך, נונה, ובשביל אמא שלי איזבל - אני אלך! אני מבטיחה.
(האורות מתעממים מלבד אודרי והיא פונה אל הקהל)
אודרי
היו אלפי מלווים עצובים בהלוויה של רגינה. הם הרגישו שעם קבורתה של רגינה מוסרי הנערצת, אותה כה אהבו וכיבדו, הקהילה היהודית למעשה כאילו קוברת את עצמה ואת העבר המפואר שלה במצרים....
מתוך קהל המלווים (על שפת הקבר)
שלום, רגינה, את תהיי כה חסרה לנו... נוחי בשלום בגן עדן. התפללי בעבורנו, רגינה האהובה....
אברמינו
סלחי לי אמא, הו אלי! לא התכוונתי לפגוע בך, רק רציתי להכין אותך ליציאת מצרים השנייה שלנו. . . אוי אלוהים! איך אני יכול לחיות עם הידיעה הנוראה הזו שאני גרמתי למותך? אלוהים שבשמים, אנא הענש אותי קח אותי גם ...
אודרי
(מתייפחת חרישית), נונה יקרה, כפי שביקשת אני מבטיחה לך, אלך לירושלים בשבילך ובשביל אמא. . . .
(הקהל עוזב את הקבר בצער. אברמינו מחבק את כתפי בתו ושניהם יוצאים לאט).
(אודרי אל הקהל)
הפלגנו לצרפת לאחר המכירה הפומבית בביתנו של כל מה שהיה יקר לנו. השלטונות המצריים אפשרו לנו לצאת רק עם 20 לירות שטרלינג לכל אחד, ומזוודה קטנה אחת עם בגדים לאדם. כל רכוש אחר שנצבר לאורך דורות - הוחרם. אבי הפקיד את כל כספו בבנק שווייצרי בקהיר. אבל כשהלכתי איתו לבנק השוויצרי במרסיי על מנת לקבל את כספו בחזרה, נאמר לו שהכסף שלו הולאם על ידי השלטונות המצריים!
(אברמינו ואודרי נראים כשהם מתעמתים עם מנהל הבנק.)
אברמינו
אבל זה שערורייתי! זה נגד כל החוקים וההיגיון! מסייה, מה אתה אומר שאין לי שום דבר? אני הפקדתי את כל חסכונותיי וכל הוני בבנק השוויצרי, לא מצרי!
מנהל הבנק
כן, אבל החשבון שלך נפתח במצרים, והשלטונות המצריים החרימו את כל הפיקדונות של היהודים. אלה ההוראות שקיבלנו לאחרונה, מסייה. אני מצטער.
(אברמינו אוחז בדש בגדו של מנהל הבנק ומנער אותו בכל כוחו.)
אברמינו
אתה מצטער! יש לך את החוצפה לומר לי בפנים שאתה מצטער! מה לי ולצער שלך? איך זה יכול לעזור לי? אתה והבנק שלך גנבים! כבר גזלו ממני הכול, כל אשר עמלתי עליו כל חיי, ואתה אומר לי שאתה מצטער!
אודרי
פאפא, זה לא באשמתו. הוא לא יכול לעשות כלום! הוא לא אחראי להוראות של ממשלת מצרים ולאסון שקורה לנו...
(איש האבטחה נכנס, תופס את אברמינו, ודוחף אותו אל הקיר)
איש האבטחה
(למנהל הבנק) האם עלי להתקשר למשטרה, אדוני?
מנהל הבנק
אין צורך. עזוב אותו לנפשו, הוא יחזור מיד לעשתונותיו. (לאודרי) קחי את אביך הביתה, מדמואזל, או שנצטרך לקרוא לז'נדרמים.
אודרי (משלבת זרועה בזרוע אביה ומובילה אותו בעדינות לדלת ומחוץ לבנק. ואומרת:)
מוטב תבוא עכשיו אבא, בוא נלך אין לנו מה לעשות כאן יותר...
אברמינו
(תוך שהוא עוזב איתה, הוא מנופף באגרופו אל מול המנהל.) אני עדיין לא סיימתי איתך או עם הבנק שלך, מסייה. ניפגש בבית המשפט!
(האורות כבים מעל אברמינו כשאודרי פונה אל הקהל)
אודרי
כל ניסיונותיו של אבי להשיב לו את כספו היו לשווא. כל החשבונות של היהודים המצרים גם אלו שהופקדו בבנקים זרים הוחרמו. הוא היה חסר פרוטה עכשיו, וההלם היה חזק מדי ללבו. הוא התעלף בהתכווצויות כואבות במחנה זבולון, במרסיי, שבו שהינו, והובהל לבית החולים. חייו היו בסכנה וכשהוא עזב את בית החולים לאחר זמן מה, שוב לא היה השופט מוסרי הגאה והמכובד אלא איש זקן ושבור. זה היה כל כך עצוב לראות את השינוי שחל בו! הטרגדיה שלנו שברה אותו. בנוסף, ככול שניסה, הוא לא הצליח למצוא עבודה בצרפת. למרות הידע שלו העצום בתורת המשפט הבינלאומי ושליטתו בחמש שפות, העבודה היחידה שהוא יכול היה לקבל שגבי סוף סוף מצא עבורו הייתה של שומר לילה במשרה חלקית במלון בפריז. . . הוא לקח את העבודה, כיוון שהיינו חסרי פרוטה, אך זמן קצר לאחר מכן, הוא חטף התקף לב שני שהיה קטלני, ואבא המסכן מת.
(אנחנו רואים את אודרי ליד הקבר של אביה שותלת שתילים)
אודרי
אבא יקר, אני שותלת זר הנענע סביב הקבר שלך עם הריח שאתה כל כך אהבת. שיהיה לך "גומעאתק חדרה"-"שבוע ירוק" ומבורך - "שבוע ירוק" - אבא יקר, נוח בשלום על משכבך. . .
(השיר: שבוע ירוק – מילים עדה אהרוני –מתנגן ברקע)
אודרי
(תוך מעשה הנטיעה, כשרוחו של אברמינו מופיעה בפניה)
(אברמינו)
אודרי בתי היקרה, תבורכי על החלטתך למלא את בקשת סבתך רגינה ולנסוע להיות חלוצה בקיבוץ המצרי "נחשונים" בישראל, אני גאה בך! אבל חבל לי שלא יהיה לך זמן לכתוב ולהיות סופרת כפי שרצית!
אודרי
אבא, אתה נתת לי חינוך מהמעלה הראשונה, ותמיד עודדת אותי לכתוב. אני זוכרת עד כמה התגאית כשמצאת את שירי הראשון שכתבתי בהיותי בת שמונה: "שבוע ירוק".
(עוברים ושבים נכנסים)
אברמינו
(מסתובב ופונה אל אחד מהם)
האם אתה רוצה לשמוע את השיר של הבת שלי אדוני, היא רק בת שמונה וכתבה שיר נפלא!
עוֹבֵר אורח
מה?
אברמינו
זה השיר של בתי - הראשון שלה. האם אתה רוצה לשמוע אותו?
עוֹבֵר אורח (ממהר) סליחה אני ממהר לעבודה! וממלמל לעצמו: אנשים משונים!
אודרי הצעירה
פאפא בבקשה, אל תעשה את זה! ראה - הם חושבים שאנחנו יצאנו מדעתנו!
אברמינו
עזבי אותם! הפסד שלהם. תראי איך אנשים מגיבים לתרבות כאשר היא ניתנת להם בחינם!
אודרי הצעירה
אבל אבא, אתה לא יכול להכריח אנשים להקשיב לדברים שהם לא רוצים - לא אכפת להם מהשיר שלי!
אברמינו
מי מכריח? אני מציע להם שיר מנענע טריה והם דוחים את זה!
(אודרי הצעירה הופכת שוב לאודרי וחוזרת לשתילת נענע סביב הקבר.)
אודרי
נענע לזכרך אבא יקר - כמו הענף שהיית מביא מבית הכנסת "שער השמים" במוצאי שבת, לברך אותנו ב "שבוע ירוק" - בשבוע של שלום, יצירתיות, ואהבה.
אברמינו
(אוחז את הענף ומברך את אודרי) "שבוע ירוק כריחן רענן - שבוע ירוק המשליך את ניחוחו מגולגל כגל פנימי בשורשי ישותי. שיהיה לך שבוע ירוק! ותגישיהו חזרה לעולם כולו פורח ומבוסם. שיהיה השלום איתך יקירתי, אודרי שלי!"
אודרי
אל תדאג אבא, בנוסף להיותי חברת קיבוץ כדי לעזור לבנות את מדינתנו הצעירה בת השנתיים, אני גם אכתוב את כל אשר קרה לנו ולקהילתנו ב"יציאת מצרים השנייה", ויום אחד אפרסם את ספריי בכל העולם. זאת הבטחתי אבא יקר!
(רוחו של אברמינו הולכת ונעלמת)
אודרי
הו! אל תעזוב אותי! פאפא אל תעזוב אותי, אני זקוקה לך!
(אודרי שרה שיר בלאדינו)
El pasharo vola/ El korasson yora/
Yora mi alma yora / no te deshan vivir
Tenemos mala gentes / No deshan vivir/
אודרי (שרה בעברית)
הציפור עפה/ הלב דואב,
בכי נשמתי, בכי,
יש אנשים רעים (2)
שלא נותנים לחיות ... ".
נוח בשלום אבי היקר.
אודרי (לקהל)
גבעולי הנענע רקדו רקוויאם עם המוזיקה, לזכר אבי, ברוח הצרפתית הקרה, ושלחו את הניחוח שאהב כל כך, עמוק עד לעצמותיו. . . .
(היא מתאבלת)
מי ייתן לי שבוע ירוק, כריחן רענן עכשיו שאיננו?
עכשיו, ששער השמים נסגר?
בכיתי, אבל זה לא יחזיר אותו ...
אחרי שאבי מת הייתי אפילו יותר נחושה לעלות לישראל, ולקיים את הפגישה המיועדת שלי עם רפי בירושלים. אלך לבשר את זה לאחי גבי. . .
(גבי מופיע)
גבי
(בהתייחסו לאודרי, ספקני.) ישראל? האם את רצינית? כחלום זה היה בסדר גמור לילדות שלנו. התבגרי עכשיו, אודרי, אנחנו רק ברחנו מגיהינום! אנחנו עכשיו בפריז, בואי נפיק את הטוב ביותר מזה! זוהי העיר היפה ביותר בעולם! למה את רוצה לנסוע לישראל? האם את רוצה להיכנס לשדה קרב נוסף?
אודרי
לפחות אני אחיה במדינה באמת משלנו.
גבי
תראי, צרפתית הייתה שפת האם שלנו. אנחנו מעוגנים בתרבות שלה. צרפת מוכנה לתת לנו אזרחות בזמן שמצרים התכחשה אלינו. במובנים רבים אנחנו צרפתים יותר מאשר מצרים - והרבה יותר מאשר ישראלים. את אפילו לא יודעת לדבר עברית! האם את יודעת כמה זמן לוקח לרכוש תרבות חדשה? אם בכלל - אם אי פעם? עכשיו היי הגיונית אודרי, כאן את יכולה להגשים את החלום שלך וללכת לאוניברסיטה, את יכולה ללמוד בסורבון, מה שאת רוצה. עם השכל והחינוך שלך, את יכולה וודאי לקבל מענק בקלי-קלות!
אודרי
לא אכפת לי כמה זמן זה ייקח לי לרכוש את התרבות הישראלית. גבי, אני כבר גמרתי בדעתי, אני הולכת לקיבוץ בישראל, להצטרף לחברים שלי מהמכבי, ולחפש את רפי.
גבי
את הרי חיפשת את רפי בכל רחבי צרפת ולא מצאת אותו. גם באמצעות הסוכנות היהודית, חיפשת בכל רחבי העולם. לא עולה בדעתך אודרי שהם עלולים היו להרוג אותו במקום להגלות אותו?
אודרי
לא, לא! אל תגיד את זה! אני בטוחה שהוא חי! אני מרגישה בעצמותי ובלבי שהוא אכן חי ואמצא אותו בישראל!
גבי
נניח, אך בכלל מה את רוצה להשיג בישראל?
אודרי
כדי להיות חלק מבוני מדינת ישראל ולחיות במדינת היהודים החופשית.
גבי
את מחפשת חופש? איפה עוד אם לא כאן בצרפת, ארץ "חירות, שוויון, אחווה?" המדינה הראשונה באירופה שנתנה לנו את מושג החופש!
אודרי
מדינה שהרשתה שהנאצים ישלחו את אזרחיה היהודים למחנות ההשמדה! מדינה שהאנטישמיות עדיין קיימת בה. . .
גבי
בחייך אודרי, מלחמת העולם השנייה הסתיימה! והצרפתים למדו את הלקח די טוב. היהודים נהנים מהחיים כאן ומשגשגים בכל הרמות. אם אנחנו נעבוד קשה בקרוב נהיה כמותם.
אודרי
בטח, כפי שהיינו במצרים, עד למשבר הבא, כשהם ירדפו אותנו שוב. לא, "מספיק זה מספיק", אני עולה לישראל!
גבי
בסדר, אבל למה למהר?
אודרי
אירוע קרה בשבוע שעבר שגרם לי להחליט סופית לעלות לישראל מיד.
גבי
מה זה היה?
אודרי
באחד הימים רציתי להגיע בטרמפ עם חברתי הצרפתיה-יהודיה ז'קלין, ל"קוט ד'אז'ור". ענדתי את התליון מגן דוד שלי. נהג משאית שכמעט עצר לנו פתאום הבחין במגן דוד על צווארי וצעק: " יהודונים, תסתלקו מהמדינה שלנו!"
גבי
וכך תטילי עליו את האחריות להחלטות שלך? את פשוט תעזבי. ולאן? למקום שבו תהיי זרה יותר מאשר אי פעם בחיים שלך? מזרחית במדינה שנבנתה ונשלטת על ידי אשכנזים. גברת עירונית צעירה בקרב חקלאים סוציאליסטים - מוקפת בשפע של שונאי יהודים שישמחו אם יצליחו להשקיע את כל הישראלים בים!
אודרי
אנו לא תמיד נהיה במלחמה עם שכנינו הערבים, יום אחד יבינו שישראל קיימת, ושאנחנו יכולים לחיות ולפרוח זה לצד זה במזרח התיכון בדרכי שלום, הרמוניה ושגשוג. זה יהיה טוב לשני העמים.
גבי
איך את יכולה להיות בטוחה בזה? אני רואה מלחמה אחרי מלחמה, עד שיום אחד הם אכן עלולים להצליח. בואי נודה בזה, הערבים הם 150,000,000 אנשים, והישראלים אינם אפילו שלושה מיליון. יום אחד הם יקנו די נשק מתוחכם, עם הפטרו-דולרים שלהם, ויצליחו לזרוק את כל הישראלים לים, כפי שהם ממשיכים להצהיר.
אודרי
למה אתה כל כך פסימי גבי?
גבי
כי אני חושש לך, אודרי יקרה, שם בישראל לגמרי לבד. פאפא היה רוצה שאני אשמור עליך. למה את לא נותנת סיכוי לחיים בצרפת? יהודים מצרים רבים החליטו להישאר כאן. לו הייתי במקומך הייתי מנסה את מזלי בצרפת, למרות נהגי המשאיות הקנאים שלה. אני לא יכול לעזוב את לימודיי ולבוא איתך לישראל. בית הספר לרפואה כאן העניק לי מלגה - הוא נפלא, ואני נהנה מכל רגע בלימודים שלי, וגם מחיי הרוח והתרבות בפריז. אני בטוח שגם את היית אוהבת את זה!
אודרי
לא גבי, אני רוצה להיות ממש בבית עכשיו בארץ קטנה משלי כמו בשיר של יפה ירקוני. אחרי יותר מאלפיים שנות גלות - אני רוצה להיות בבית עכשיו. יום עסל - יום בסל": יום של דבש, יום של בצל - היה לנו את יום הבצל שלנו, עכשיו אני הולכת לכיוון שלי ליום של דבש ... בארץ זבת חלב ודבש ...
גבי
חלב ודבש! את תהיי שמחה אם תקבלי לחם ובצל! לפחות כאן לא מנסים להרוג אותי! פשוט אטמי את אוזנייך אודרי, ואל תקשיבי לאנטישמים טפשים. תני הזדמנות לך ולחיים בצרפת! זה מקום נפלא לחיות בו, אם את לא לוקחת ללב כל הערה מטופשת שאת שומעת.
אודרי
גבי יקר, אני מצטערת לעזוב אותך ואת צרפת, אבל אני לא יכולה לאטום את הלב ואת האוזניים שלי. עכשיו אני מבינה באופן מלא, שאנחנו יכולים להיות שוב עם נורמלי כאשר יש לנו מולדת משלנו. וחוץ מזה, הבטחתי לנונה שאסע לירושלים בשבילה.... ויש לי מועד לפגישה עם רפי על הר ציון ואני מתכוונת לקיים את שניהם.
גבי
להתראות אחותי העקשנית והיקרה, שמרי על עצמך אודרי, אולי אבוא לבקרך יום אחד במדינת היהודים. . . .
(מנשק את אודרי לשלום).
(האורות מתעממים על גבי ואודרי.
אודרי (לקהל)
בהתקרבי לקיבוץ משמר העמק, שבו היה הגרעין שלי, הייתה לי בתחילה הרגשה של זרות ושמץ של בדידות. לפתע, ראיתי בשער הקיבוץ שדרת עצי תמר גבוהים, כמו במצרים, יפים עם תמרים זהובים וחומים שחייכו אלי. העלים נופפו אלי ברוח הקלה מבזקים של "ברוכה הבאה" והרגשתי פתאום בבית! כבר לא הייתי כלל בודדה.
החברים שמחו מאוד לקבל אותי. למרות הספקות של גבי, למדתי עברית במהירות, והתאהבתי בישראל ובתרבותה, וגם בחקלאות.
(האורות נדלקים על פאולה במטעים בקיבוץ - עם שתילים וציוד חקלאי).
פאולה
(לאודרי) האם חיית אי פעם בחווה?
אודרי
(מחייכת) לא, פאולה, אני לגמרי עירונית. נולדתי וגדלתי בקהיר. גם היה בבעלותנו בית קיץ באלכסנדריה, שם בילינו את כל החופשות שלנו, אבל רוב השנה חיינו בקהיר.
פאולה
קהיר! אני הייתי שם בעת מלחמת העולם השנייה, בבריגדה היהודית. היהודים המצרים הרשימו אותי מאוד. איזו קהילה נפלאה, אנשים מסבירי פנים, תרבותיים וטובי לב. היה להם יחס כזה חם אלינו. הייתה להם, מצד אחד תרבות מודרנית עשירה ומצד שני, היו להם מסורות עתיקות כה יפות. הם גם היו מאוד אמידים, ומאורגנים היטב, עם בתי ספר יהודיים מודרניים, בתי חולים, ברמה גבוהה, מועדונים חברתיים, מרכזי נוער, שירותי בריאות משלהם, בתי כנסת עתיקים יפים, והם ידעו כל כך הרבה שפות!
אודרי (צוחקת)
אני שולטת בארבע שפות, אבל בעבודת שדה זו אני לגמרי "אנאלפאביתית."
פאולה (צוחקת גם)
תני לי להיות השופטת על כך. היום אנחנו הולכות להרכיב ניצני אפרסק על עצי שקד צעירים.
אודרי
זה מרגש! מותר לי לשאול בשביל מה?
פאולה
שאלה טובה. השורשים של עץ השקד הם חזקים יותר מאלו של האפרסק. אנו נרכיב ניצני אפרסק על עצי שקד, כך שענפי אפרסק יוכלו לנבוט מהם. לאחר מכן נחתוך את ענפי השקד ופשוט נשאיר את האפרסק, שבמשך הזמן יהפוך לעץ, אבל עם שורשים חזקים של עץ שקד.
אודרי
וואוו, איזו המצאה! אבל האם זה לא משפיע על טעמו של הפרי?
פאולה
מעט - אבל לטובה. יש לנו אפרסקים עם טעם לוואי קל של שקדים, וזה רק מוסיף לטעם. התחלתי את המחקר הזה באוניברסיטת ורשה וסיימתי אותו כאן. כולנו שמחים על היוזמות החדשות של בריאת פירות וירקות לגמרי חדשים וטעימים. הניסויים שלנו בראו, פרות כגון "אפרשזיף-שפרסק שזו הרכבה של שזיפים ואפרסקים, ו"גאמבה"- שזו הכלאה בין עגבניה לפלפל.
אודרי
טעמתי גמבות בארוחת הערב אתמול, והם באמת טעימות! כמה אני שמחה לעבוד איתך, פאולה!
(ולקהל). הייתי נרגשת מהדברים שפאולה אמרה לי. היכולת להמציא סוג חדש של פרי או ירק הלהיבה את הדמיון שלי! זה כמו יצירת מופת חדשה, שאף אחד אף פעם לא טעם, לא קרא או ראה לפני כן!
פאולה
הנה - תני לי להראות לך. (היא עושה זאת בפנטומימה) אני המנתחת; את רואה את החתך הקטן בצורתT שחתכתי בגזע? אבל את האחות, יש לך תפקיד חשוב יותר, את מחזיקה את הרפיה, מכניסה את הניצן לתוך החתך ולאחר מכן חובשת אותו בדייקנות ובעדינות. את זו ששולטת על חייו של הצמח התינוק שלנו. אם את קושרת את הרפיה היטב, הוא יחיה וישגשג; אם לא, הוא יבול וימות.
אודרי
(היא עובדת עם פאולה, ופונה לקהל)
הלכתי לעבודת ההרכבה (קשירת הרפיה) בהתלהבות רבה - לשביעות רצונה של פאולה. התינוק של פאולה, התינוק שלי, חי! נבטי התינוק שלנו - אני נתתי לכם חיים!
פאולה (בודקת את ההרכבות)
מצוין! מדהים! כולם עשויים בדיוק באופן הנכון! אני נדהמת באיזו מקצועיות את קושרת את ההרכבות האלה! האם את בטוחה שמעולם לא עשית זאת קודם?
אודרי
וודאי, וודאי (פונה לקהל) היא נתנה לי כזאת תחושה של הגשמה, הייתי פשוט מאושרת. זה היה כמעט טוב כמו לכתוב את הרומן הראשון שלי. בראתי חיים חדשים – לא רק שיחקתי אותם.
פאולה
אעזוב אותך עכשיו, אודרי. אני יודעת שהתינוקות - הניצנים שלי בידיים טובות. אני הולכת להצטרף לקבוצת הרכבה אחרת שם, ואז נחזור הביתה יחד.
אודרי
"הביתה" אני אוהבת את הצליל של המילה, אבל מה פירושה ?
פאולה
בית Home (פאולה יוצאת)
אודרי (לקהל)
הביתה - אחת המילים הראשונות שלי בעברית, אחת המילים היקרות לי ביותר – "הביתה". יש למילה כזה טעם טוב בפי. קבלת הפנים השמחה בה פאולה קבלה אותי נתנה לי להרגיש כל כך בבית, כמעט כבר ישראלית! יחד עם ההרכבות על עצי השקד, נטעתי את שורשיי עמוק באדמה החדשה והם הניבו פרות.
(פאולה חוזרת)
הביתה אודרי! (בודקת שוב את ההרכבות החדשות) זה נפלא! כאילו שעשית עבודה זו כל חייך. בואי נלך הביתה.
אודרי:
(לוחשת לעצמה) הביתה. אבל בלי רפי זה עדיין לא ממש הביתה בשלמות.
פאולה:
אודרי, נראית קודם כל כך שמחה ועכשיו את עצובה, מה קרה?
אודרי
או, זה לא כלום.
פאולה
האם הניצנים הרכים - התינוקות שלנו סיפרו לך סוד עצוב שאני לא יודעת?
אודרי (צוחקת)
פאולה, זה לא קשור לנטעים בכלל. למה התכוונת במילים "סיפרו לך" אני אתחיל להאמין לאנשים שאומרים שעלינו לדבר אל הצמחים שלנו.
פאולה:
כן ישנם אנשים שיגידו שעליך לדבר אל הצמחים על מנת שהם יפרחו טוב יותר, אבל הסוד הוא לא לדבר איתם אלא להקשיב להם ולמה שיש להם לספר לך. מה הם אמרו לך אודרי שעשה אותך כל כך עצובה פתאום?
אודרי
פאולה, זה לא הניצנים. אני מתגעגעת לחבר שלי רפי. הלוואי והוא היה יכול לראות אותי קושרת את ההרכבות. אני מייחלת שהוא יכול היה להגיע "הביתה" איתי. הרשויות במצרים אמרו שהם גרשו אותו לצרפת, אבל נראה שהוא נעלם באוויר.
פאולה:
האם חיפשת אותו דרך הסוכנות היהודית בישראל?
אודרי:
כן, אני גם פניתי אליהם והם עזרו לי לחפש בכל מקום. חיפושיי אחריו בישראל הסתברו כחסרי סיכוי. אני גם ניסיתי דרך הסוכנות היהודית בצרפת על מנת לאתר אותו בחוץ לארץ כשריד ממחנות הריכוז של היטלר, וגם זה היה ללא תוצאות. בדקנו גם ברשימות ניצולי השואה אשר פורסמו ואין שום סימן ממנו. אני מתחילה להאמין שהם הרגו אותו, כמו שאומרת דודתו. כך גם אומר אחי, במקום להעבירו לצרפת כפי שהבטיחו הם כנראה... (היא תופסת בגרונה).
פאולה:
אל תדאגי, אודרי, אם הוא כאן, את וודאי תמצאי אותו – כפי שאני מצאתי את חברי אחרי המלחמה. יש לי קשרים טובים בכל הארץ ואנחנו כולנו נעשה את מיטבנו לעזור לך. עלייך לתת לי יותר פרטים אודותיו. אני גם אספר לחברים בקיבוץ ואבקש שיחפשו אחריו. אני בטוחה שאת תמצאי אותו בקרוב, אז אל תדאגי.
אודרי:
תודה לך פאולה היקרה. אני אתן לך כל בדל מידע שאני יודעת עליו.
פאולה:
זהו זה, היי שמחה אודרי, את צריכה שתהיה לך תקווה. אמרת שהוא קבע איתך פגישה בישראל לא כן? ... אם כך כיוון שהוא יקה, יהודי גרמני, הוא וודאי ישמור הבטחתו. (שתיהן צוחקות בשמחה) אני אתחרה איתך עד לחדר האוכל של הקיבוץ. (הן רצות).
אודרי:
השבח לאל על אנשים כמו פאולה. בתודעתה "הביתה" ו"התקווה" נעשים לאחד – בית מלא תקווה.
(אור בא על פסיה).
אודרי:
אבל זה לא היה כך עם חברים אחרים בקיבוץ. (פסיה ואודרי יושבות נמוך ומנביטות את שדה העגבניות. שתיהן חובשות כובעי טמבל)
פסיה
(לאודרי באנגלית משובשת) איך את לא שחור?
אודרי
שחורה? פסיה, מדוע עלי להיות שחורה?
פסיה
כי את ממצרים, האם לא כל מצרים שחורים?
אודרי
לא, לא ממש. מכל מקום לא היהודים. הם פחות או יותר כמוני. הערבים המצרים כהים יותר, אך לא שחורים, צבע עורם אולי דומה לשלך.
פסיה
( כועסת) סליחה! אני לא שווארצה!
אודרי
מה זה שווארצה?
פסיה
שחורה, את לא לדעת יידיש?
אודרי
לא, אבל אני יודעת לדינו.
פסיה (בלגלוג)
איזה מן שפה זה לדינו?
אודרי
זו השפה שבה מדברים היהודים הספרדים.זו וורסיה של ספרדית עתיקה מעורבת עם כמה מילים בעברית. יהודים רבים הגיעו למצרים בבריחתם מאימת האינקוויזיציה בספרד. יש לי קרובים כאלה וסבתי ואבי דיברו בשפה יהודית זו כאשר לא רצו שאבין אותם.
פסיה
יש שפה אחת ראשונה של יהודים – רק יידיש!
אודרי
איך את יכולה לומר זאת, פסיה? עברית היא וודאי שפה ראשונה של היהודים ויידיש ולדינו הן שפות נוספות, גם של יהודים.
פסיה
מעולם לא שמעתי על לדינו, אבל אני לקרוא בספר שאתם היהודים מצרים גרים באוהלים עם גמלים וכבשים, לא בבתים! הא?
אודרי (צוחקת) הבית שלי היה כמו ארמון קטן פסיה, לפחות זה מה שחבריי אמרו.
פסיה
ארמון, אה? אז איך אתם לבוא פה בקיבוץ שלי?
אודרי
אני באתי כי אני חלוצה, ואני רוצה לעזור לבנות את המדינה הצעירה הזו שלנו.
פסיה
אתם באתם כי אין לכם איפה ללכת ואנחנו הקיבוצים לוקחים אתכם, כי הלב שלנו טוב. לא כמו מדינות ערבים לא לוקחים פלסטינים.
אודרי
יכולתי להישאר בצרפת כמו אחי, כך יכלו גם קלרה ודניאל ויוסי, אבל אנחנו כאן בגלל אהבתנו לישראל. אנחנו ציונים בדיוק כמוך פסיה! אנחנו חלוצים שרוצים לבנות את ישראל.
פסיה
לא אותו דבר. אנחנו יהודים מפולין המצאנו ציונות. אתם היהודים הערבים לא עשיתם זה. באתם כל ישראל כבר מוכן.
אודרי
זה לא נכון! הייתה תנועה ציונית פעילה במצרים שהחלה מאז תחילת המאה הקודמת. ויש עוד כל כך הרבה לבנות פה בישראל. עלינו לבנות יחדיו יהודים מהמערב ומהמזרח, לא רק קיבוצים, מושבים, גם כבישים ובתי חרושת אלא גם תרבות עשירה: ספרות, שירה שכוללת שירים מכל המסורות היפות של יהודים. ואנו באנו לכאן כדי לסייע בבניית וקידום ישראל.
פסיה
(בציניות) מה? אז למה אתם לא בייבוש ביצות? מי שמע על אתם?
אודרי
פסיה, את לא מדייקת. רבים מיהודי מצרים ויתר ארצות ערב הצטרפו לקיבוצים ולמושבים ויש כבר קיבוץ של החלוצים יוצאי מצרים הנקרא "נחשונים" ליד ראש העין. ובכלל מדוע את כל כך נעלבת? האם פגעתי ברגשותייך ? האם זה בגלל שאמרתי שעורך כהה? בשיר השירים השחור מובא כסמל ליופי, זוכרת? בשיר השירים אשר לשלמה נאמר "שחורה אני ונאווה....אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש...."
אני למשל, תמיד סבלתי מהשמש בגלל עורי הבהיר. כמה הייתי רוצה שגם לי יהיה צבע עור כשלך ולהיראות בוהמית.
פסיה (רותחת)
אני לא בהמה! אני מפולין לא מרומניה! אני לא גנבה. מספיק! לא רוצה איתך דיבור!
(היא רצה החוצה)
אודרי
(לקהל) בתחילה לא ידעתי למה היא התכוונה בקשר לרומנים. אבל מאוחר יותר למדתי שלכנות רומנים כגנבים זה עוד סטראוטיפ נפוץ בארץ, כמו הסטראוטיפ לגבי היהודים מארצות ערב. שום דבר טוב לא יכול להגיע מארצות ערב, כולל היהודים משם. אולי גבי צדק, חשבתי. בישראל יש לעתים צרות אופקים, יש לא רק "פאולות" לרוע המזל יש גם "פסיות".... מכל מקום, לא לקחתי זאת יותר מדי ללב, דאגתי האמיתית הייתה למצוא את רפי.
(פאולה מגיעה ומספרת לאודרי בשמחה)
אודרי, יש לי חדשות נפלאות! חבריי הצליחו סוף סוף למצוא אולי קצה חוט. איש אחד שדומה לתיאור שנתת נמצא בירושלים, הוא עשוי להיות רפי שלך, הנה כתובתו, סעי לשם ונסי למצוא אותו.
אודרי: (נסערת)
קשה לי להאמין לזאת.. אני לעתים קרובות מדי הוטעיתי. האם שמו רפי ליפסקי?
פאולה:
לא, שמו רפי עם-אחד – אבל הוא שריד שואה והוא היה במצרים.
אודרי (תוהה)
עם אחד?
פאולה: (בטון משכנע)
אודרי, תשמעי זה יכול להיות! כל כך הרבה עולים החליפו שמותיהם לשמות עבריים... הוא מברלין, והוא היה במאידנק!
אודרי (בהתרגשות)
מה? במאידנק? האם יש לך מספר הטלפון שלו?
פאולה
רק את כתובתו אודרי - אבל זה באמת שווה חיפוש.
אודרי
(בהיסוס) הו פאולה, כל כך הרבה חיפושים, וכלום, כלום. אני פשוט פוחדת מפני אכזבה נוספת. אבל את צודקת אני חייבת לתת לזה סיכוי.
פאולה:
(מושיטה לה פיסת נייר) טוב שהחלטת לנסוע לירושלים אודרי, לכי בשביל סבתך ובשביל רפי שלך, יש לי תחושה חזקה שהוא שם ושהוא אכן מחכה לך.
אודרי:
(הן נפרדות) אודרי (לוחשת לעצמה): ציון, ירושלים... אני אסע לירושלים בשבילך נונה ... אני אלך להר ציון בשבילך רפי...
(בגינה ליד הר ציון, רפי, יושב על ספסל, כשלידו קביים. אודרי מתקרבת אליו, בלי להבחין בקביים.)
אודרי (מביטה בו בחוסר אמון)
רפי זה אתה?
רפי: הרופא שלי אישר לי זאת! אודרי? אני לא מאמין, אודרי זו את?
אודרי:
רפי אני כל כך שמחה למצוא אותך!
רפי
אודרי! החמודה שלי, זו את סוף סוף! אודרי אהובתי... (היא צוחקת בגיל והם מתחבקים ומתנשקים על הספסל.)
אודרי (פתאום שמה לב לקביים. נשמעת מוסיקה ברקע, והשיר "ג'וני אני בקושי מכירה אותך" מתנגן..)
אודרי
(בחשש) למה יש לך קביים רפי? האם עברת תאונה?
רפי:
מזכרת ממלחמת השחרור. (השיר ברקע מתחזק.)
("אין לך זרוע אין לך רגל - ג'וני אני בקושי מכירה אותך...")
אודרי
אוי אלוהים, מה הם עשו לך? רפי, יקירי, מה קרה?
רפי
לאחרונה הוטב לי לעומת ג'וני המסכן בשיר, זרועי נשמרה, אבל איבדתי את רגלי, במלחמת העצמאות. הרופא שלי הבטיח שאקבל רגל תותבת חדשה במהרה, ושוב אוכל לרקוד איתך אודרי שלי. אבל יכול להיות שאת לא תרצי לרקוד את טנגו החיים עם שותף חסר רגל?
אודרי
חיפשתי אותך בכל העולם רפי, ועכשיו שמצאתי אותך, אני ארקוד את הטנגו של החיים איתך בכל מקום, בכל מצב, לכל חיי. הו אלוהים שלי! רפי המסכן שלי ! עד כמה זה וודאי כואב!
רפי
זה קרה לפני יותר משלוש שנים עכשיו כבר התרגלתי למצב. אחרי שהמצרים העבירו אותי למרסיי, חיפשתי את האוניה הראשונה שיכולתי למצוא ובאתי לישראל, והצטרפתי ל"הגנה". איבדתי את רגלי בשבוע השני של המלחמה. אבל אל דאגה כל השאר שבי מתפקד מצוין.
אודרי
אני שונאת מלחמה עוד יותר על אשר עוללה לך כזאת! אני מבטיחה לך רפי, אני אקדיש את חיי, בתוספת אהבתי לך ודאגתי לך כדי להרוג את המלחמה! היא נעשתה עכשיו אויבת אישית שלי.
רפי
אחרי הכול נדרשים, שניים על מנת להרוג את המלחמה, לא כן? וכך אנחנו נאהב זה את זו, וגם נהרוג את המלחמה יחדיו! אודרי, איך מצאת אותי?
אודרי
חיפשתי אותך בכל מקום, אבל יכולתי למצוא אותך רק בתוכי, בכל תא מהווייתי – עד שכמעט הרמתי ידיים, וכמעט חדלתי להאמין שאתה חי... הו, אני כה שמחה שמצאתי אותך רפי יקירי (היא מנשקת אותו בתשוקה)
רפי
גם אני חיפשתי אותך, בכל יום בחיי וכתבתי לך לכתובתך בקהיר, דרך חבר שלי ביוון, אבל הוא סיפר לי שהמכתבים כולם הוחזרו אליו, עם חותמת "כתובת לא ידועה" עליהם.
אודרי
היינו בצרפת, בתחילה במרסיי, ואז נסענו לפריז, להיות עם גבי. הוא עדיין שם לומד רפואה, ומסתדר טוב. הוא רצה שאשאר בצרפת, אבל אמרתי לו שלשנינו יש פגישה על הר ציון, ואני פשוט חייבת להגיע אליך.
רפי
מה שלום אביך וסבתך?
אודרי
שניהם מתו זכרם לברכה.
רפי (המום)
מה? איך? מתי? או, אודרי, אני כל כך מצטער....
אודרי
איך יכלו לשרוד? כל אשר למענו הם חיו נהרס ונעלם.
רפי
הם מתו בישראל?
אודרי
לא, נונה מתה בקהיר, ואבי מת בפריז. הלוואי והיה מת בארץ, הוא כל כך רצה להיקבר בישראל, אבל לא היה לנו כסף להעביר את גופתו לישראל ולמלא את בקשתו.
רפי
כמה עצוב לשופט מוסרי להיקבר בארץ נכר. איך הוא מת?
אודרי
ליבו של אבי נפגע ולבסוף חדל לפעום בגלל כל האסונות שניחתו עלינו: הגירוש האכזרי, מות אימו באשר הוא חש אחראי לו, וגם הפיכתו לעני מרוד בן לילה, כשכל אשר היה לנו הוחרם.
רפי
לשופט מוסרי האהוב והמכובד היה מגיע סוף טוב יותר.
ואיך מתה סבתך?
אודרי
נונה כמו אחותך מיה, לקחה את הבחירה האישית שלה, גם היא התאבדה. היא הפילה את עצמה במדרגות אל מותה, לא רצתה לעזוב את מצרים. אני ניסיתי להחיותה, עשיתי לה הנשמה מפה לפה ונכשלתי. אני עדיין יכולה להרגיש שוב את טעם דמה על שפתיי....כל כך הרבה סבל !
רפי
עכשיו שנינו יתומים... אבל החיים חייבים להימשך, ואני אדאג לך אודרי היקרה ... אני מבטיח ! אני כאן עכשיו. אני כאן כדי לאהוב אותך ולהגן עלייך עם רגלי האחת בדיוק כמו עם שתי זרועותיי. (אחרי שתיקה קצרה) האם ראית את החברים?
אודרי
כן, כמה מהם. תחילה היינו בקיבוץ משמר העמק, לאחר מכן נסעתי לקיבוץ נחשונים – הקיבוץ המצרי אך עזבתי כי הם היו מבוגרים ממני והצטרפתי למרבית הקבוצה שלנו בקיבוץ עין שמר, עם דניאל, קלרה, יוסי ועוד אחרים. אתה זוכר את משה מרזוק וסמי אזר?
רפי
וודאי – השניים שסירבו להיות גולים אשר עבדו בשביל המחתרת, עזרו לאנשים שרצו לעזוב.
אודרי
(מהנהנת) גם הם מתים.
רפי (מופתע)
מה? מתים? איך? הם היו כה צעירים...
אודרי
הם נתפסו במהלך "הפרשה" - בשעה שקיבלו מזוודה מידי סוכן כפול מנוול מישראל בשם אלדד, עם פצצות בתוכה כדי לשימן בספריה האמריקאית הציבורית. הוא לא אמר להם דבר על הפצצות בתוך המזוודה ובגד בהם! אותם אידיאליסטים חפים מפשע שני נערים צעירים נתלו בפומבי בכיכר העצמאות "מידן אל תחריר" בקהיר ליד מקום מגוריי. הם הואשמו בבגידה. תקומת מדינת ישראל גבתה את מחירה והאידיאליסטים המסכנים סמי אזר ומשה מרזוק, נהרגו בגלל שהיו אידיאליסטים וכה אהבו את ישראל.
רפי
כמה עצוב! שמענו על כך כאשר ממשלתו של בן גוריון נפלה בגלל ה"פרשה", אבל לא קישרתי זאת עם משה וסמי מהקבוצה הצעירה שלנו בתנועת מכבי במצרים. אני עדיין לא יכול לדמיין איך זה קרה, הם היו כה יפים, אינטליגנטים, צעירים וחפים מפשע.
אודרי
שני הנערים הגיבורים רומו בידי הסוכן הכפול המנוול. הם היו מוכנים לעשות כמעט כל דבר למען ישראל. אלדד שיקר להם ואמר שיש ספרים בעברית במזוודה עבור החברים כדי ללמוד עברית. אומנם גם ספרים בעברית היו לא חוקיים במצרים באותו זמן. אלדד קיבל תשלום כסוכן, ולא כמו סמי ומשה שהיו חלוצים אידיאליסטים ופעלו על טהרת ההתנדבות. אלדד היום בבית כלא בישראל, אחרי שתפסו אותו בבון, עושה את עבודתו הבזויה כסוכן כפול. הוא עדיין חי אבל אנחנו לא יכולים להביא בחזרה את משה וסמי המתים. אני זוכרת עכשיו כאשר משה מרזוק בפגישתנו האחרונה ב"מכבי", אמר ש"אנחנו, יהודי מצרים ויתר ארצות ערב האחרות משלמים את המחיר הגבוה ביותר למען מדינת ישראל, באשר קהילותינו הושמדו, בשעה שקהילות יהודיות אחרות באירופה ובארה"ב ובכל רחבי העולם ימשיכו לפרוח." משה וסמי בעצמם שילמו את המחיר הגבוה ביותר מכולם – הם שילמו בחייהם. מה שהכי כואב לי הוא שעד היום ממשלות ישראל לדורותיהן לא מצאו לנכון להקים וועדה ממלכתית לחקור את הפרשה המבישה.
רפי
לרוע המזל משה צדק. שניהם, הוא וסמי היו כל כך חכמים – איזה בזבוז של חיים צעירים! נקווה שאנשי הממשלה הנוכחית יהיו אחראים וימנו סוף סוף וועדה רצינית ממלכתית שתחקור בעומק את כל הפרשה הכאובה והמיותרת הזאת. זה כה נחוץ מבחינת הצדק ההיסטורי והאינטלקטואלי.
אודרי
אני מסכימה איתך.
רפי
אני לא נתתי את רגלי לחינם!
אודרי
אני שמחה לראות שאתה שוב אינך אותו רפי הפסימיסט שהכרתי במצרים, למרות כל מה שקרה לך. הייתי רוצה לדעת מי ריפא אותך מהאדישות ומהפסימיות שלך?
רפי
אישה מסוימת.
אודרי (מבוהלת)
אישה? בישראל? מי?
רפי
לא, אישה במצרים. (מסתכל ישירות בעיניה) אינך יכולה לנחש? השנים בלעדייך אודרי הבהירו לי זאת יותר ויותר: הייתי יותר מדי שקוע בנסיוני הנורא בשואה, באלימות ובמוות. את לימדת אותי כל כך הרבה עם הצחוק והשמחה שלך, התקווה ואהבת החיים שלך הייתה כל כך מידבקת. נדבקתי באישיותך ובדרך הסתכלותך האופטימית בחיים. זה התחזק אצלי בעיקר אחרי שהופרדנו. את עם חיוכך המאיר כל כך חזק בתוכי עכשיו, שזה עזר לי אפילו אחרי שאיבדתי את רגלי.
אודרי
(מתרגשת ומרוצה – מחבקת אותו בשתי זרועותיה ומנשקת אותו). יורשה לי לשאול במה בדיוק נגעתי בך?
רפי
את גרמת לי להשתנות בעיקר למדתי לא לתת למפלצות הציניות שהיו בתוכי לנצח. לא להתבוסס בצער זכרונותיי כשריד שואה. יהיה אשר יהיה להיאחז בכל מה שיש לנו, ולהמשיך הלאה, ולהביא זאת ככול יכולתנו גם לאחרים. אודרי, את עצמך עכשיו הינך גם שורדת.
אודרי
אני שורדת? איך זה?
רפי
וודאי שאת שורדת אודרי. את שרדת את העקירה הנוראית ממצרים, ארץ הולדתך, את שרדת את מות יקירייך, אביך וסבתך האהובים, את בכלל שרדת את כל התלאות, הכאבים והמחסורים של "יציאת מצרים השנייה".
(רגינה, מועסקר ופאולה מופיעות באור הזרקורים)
רגינה
ודאי שכן את שורדת אודרי נכדתי. את גיבורה שורדת! המילה "שורדת" לפי מימונידיס – הרמב"ם, היא אישה של ידע וחוכמה, המתגברת על כל צרותיה. את התגברת אודרי, את עוד תלכי לאוניברסיטה כפי שרצית, בדיוק כמו אחיך גבי, ואימך לפנייך. את אודרי, נכדתי הכה מופלאה, תהיי הסופרת אשר קיווית להיות. את תגשימי את חלומותיי בעבורך ובעבורי, וגם של אימך – של כל אותן הנשים אשר היו לפנייך ויהיו אחרייך.... את הצלחת להגיע לירושלים לבד בהשאירך מאחורייך את כל משפחתך בפריס.... את לא רק שורדת את גם מגשימה!
מועסקר
אודרי ידידתי, את בהחלט שורדת למרות כל האסון האיום שקרה לך! את היית המורה המתנדבת המתוקה שלי כשהייתי כה זקוקה לך. אני לעולם לא אשכח אותך ואת אשר לימדת אותי בספרות, במתמטיקה ומעל לכול אודות החיים והשלום, ואודות הלב האנושי והצדק. אני כה אסירת תודה לך אודרי על עזרתך! ציפינו יחד להשאר תמיד חברות אך השנאה והמלחמות הפרידו בינינו, ואת שרדת את הכול. תמיד אזכור את מה שלימדת אותי בקשר לצורך "לבקש שלום ולרודפו." אין סיבה מדוע אנחנו הפלסטינים לא יכולים לחיות בשלום עם הישראלים. אם רק היו משאירים זאת בידינו הנשים, היה לנו שלום מזמן!
פאולה
אודרי את שרדת ובראת חיים חדשים לעצמך, כפי שעשית כשעזבת את משפחתך בפריז ועלית לבד לישראל. באת לקיבוץ שלנו ועזרת לי בצורה כל כך יפה בהרכבות של פרות חדשים במטעים. יש לך את המתנה אודרי לברוא. לעורר את העולם לחתוך את סרטן האלימות, השנאה והמלחמה. לברוא במקומם אהבת ניצני חיים, שמחה, עצים של יצירתיות מלאי שלום. שלום לכם אודרי ורפי, שיהיו לכם חיים פוריים ללא מלחמות או שנאה. שלום סלאם ידידיי.
(האורות מתעממים על רגינה, מועסקר ופאולה)
אודרי
(אל רפי – מחייכת)
נו, שכנעתם אותי, אני אכן כנראה גם שורדת....איזה יופי!
רפי ,(בחיוך)
קחי את ערכת ההישרדות שלך אודרי, הוציאי את הרפיה והמשיכי לשתול ניצני שלום....
אודרי
אנסה להמשיך את המסורת היפה שלנו לקידום שלום, כי כזכור לך, בתנ"ך נכתב "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". ובתהילים כתוב "בקש שלום ורודפהו". זה כל כך חשוב לרדוף אחרי השלום, לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לו. ובקוראן נכתב: "זה אשר ילך עם השלום – לך עימו".
רפי
באמת? כך כתוב בקוראן? בכלל לא ידעתי, מדוע אנשים מדגישים רק את ה"ג'יהאד" ואת הרוע ולא את תפיסת השלום החיונית הזו: לך עם השלום...
אודרי
כי אנשים פשוט לא יודעים! הם מקשיבים לסיפורים של עצמם ולא לסיפורים של האחר או של "האויב"! וזה כך משני הצדדים.
רפי
אני כה שמח לראות שוב את הכוכבים בעינייך. הברק הזה נתן לי חיים אז, שם במצרים וזה ממלא אותי בחיות ובשמחה עכשיו שוב. זה חלק אינטגראלי מהמטמורפוזה שלי.
אודרי
האם זו הסיבה ששינית את שמך לעם-אחד במקום ליפסקי?
רפי
רק אחת מהסיבות, אבל ישנה גם סיבה נוספת חשובה יותר, האם את יכולה לנחש?
אודרי
עם אחד? אשכנזים וספרדים חיים בהרמוניה יחדיו בישראל? האם זה הרעיון?
רפי
(מהנהן) כן, כמו שאת ואני.
אודרי
אני כה מאושרת שאנו שוב מורכבים זה בזה כמו שקד ואפרסק הגדלים לתוך עץ חסון - עץ החיים. האם תבוא לחיות איתי בקיבוץ רפי?
רפי
(צוחק)
אודרי, את חלק ממני, אינך מבינה? אנחנו לא יכולים להיות מופרדים שנית. אנחנו עם אחד. עכשיו נהיה תמיד יחד, בכל מקום: בקיבוץ, במושב, בעיר ובכפר אנחנו תמיד נהיה יחד עם - אחד!
אודרי
גם עולם אחד, אנושות אחת, כולם חיים בשלום?
רפי
ננסה לעשות שכך יהיה. כשאת לצידי אודרי, נהיה מסוגלים ליצור יחדיו כמעט כל דבר, את מסכימה אודרי?
(שניהם צוחקים ושוב מתחבקים)
אודרי
(לקהל) בדירתו היינו ערים כל הלילה מחבקים זה את זה, משוחחים, צוחקים ומתנשקים חליפות. על אף רגלו החסרה שלא הצלחתי לשכוח לרגע אחד. יחד עם השמחה הרגשתי כאילו חלק מגופי שלי נחתך.
קרני הזהב של השחר הופיעו על הר ציון. מקהלת ציפורים ראשונה הפריעה את הדממה בשיר נשגב לקבל בברכה את תהילת הבוקר הססגוני הטהור שנשפך משמש מוזהבת ברחבי העולם. שאבתי כוח מהיופי בטבע שקרן בפניו היפים של רפי, והוא כיסה את פניי בנשיקות רכות של תקווה, עוצמה ואהבה.
- סוף -
ארבעה גברים, ארבע נשים
אודרי: נערה צעירה בת שמונה-עשרה – חברה בתנועת מכבי
רגינה: סבתה (נונה)
קלרה: חברה במכבי
מועסקר: נערה פלסטינית
השופט אברמינו: אביה של אודרי
רפי: ניצול שואה, החבר של אודרי
דניאל: מדריך הקבוצה במכבי
יוסי: חבר בקבוצה, הליצן שבחבורה.
תפקידי דמויות המשנה הבאות יכולות לשחק כל אחת מהדמויות שלעיל:
איזבל, פאטמה, ריטה, דבורה, נעימה, סועאד, פאולה, פסיה, דוד, מוניר, גרישלר,פרחחים, מוסטפה, משה, סמי, עבדול, גבי, ד"ר מזרחי, קפיטן, מנהל בנק.
המקום
מצרים, צרפת וישראל במחצית המאה ה-20.
מערכה ראשונה
(קבוצת חברים עם דניאל המדריך, מתנועת הנוער מכבי קהיר, לרגלי הפירמידות בגיזה, נכנסים בשמחה בריקוד הורה לצלילי השיר "הבה נגילה"... פרט לרפי שעומד לבד מביט בם במבט קודר).
(אודרי ניגשת לדניאל מדריך הקבוצה, כשהאורות מוסטים מעל החברים. מנורה אחת נותרת מאירה על רפי ושנייה על אודרי ועל דניאל).
אודרי:
(מסתכלת על רפי) דניאל, מעולם לא ראיתי את החבר החדש הזה, מי הוא?
דניאל:
שמו רפי, רפי ליפסקי, הוא הצטרף לתנועה בחודש שעבר. עוף מוזר, לרוב, נשמר לעצמו לבד. אבל מי יכול להאשים אותו? הוא היה במחנה הריכוז הנאצי - מאידנק.
אודרי:
(מופתעת) ניצול שואה! מעולם לא פגשתי מישהו כזה. מסכן שכמותו וודאי סבל כל-כך. ובכל זאת הוא נראה כל כך טוב וכל כך יפה, כמו הפסל של דוד על ידי מיכל אנג'לו. מתי ואיך הגיע למצרים?
דניאל:
הוא הגיע לקהיר לפני שלושה חודשים, בינואר 1946, אחרי שהייה של שנה במחנה עקורים באירופה. יש לו דודה, שמה סטפני, המתגוררת כאן. הוא העדיף לברוח מאירופה להתרחק ככול האפשר מהזיכרונות של זוועות המחנות ולבוא לגור עם דודתו בקהיר, אחרי שאיבד את כל משפחתו במחנות הריכוז הנאציים.
אודרי
כמה עצוב! בן כמה הוא?
דניאל:
אני מאמין שהוא כבן 20.
(האורות כבים מעל דניאל)
אודרי: (מתקרבת אל רפי) היי, שמי אודרי (מושיטה לו את ידה)
רפי:
(לא לוחץ את ידה ומשיב בקרירות) רפי.
אודרי
(נפגעת מכך אך מנסה לקשור שיחה) האם אי פעם היית בפירמידות בעבר?
רפי (לאקונית), לא, מעולם לא.
אודרי
וואוו , אבותינו הם שבנו פירמידות אלה, הם ודאי היו אנשים חזקים מאוד!
רפי
את באמת מאמינה בזה?
אודרי
למה לא? זה סיפור יפה. אני אוהבת את סיפורי המקרא.
רפי
ובכל זאת זה בסך הכל רק סיפורים!
אודרי
(מתרחקת ממנו, פונה לקהל) אני יודעת מתי אינני רצויה. . . . אעזוב אותו על מנת לבקר את אבן הפירמידה האהובה עליי – אחת האמצעיות, מעט יותר גדולה מהאחרות, בשורה הראשונה של פירמידת ח'אופס.
(היא מודדת עצמה כנגד האבן בעוד רפי נראה מתקרב).
רפי
(בסקרנות) מה את מנסה לעשות?
אודרי
(נבוכה) אה - אני לא ראיתי אותך. . . !
רפי
(בחצי חיוך) שמעתי שאפשר לאפות פיתה ערבית "עייש באלאדי"
על אבן פירמידה חמה. האם את מחשיבה את עצמך לאחת כזאת?
אודרי
(מגיבה בצחוק) לפעמים....
רפי. אבל בכל זאת, מה את עושה?
אודרי
(מסמיקה במקצת) בדקתי את הגובה שלי כנגד האבן הזו. אני עושה זאת מאז שהייתי ילדה קטנה. בכל פעם שהגעתי לפירמידות עם אבא שלי, או במסגרת התנועה, הייתי שואלת את עצמי "האם אני גבוהה כאבן הפירמידה? נהניתי להיווכח שאני הולכת וגדלה וחזקה יותר עם כל ביקור, ואילו האבן נותרת אותו הדבר במשך 5,000 שנה ...."
רפי
אה-הא. אבל שלא כמונו, האבן היא נצחית. בעוד אנו ניעלם יום אחד.
אודרי
נצחית, אבל מתה - ואילו אנחנו חיים! אני יודעת שיום אחד אני אמות, אבל בינתיים אני חיה ונהנית מהחיים, ואני רוצה לנסות להשיג כל מה שאני יכולה לפני היפרדי.
רפי
מה את רוצה להשיג?
אודרי
הו! כל כך הרבה דברים!
רפי
כמו מה?
אודרי
אומר לך רק שלושה מהם: 1. אני רוצה שתהיה לי מדינה משלי - ישראל. 2. אני רוצה להיות סופרת מצליחה ולהשפיע על האנושות שתהיה יותר רציונלית וטובה. 3. אני רוצה להוכיח שבנות הן טובות בדיוק כמו בנים ... ועוד כל כך הרבה דברים אחרים ...
רפי
וואו! ממש תכנית להרבה חיים שלמים!
אודרי
ומה תכניותיך לעתיד, אם תרשה לי לשאול?
רפי
אני לא יכול להגיד לך.
אודרי
למה לא? זה לא הוגן, אמרתי לך את שלי!
רפי
פשוט אין לי מה להגיד. אין לי שום תכנית. אני לא רוצה שום דבר חוץ מלהיות לבד.
אודרי
(נפגעת) אני לא אחייב אותך... (היא מתחילה ללכת משם).
רפי
(אוחז בזרועה כדי להחזירה) בבקשה הישארי, אני אוהב לדבר איתך, את מזכירה לי מישהי. . .. ראי, אמרת שיום אחד את תהיי מתה. אני לא צריך לחכות לאותו יום, אני כבר מת. אני מתתי שם, במחנות של היטלר; מה שאת רואה כאן זה רק שלד של רוחי לא באמת אני.
אודרי (לאחר שתיקה מביכה)
היי רוח!
(רפי לוטש בה עיניים)
אודרי
הו, אני מצטערת, צר לי, באמת לא הייתי צריכה להתבדח על זה. בבקשה סלח לי.
רפי
לא עלייך להצטער, את לא קשורה לזה ואין לך ולאף אחד פה שום מושג על מה שהיה שם. . . (אחרי שתיקה קצרה) לא חשבתי שלמישהי כמוך יהיו מחשבות על מוות.
אודרי
למה לא? האם יש לך זכויות יוצרים בנושא?
(רפי לוטש בה עיניים קודרות שוב, ואז מתרחק)
אודרי
(בעקבותיו, ממלמלת לעצמה) פה גדול אודרי! הפעם באמת פגעתי ברגשותיו... אבל אני לא התכוונתי. אני לא הייתי צריכה להיות כל כך קלת דעת, לא בנושא השואה ולא בנושא המוות.
(החברים נכנסים, בשמחה רוקדים שוב הורה. היא הולכת אל רפי ששוב עומד בנפרד).
אודרי
האם אתה רוצה לרקוד ריקודים ישראליים אתנו?
רפי
לא, אני לא מכיר את הריקודים האלה.
אודרי
אני יכולה ללמד אותך. . . .
רפי
היית יכולה, אילו רציתי ללמוד אבל אני לא רוצה.
אודרי
(פגועה) כרצונך. (היא מצטרפת לחבורה. הם הפסיקו לרקוד.
נשמע טנגו - מושר בפי יפה ירקוני).
יפה שרה
"ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפונת, ארצי שלי..שלי..."
אודרי מזמזמת לעצמה
מדינה שלי קטנה, מדינה יפה שלי, שלי ..."
(החברים מסתכלים אחד על השני, לא יודעים אם הם צריכים לרקוד טנגו. דניאל מתקרב אל קלרה וקד קידה)
קלרה
(מתפלאה) לרקוד טנגו "בורגני"? אתה יודע שמעולם לא עשינו זאת בתנועה!
דניאל
קומי, אל תדאגי. זה "טנגו כשר". את לא שומעת את המילים העבריות? "ארצנו הקטנטונת – ארצנו היפונת - ארצי שלי, שלי..." בואי קלרה שלי - בואי לרקוד.
קלרה
(צוחקת) ובכן - במקרה הכשר הזה...
(קלרה קדה קידה מדומה ורוקדת איתו, וחברים נוספים מתחילים לעשות כמותה. זוגות מצטרפים ורוקדים טנגו בורגני בשמחה.
(רפי ניגש אל אודרי)
רפי
אני ארקוד איתך את הריקוד הזה אם תרצי.
אודרי
כן. . . אני אשמח.
(רפי לוקח אותה בזרועותיו ומוביל אותה בחן בצעדי הריקוד - עד שהמוזיקה מסתיימת. הם מתיישבים קצרי נשימה, והאורות מתעממים מעל הקבוצה).
אודרי
אתה רוקד כל כך יפה!
רפי
אפילו לרוח רפאים יכול להיות חוש קצב.
אודרי
(בעצב) שמעתי שהיית במחנה הריכוז מאידנק. וודאי עבר עליך סבל נורא. אם אתה רוצה לדבר על זה, אני. . .
רפי (בפסקנות)
לא! אני לא רוצה לדבר על זה!
אודרי
בסדר. (אחרי עוד שתיקה מביכה) השיר הזה הביא לי השראה. אני מפללת שהייתי יכולה לחיות בארץ עליה הזמרת יפה ירקוני שרה, על - ארץ קטנה משלי, מאוד שלי.
רפי
מצרים היא לא הארץ שלך?
אודרי
נולדתי במצרים, אבל אני לא ממש מרגישה שזו ארצי.
רפי
למה לא? כמה זמן נמצאים היהודים במצרים? מאז יציאת מצרים, אני מתכוון.
אודרי
יותר מ -2,500 שנים. היהודים הגיעו שוב למצרים עם הנביא ירמיהו, אחרי חורבן בית המקדש הראשון, ומאז, תמיד הייתה קהילה יהודית במצרים.
רפי
אז היהודים היו במצרים לפני האיסלאם?
אודרי
הו, כן! זמן רב לפני האיסלאם, שנוסד במאה השביעית לספירה. היהודים היו כאן לפני היוונים, הרומאים, הערבים. ועל אף זאת, אנחנו עדיין נחשבים לזרים! זו הסיבה שאני לא מרגישה כאן בבית. רק חמישה אחוזים מיהודי מצרים קבלו אזרחות מצרית. אני כל כך רוצה שמדינת ישראל תתקיים. . . עבורי זה ממש צורך קיומי...
רפי
אין אזרחות מצרית ליהודים? אבל זה לא חוקי! לא ידעתי זאת! האם הקהילה הבינלאומית יודעת על כך? אפילו בגרמניה הם העניקו אזרחות ליהודים!
אודרי
זו הסיבה שרבים מאיתנו היהודים המצרים כמהים למדינה. כל אדם רוצה להרגיש מקובל באופן מלא כאזרח, לא כזר אורח קבע. המצרים מיטיבים עמנו וקוראים לנו "אורחים רצויים;" זה נהדר להיות אורחים - אך לא ליותר מאלפיים שנה! אני כבר רוצה להיות בבית משלי.
רפי
עכשיו אני מבין אותך קצת יותר אודרי, אך אני לא יכול להגיד שאני נותן "למדינה הקטנה" שלך תקווה רבה.
אודרי
למה לא? בשנת 1917, בתום מלחמת העולם הראשונה, בריטניה הבטיחה לנו זאת בהצהרת בלפור; וכפי שאתה יודע, אנחנו גם קיבלנו ברוב קולות באו"ם, בנובמבר 1947 זכות להקים מדינה לעם היהודי בארץ ישראל.
רפי
אבל גם האנגלים וגם הערבים מרגישים מצוין שם ובכלל לדעתי לא יתנו ליהודים להקים שום דבר שם למרות כל ההצהרות! והלא מדינות ערב נשבעו להרוס אותה אם תקום! יש לי כבר את הנסיון שלי בשחיטת יהודים, בה בשעה שהבריטים והאמריקנים עמדו בחיבוק ידיים!
אודרי
אז אתה לא מאמין בחלום הציוני?
רפי
אני לא מאמין בכלום! אני כבר עברתי יותר מדי מכדי להאמין בחלומות!
אודרי
אז מה אתה עושה בתנועת המכבי?
אני אוהב את האוכל. (מביט בה ובחיוך בחצי פה) ואטרקציות מסוימות נוספות.
אודרי
(פונה לקהל) באותו אחר הצהריים, רפי ליווה אותי בחזרה לביתי, והזמנתי אותו להיכנס פנימה. הוא סיקרן אותי, מעולם לא פגשתי מישהו כמותו.
(הם נכנסים לגינת ביתה.)
רפי
(מסתכל על הארכיטקטורה של הבית ומסביבו ביראת כבוד) את גרה בארמון, נסיכה!
אודרי
(מחייכת) טוב, לא ממש.
רפי
לא ממש? הבית המרשים והמיוחד הזה, הגן היפהפה עם פסלים, הגדרות החיצוניות המכוסות בפרחי יסמין וכל מיני פרחים אקזוטיים ריחניים, ואוא!
(רפי נעצב ואומר לאט)
במאידנק גם היו לנו גדרות, אבל הן היו חשמליות, לא עם פרחים. אני לא מבין זאת, אירופה עדיין מלקקת את פצעיה - וכאן זה נראה כאילו שום דבר לא קרה - כל השפע והברק הזה, כאילו מלחמת העולם השנייה לא התרחשה כלל! האם כך חיים יהודי מצרים?
אודרי
לא כולם, חלק מהם. באופן כללי אנחנו נחשבים כמיעוט משגשג. אנחנו כבר במצרים הרבה זמן והיהודים תמיד היו חרוצים וברמה גבוהה, והם תרמו הרבה לבנייה ולהתקדמותה של מצרים.
(הם נכנסים לבית, רפי מסתכל בהערצה על ציור גדול של חבצלות מים, של קלוד מונה, ועל פסל של רודן)
וואו איזה עושר אמנותי! הם יפהפיים! אני מרגיש כמו באירופה של לפני המלחמה!
אודרי
בוא ותתרשם מהספרייה שלנו. (היא לוקחת אותו לשם)
רפי
(מסתכל בריכוז בספרים) הממ. הומר, שייקספיר, וולטייר, סטנדל, פרוסט... אה - אני רואה שיש לכם גם את ספרי הפילוסופים היהודים: פילון, סעדיה גאון, הרמב"ם: שלושת עמודי התווך של הפילוסופיה היהודית העתיקה.
אודרי
כן, הם כתבו את היצירות שלהם במצרים. למעשה, הרמב"ם - מימונידיס: הוא אחד מאבותיי. . . .
רפי
(מתרשם) אם כך, האם עלי לקרוא לך מימונידה?
אודרי (צוחקת)
שלא תעז!
רפי
אז אני לא. (אחרי שתיקה קצרה) וכל הספרים האלה בספרייה זו שייכים לך?
אודרי
ובכן - למשפחה שלי.
רפי
ואת קראת את כולם?
אודרי
(צוחקת) כמובן שלא, איך יכולתי? אפילו אבי לא קרא את כולם, למרות שהוא עבר על כל ספרי החוק ביסודיות. הוא דיין - אב בית דין בבית הדין הרבני העליון בקהיר.
רפי
מה את אומרת!
אודרי
(מצביעה לעבר קבוצת ספרים) הספרים האהובים עלי ביותר נמצאים כאן.
רפי
(ניגש ומביט עליהם) איזה אוסף יפה של ספרי ספרות ופילוסופיה: ומחזות שנכתבו על ידי מחזאים יוונים דגולים כמו: אריסטופנס, סופוקלס ואויריפידס, והפילוסופים הגדולים: סוקרטס, אפלטון, אריסטו; ספרי דרמה, שירה ונובלות. המחזאים, המשוררים והסופרים הטובים ביותר באנגלית ובצרפתית, במשך מאות בשנים, ועד ימינו! איזה אוסף, את יכולה להשאיל לי כמה מהם?
אודרי
האם אתה אוהב שירה?
רפי
כן. במיוחד באנגלית. זה השפה הלירית ביותר מבין שלוש השפות שאני יודע.
אודרי
גם אני אוהבת שירה אנגלית. האהוב עלי ביותר הוא משורר השלום הבריטי וילפרד אוון, שנהרג בשוחות במלחמת העולם הראשונה, כשהוא היה רק בן עשרים וחמש שנים. הוא כתב על אפסות המלחמה... גם אני, כמוהו, יום אחד אכתוב נגד המלחמות בספריי....
(מראה לו ספר של וילפרד אוון) הנה - אתה מוזמן לשאול את אחד מספריו וגם כמה מהמהמשוררים הרומנטיקנים אם אתה רוצה....
רפי
אני אקח את וילפרד אוון, אני אף פעם לא שמעתי עליו לפני כן, עכשיו את עוררת בי סקרנות. עם זאת, אני אשאיר את יצירותיהם של קיטס ושל וורדסוורת, לפעם אחרת. (נוטל כרך אחד) בכל זאת, אני אקח גם ספר אחד של קיטס, אם לא אכפת לך.
אודרי
בבקשה, אתה מוזמן.
רפי
אני די מחבב את קיטס. תיאוריית "הביטול העצמי" שלו באמת מושכת אותי - היכולת שלו לשלול את עצמו ולהיכנס לעורם של אחרים היא מתנה אמיתית. הלוואי שהיה לי וליותר אנשים היכולת לשלילה עצמית."
אודרי
גם אני אוהבת את קיטס. אבל למה אתה מתכוון בדיוק "ביטול עצמי?"
רפי
(בהומור קודר) ובכן, לא רק בדרך של קיטס, אני מתכוון, שאנשים מסויימים - ייעלמו ויהיו בלתי נראים לחלוטין!
אודרי
אה! עכשיו אני מבינה. (מחייכת), רפי, אני מקווה שאתה לא מיזנטרופ, אלא פשוט טיפוס סקפטי. מעולם לא פגשתי מישהו כמוך. אתה לא מאמין בשום דבר?
רפי
במה יש להאמין? במה היית רוצה שאני אאמין?
אודרי
ובכן, לומר זאת בפשטות, להאמין שיש תקווה לאנושות, שיש תקווה למדינה משלנו, שיש תקווה לשלום ולאושר.
רפי
(צוחק בסרקאזם) "התקווה" - ההמנון הלאומי, לנו היהודים הייתה התקווה של בוטנים לקלייה!
אודרי
בוטנים?
רפי
בוטנים בדרכם לתנור נאצי. זה כל מה שהיה לנו. אפילו בזה לא הייתה תועלת! מה השימוש באדם קלוי? בוטנים לפחות אפשר לאכול. אם האדם הוא יצור שיכול ליהנות משריפת אנשים כמותו, איזו "תקווה" יכולה להיות לאנושות?
אודרי
תקווה בחינוך, בציוויליזציה, בתרבות - בקדמה אנושית. . .
רפי
חדלי להצחיק אותי אודרי, את כל כך נאיבית. התרבות הזאת שלך, עם כל היומרות של תרבות, היא רק ג'ונגל מלא חיות!
אודרי
ג'ונגל? כמה נורא! אני לא מאמינה לך, ואל תקרא לי נאיבית!
רפי
כן, ג'ונגל, ולפעמים גן חיות. מארק טוויין אמר שחיות בג'ונגל הורגות רק כדי לשרוד, הנאצים הרגו יהודים רק לשם החיסול! אנו היהודים לא היינו שום סכנה עבורם. כל עוד את לא מבינה באופן מלא אודרי, שבני האדם הם חיות פרא מהסוג הקטלני ביותר, ושהם יכולים לרצוח אחד את השני רק בשביל הריגוש שלהם - את אכן נאיבית ולא מבינה את העולם שאת חיה בו.
אודרי
מה לגבי התקדמות אנושית? אתה לא יכול להכחיש שכבר חלה התקדמות במהלך הדורות....
רפי
התקדמות אנושית, חה! חה! חה! ילדה יקרה, "ההתקדמות האנושית" שלך היא כיסוי דק, רדוד שבו מתעטף האדם להגנתו. אבל תחת הלחץ הקל שבקלים הוא מתפרק, חושף את החיה צמאת הדם חדת השיניים המסתתרת בתוכו. קחי את הגרמנים כדוגמה – בעלי מוניטין של עם תרבותי ביותר– בא היטלר ופצפץ במפץ גדול את כל הציביליזציה התרבותית שלהם!
אודרי
אבל בוא נודה בזה, רפי, מפלצת ככול שהיטלר היה, הוא לא ניצח! כוחות בעלות הברית ניצחו - לא הנאצים! זוכר?
רפי
רק כדי להתחיל מלחמה קרה עם הסובייטים - שהטיהורים שהאנשים שלהם עושים, כפי ששמענו, כמעט יכולים להתחרות עם השואה! אודרי.
אודרי
רפי, אם האנושות כולה הם חיות, אתה רואה גם אותי כחיה?
רפי
(מופתע) את, אודרי?
אודרי
כן. אני - אודרי הנאיבית, גם אני רק עוד אחת מהחיות הקטלניות שלך?
רפי
(לוקח את ידה, באהבה - מדבר לאט, ברצינות) במקרים נדירים, בן אדם עולה על קרחת יער שטופת שמש, באמצע הג'ונגל. את בהחלט אחד מהם, אודרי. אומנם פגשתי אותך לא מזמן, אבל זה ברור לי שאת לא חיית ג'ונגל ...
אודרי
(צוחקת בהקלה) תודה רבה לך! אוף! לפחות אני ניצלתי מהג'ונגל! אני לא גורילה ואף לא זאב טורף!
רפי
אודרי, את מזכירה לי את הדודה שלי, סטפני, נראה שאתן חלק מהאנושות שהשתמרה בשלמות, עדיין טהורה - החלק שאני מקנא בו ורוצה להגן עליו. אני מעריץ את האמונה שלך בחיים, גם אם אני לא יכול להיות שותף לה.
אודרי
אז תפסיק לקרוא לי נאיבית! אתה יודע מה (היא מחייכת), אתה יכול לקרוא לי "שלווה ושלמה" אם אתה רוצה. . . .
רפי
אודרי, אני רוצה שתהיי בדיוק כפי שאת. ואני מאחל בכל לבי שתישארי כך, אבל אני בכל זאת דואג לך.
אודרי
אתה לא צריך לדאוג, רפי, אני בהחלט מסוגלת לדאוג לעצמי. תודה לך שאתה כל כך כן איתי ונותן לי הצצה לתוך חלון המוח שלך. . . אבל כל כך חשוך שם!
(הוא נוטל שוב את ידה, ברכות.)
(סבתה של אודרי, רגינה נכנסת)
רגינה
(לאודרי) שמעתי קולות. (כשהיא רואה את רפי) אה - יש לך אורח. אני מניחה שהאבא שלך יודע?
אודרי
לא, אך אני בטוחה שהוא היה מאשר. נונה, אני שמחה להציג בפניך את החבר החדש אצלנו בתנועה, שמו רפי.
רפי - זו הסבתא שלי, רגינה מוסרי.
רפי
(קד קלות) שמח לפגוש אותך, גב' מוסרי.
(היא מציעה לו את ידה באריסטוקרטיות והוא נושק לידה)
רגינה
תצטרך לסלוח לי על שאני מופתעת, אבל במשפחות ספרדיות טובות, לגבר צעיר ואלמוני מותר לבקר בבית של גברת צעירה רק באישורם של הוריה.
רפי
אני מבין, אני מצטער.
אודרי
ובכן, אני לא מבינה. אני בת שמונה עשרה שנים, נונה, ואני חושבת שאפשר לסמוך עליי.
רגינה
אני יודעת טוב מאוד מה את חושבת, אך כפי שאמרתי לך - "זה פשוט מעשה שלא יעשה" – Ca ne se fait pas!
(פונה לרפי) מהו שם המשפחה שלך, בחור צעיר?
רפי
ליפסקי. רפי ליפסקי.
רגינה
ליפסקי. . . זה שם אשכנזי, לא?
אודרי
(כועסת על סבתה) כן, רפי מגרמניה. הוא יהודי פליט ממחנות הריכוז של היטלר.
רגינה
(באהדה. אה, אני מבינה, איזה מזל היה לך להינצל מהגהינום שם. . . האם ההורים שלך גם שרדו ?
רפי
(בפסקנות) לא. אני חושב שהגיע הזמן שאעזוב. ערב טוב, גב 'מוסרי - אודרי ... (הוא מתחיל ללכת)
אודרי
חכה - אני אלווה אותך לגן.
(הם יוצאים יחד לגינה)
אודרי
אני כל כך נבוכה. אנא התעלם מן השאלות של סבתי. (היא קוטפת מנגו בשל בצבע כתום ורדרד מהעץ ומושיטה לו (, אולי זה יוכל לפצות אותך על חקירתה?
רפי
בהחלט. אני אוהב מנגו. במיוחד את אלה שהם זהובים ורכים. . . כמוך, אודרי.
אודרי
(צוחקת, ורוצה לחבק אותו...) רפי, אני. . .(ומושכת את זרועותיה בחזרה)
(רגינה מופיעה בדלת וקוראת לאודרי)
רגינה
אודרי! אודרי, בואי ...
אודרי
אני באה נונה. (לרפי) להתראות בשבת בתנועה.
(רפי יוצא ורגינה נעמדת נכוחה מול אודרי)
רגינה
"מא שרי" – יקירתי, את כבר לא ילדה קטנה; את צריכה לדעת כיצד להתנהג בחברה. בגיל שלך כבר הייתי נשואה ובהריון. מה בחור צעיר עושה כאן?
אודרי
נונה, אני רק פגשתי את רפי היום; אין לזה שום קשר עם להתחתן!
רגינה
אל תהיי כל כך בטוחה. ראיתי איך הוא הסתכל עליך. חס וחלילה שתתחתני עם אשכנזי! רק זה חסר! את בחורה ספרדייה ממשפחה טובה.
אודרי
(די מוטרדת) נונה - ההבדל היחיד בין היהודים הספרדים לאשכנזים הוא שאנחנו באים מארצות ערב וספרד, והם משאר אירופה! מכול מקום, אנחנו לא עשינו שום דבר רע; אני רק השאלתי לו כמה ספרים.
רגינה
האם זה מה שאת רוצה שאני אספר לאבא שלך?
אודרי
מה את צריכה לבלבל את המוח לאבא שלי על כלום!
רגינה
(אחרי שתיקה) אוקיי, מדמואזל, אני לא אספר. אבל אל תעשי זאת שוב. את לא צריכה לפתות את השטן, אפילו אם הוא יפה כמו האשכנזי שלך. (היא קורצת לאודרי) עכשיו בואי לטעום אחת מעוגיות הג'ורייבה שלי, הן כל כך טעימות את תלקקי את אצבעותייך, ותשכחי מכל עניין הרפי שלך. (אודרי רצה אליה ומנשקת אותה) אבל נונה רגינה היקרה, אני לא רוצה לשכוח את רפי!
רגינה
אני יודעת, אני יודעת ... (שתיהן צוחקות).
(האורות מתעממים על רגינה).
(רפי מתגלה יושב ליד שולחן)
אודרי (לקהל)
מאותו יום היחסים שלנו העמיקו. הלכנו בפגישה הראשונה שלנו לבית הקולנוע בגינה אזבקייה – ושם נהניתי מאכילת khoshaf, מגוון של פירות יבשים - ספוגים במיץ טעים מתקתק ורוד עשוי מורדים - שרבט.
(אודרי יושבת ליד רפי)
אודרי
האם אתה מסכים ש khoshaf זה הקינוח הכי טעים בעולם?
רפי
(טועם את זה) יאמי! (צוחק) מה לגבי שטרודל-כרוכית? ובכן, בואי נסכים שזה הטוב ביותר במזרח התיכון. (שניהם צוחקים).
(הוא קם באופן ספונטני ניגש אליה, מנשק לה על הלחי.)
אודרי (מחייכת).
היזהר - אם שוטר יראה אותנו, בסופו של דבר נמצא עצמנו בכלא. יש כאן חוק חמור נגד נשיקות בציבור.
רפי (בפליאה)
באמת? זה פשע?
אודרי
כן - הפשע של "התנהגות מגונה." מצרים היא עדיין לא "מתקדמת", כמו אירופה. (מוסיפה בלחש בבישנות) אבל במחנה הקיץ לא יהיו שוטרים.
רפי
איזה מחנה קיץ?
אודרי
לא שמעת? המדריכים במכבי מתכננים יציאה למחנה למשך שבועיים בקיץ הזה. יהיה לנו הרבה זמן להיות יחד.
רפי
האם את חושבת שאביך ירשה לך לצאת למחנה?
אודרי
אני אנסה לשכנע אותו. . . יש לי דרכים. (האורות מתעממים על רפי ומתמקדים על אברמינו שיושב בכורסה עמוקה - העיתון בצרפתית על ברכיו, אודרי ניגשת אליו ומניחה רטיה לחה על מצחו.
אברמינו
אה - הנה את, אודרי שלי.
אודרי
כמו תמיד - עם רטיה לחה מרעננת. אבא, לקרוא לך את ה- Journal d'Egypte."העיתון מצרים"?
אברמינו
כן, אין שום דבר מועיל יותר ממטלית לחה, חמה כדי להרגיע את עצביו של שופט עייף ומתוסכל כמוני! רטיה זו שואבת את אווירת בית המשפט ואת כל המאבקים שלי, בזמן שבתי אודרי היקרה קוראת לי את העיתון האהוב עלי בקול הפעמונים שלה.
אודרי
אבל תחילה, לפני קריאת העיתון, יש לי אליך בקשה אבא.
אברמינו
הכול לבת החמודה שלי. "בקשי עד חצי המלכות, אודרי, ותקבלי!"
אודרי
(מהנהנת) תראה אבא, המדריכים מהתנועה, דניאל וקלרה, מארגנים מחנה לשבועיים בקיץ, זה באג'מי.
אברמינו
כן, גבי יצא בשנה שעברה ומאוד נהנה.
אודרי
ובכן, אבא, אני מאוד רוצה גם לצאת למחנה הפעם.
אברמינו
את - אודרי? את לא רצינית?
אודרי
למה לא?
אברמינו
כי זה לא בא בחשבון.
אודרי
למה, אבא?
אברמינו
האם אני צריך להגיד לך? את בחורה, הבת שלי לא ישנה מחוץ לבית! כבודה בת מלך פנימה!
אודרי
ובכן אני מוותרת על הכבוד הנפלא הזה! חברתי ז'קלין הרשקוביץ, נרשמה שוב. היא יצאה למחנה בשנה שעברה, ובדיוק כמו גבי, היא ישנה שם.
אברמינו
אודרי תביני, ז'קלין היא בחורה אשכנזייה!
אודרי
ואני ספרדייה. מה זה משנה? שתינו יהודיות!
אברמינו
מה זה משנה? ובכן, אני אצטרך להסביר לך, ילדה שלי. האם את יכולה להשוות כרובית לורד? ז'קלין הוא כרובית, אבל את ורד ....
אודרי
ז'קלין לא כרובית! היא בחורה חכמה ויפה!
אברמינו
הפליט הזה ליפסקי – הנער שאת מתראה איתו כל כך הרבה בזמן האחרון, גם הוא יהיה במחנה?
אודרי
כן.
אברמינו
זה מסכם הכול, רק צרה - פירושו: בהחלט, לא!. וכעת – האם את מוכנה לקרוא לי את העיתון שלי?
אודרי
לא.
אברמינו (המום)
מה? לא? לא - לאבא שלך?
אודרי
לא! גם אני יכולה לומר זאת – לא אבא.
אברמינו
(קורע את הרטיה מעל מצחו) מה זה?
אודרי
אם אתה לא נותן לי לעשות מה שאני רוצה, למה שאני אעשה מה שאתה רוצה? אתה מתייחס אליי כאילו הייתי בובת חרסינה, ואני מאסתי בזה! יש לי אותה הזכות ללכת למחנה הקיץ כמו שלגבי יש. אני מבוגרת ממנו בשנה - מדוע עלי להיענש כל חיי על שנולדתי בת?
אתה הבטחת לי חצי מלכות, ועכשיו אתה אפילו לא רוצה שאני אלך למחנה ...
אברמינו
אני לא מאמין לזאת. (מחקה אותה) מדמואזל "מאסה בזה!" – (מרים ידיו לשמיים) אלוהים יקר - אתה נותן להם חינוך מודרני והם פונים נגדך – ונגד כל מה שאתה מייצג. איפה "כבד את אביך" בימים אלה?
אודרי
ואיפה "כבד את אמא ? "
אברמינו
אימך המנוחה? איזבל? מה העניין שלה לכאן?
אודרי
אתה יודע שהיא הייתה סומכת עלי ונותנת לי ללכת למחנה אילו הייתה בחיים!
אברמינו
(נזכר) איזבל, "לה בל". . . את נשמעת כל כך דומה לה, אודרי. יש לך את אותו קול מוזיקלי שהיה לה, אפילו כשהיא הייתה כועסת. (מרים את קולו.) ויש לך את אותם רעיונות מטורפים! אישה לא יכולה להתנהג כמו גבר, אינך יכולה להבין זאת, אודרי?
אודרי
לא! ולא! אני לא יכולה, ולעולם לא אבין זאת! אבא, מתי הדור שלך יבין שגם אנחנו הנשים הננו בני אדם - וצריכות להיות שוות זכויות כמו המחצית השנייה של האנושות?
אברמינו
(בזעם) "זכויות שוות!" הבת שלי – זו שנתתי לה חיים והכול - "! מדברת אליי, אל השופט מוסרי על שוויון זכויות! אודרי, שמעי את פסק הדין שלי על מה שנקרא "שוויון הזכויות שלך:" אני אוסר עלייך ללכת למחנה הקיץ - אני פשוט לא יכול להרשות זאת! וזה סופי!
(האורות על אודרי מתעממים בזמן שאנו רואים את רוחה של איזבל מתעמתת עם בעלה אברמינו)
איזבל
מה זאת אומרת שאתה "פשוט לא יכול להרשות לה?" וכי למה?
אברמינו
נו באמת, איזבל, את יודעת, בדיוק כמוני למה.
איזבל
מהו שאני יודעת?
אברמינו
היא נערה, ועליה להיות מוגנת! זה פשוט "לא יעשה". מה יגידו השכנים אם אתן לבת שלי לצאת למחנה כמו ילדה מופקרת?
איזבל
ממתי אכפת לך מה אומרים השכנים? תן לה את רשותך ללכת למחנה, וזה "ייעשה!" זה תלוי רק בך! בוא יקירי, היה אבא חביב, אתה יודע שאני צופה מלמעלה, אל תגרום לי להיות אומללה!
(האורות דועכים על איזבל, ואנחנו רואים את אברמינו מתמודד שוב עם אודרי.)
אברמינו (ממלמל לעצמו)
איזבל יקירה שלי, אני לא יכול להרשות זאת. . . . זה מנוגד לכל עקרונותיי!
אודרי
אבל אבא למה? אתה לא רואה שזה לא הוגן? אתה לא חושב שעקרונות יכולים להשתנות? עקרונות אינם מקרקעין קבועים בקרקע!
אברמינו
אלוהים אדירים! כל הזמן אני שומע ורואה אצלך את האמא שלך! את צודקת, אני יודע שהיא הייתה עומדת על כך שאתן לך ללכת. בסדר - בניגוד למיטב שיפוטי, אני נותן לך את רשותי. . .אבל אני מזהיר אותך. . .
אודרי
הו תודה לך, אבא. (היא מנסה לנשק אותו אבל הוא מרחיק אותה מעליו.)
אברמינו
אבל אני מזהיר אותך, אודרי, את משחקת באש! אני יודע איך את מרגישה כלפי רפי ואני מכיר דרכם של גברים צעירים. מאחר ואיזבל לא כאן כדי לייעץ לך, אני צריך לדבר איתך מאוד בכנות: אם משהו יקרה את מאבדת את תומתך, - את מאבדת את "ההון," האישי שלך, את מאבדת הכול. אף אחד לא יתחתן איתך. את תביישי את המשפחה שלך, ותהפכי להיות חסרת ערך. את שומעת אותי?
אודרי
אני שומעת ואני נשבעת לך אבא - שום דבר לא יקרה. רפי מכבד אותי, ואני בוגרת דיי עכשיו לדאוג לעצמי. (היא מרימה את העיתון כדי לקרוא לו.)
אברמינו
הניחי את העיתון. החלק הזה בחיים המשותפים שלנו תם. שוב אינני רוצה שתביאי לי רטיה חמה או שתקראי בפני. האמא שלי תביא לי אותו מעתה ואילך.
אודרי
אבל אני רוצה ל. . .
אברמינו
ואני לא רוצה! כפי שאמרת את בוגרת דייך, את עכשיו ברשות עצמך. רק היי זהירה, אודרי הגדולה ... אני אוהב אותך ואני לא רוצה שיגרם לך נזק כלשהו....
אודרי
אל תדאג אבא. . .אני שוב מבטיחה לך, שום דבר לא יקרה.
אברמינו
אנא לכי עכשיו. אני רוצה להתפלל.
(היא הולכת לדלת, ומבלי שיראה אותה היא עומדת מביטה בו בעצב)
אברמינו
(לוקח את הטלית ומתעטף בה, ליד החלון לכיוון מזרח. הוא לוחש) זה היה בשבילך, איזבל. בשבילך, ובשביל העולם החדש של אודרי. . . אבל אני מרגיש שעולמי מתמוטט סביבי, כמו חומות יריחו. הו אלוהים חזק אותי, תן לי להבין ולקבל את החדש, כי אני לא יכול להילחם בזה יותר. . . . שמע אותי אלוהי ....
(האורות דועכים על אברמינו וחוזרים להאיר על אודרי היא עומדת ומדברת אל רפי בטלפון כשדמעות בעיניה.)
אודרי (בקול מקוטע)
רפי הצלחתי, אני נוסעת למחנה!
רפי
יופי! אז למה את בוכה?
אודרי (בבכי)
אבא שלי המסכן... זה כל כך כואב ...! (סוגרת את הטלפון.)
אודרי (לקהל)
השבועיים שלי במחנה באג'מי, היו שווים את המאבק שלי להגיע לשם. הים הכחול הרוגע נראה כמו אגם, והחול הזהוב היה עדין ורך. היו פעילויות והרצאות מעניינות רבות, ובילינו חלק גדול מהזמן בשחייה במים הצלולים. האווירה הייתה של שמחה וחופש. . . .
(דמותו של רפי מתגלה)
אודרי (ממשיכה) מעל לכול, עבורי, רפי היה שם במחנה הקיץ. בפעם הראשונה מאז שנפגשנו, בילינו את רוב הזמן שלנו יחד; ולבסוף למדתי לדעת את עומק הפצע והכאב שלו.
(היא ניגשת ומתיישבת לידו, כשהוא מדבר)
רפי
עכשיו שאני מרגיש כל כך קרוב אליך, אודרי, עכשיו אני יכול לספר לך מה שקרה שם. . . . כל בני המשפחה שלי נרצחו בתאי הגזים של היטלר - כל שבט ליפסקי מברלין ומפרנקפורט. אבל לאבא שלי ולאחותי, לכל אחד מהם היה מוות מקורי יותר.
אודרי
(מופתעת) לא ידעתי שהייתה לך אחות? אתה אף פעם לא דיברת עליה!
רפי
כן, הייתה לי אחות נהדרת, כל כך אצילית ויפה. שמה היה מאיה. את מזכירה לי אותה אודרי. יש לך אותו השיער, אותו מבט מלא תקווה בעיניך - וכמה תכונות אופי דומות ביניכן. היא גם נהגה לחייך ולצחוק הרבה, לפני שנלקחנו למחנה. כשהיא הטביעה את עצמה, היא הייתה בגילך.
אודרי
הטביעה את עצמה? אלוהים אדירים! איפה?
רפי
במחראה של המחנה. מאוחר יותר מצאנו את מכתב ההתאבדות שלה: "מחר," נכתב בו , "אני רשומה לניסויים הרפואיים במרפאה, אני כבר נאנסתי על ידי אחד המפקדים והילד שלי שטרם נולד יהיה אובייקט לאזמלים שלהם ולניסויים הרעים. נתנו לי ארוחה טובה היום להכין אותי לזה. ועכשיו יש לי הכוח לסיים את כל הזוועה הזאת. אם אני הורגת את עצמי, הם לא ניצחו ".
אודרי
(רועדת ומוחה דמעה מעיניה) זה נורא! מאיה המסכנה! איזה אומץ!
רפי
כן, היא הייתה חזקה ומיוחדת!
גם אבא שלי היה אמיץ מאוד. לפני חג המולד, שלוש מאות אנשים אומללים מאתנו נדחקו למשאית ונלקחו לקרחת יער.
(בעוד רפי שוכב, אודרי מקשיבה, ורפי משחק את רפי הצעיר. דמותו של גרישלר נחשפת)
גרישלר
יהודים חרוצים שלי, אתם עכשיו תחפרו בור גדול, (הוא ועוזריו מחלקים כלי חפירה) בור גדול ועגול כדי לשתול מה שאתם במיוחד אוהבים (הוא צוחק צחוק מרושע בקול רם) - עץ חג מולד - שנל, שנל – מהר, מהר!
רפי
חפרנו וחפרנו. וזה היה ברור לכולנו שאנחנו חופרים את קבר האחים שלנו.
גרישלר
(בחיוך סרקסטי ובמתק שפתיים) אם תעבדו היטב, יהודים, תקבלו מתנות מאוד מיוחדות לחג המולד תחת העץ הזה, חה, חה, חה.
גרישלר צוחק כל כך חזק מהבדיחה של עצמו, שכובעו נופל לתוך הקבר)
גרישלר
(בזעם - לופת את ראשו כדי להסתיר את הקרחת שלו),"גוט אים הימל" - אלוהים שבשמים!
איש צעיר, (בשם דוד), קופץ לתוך הבור ומרים את הכובע של גרישלר, בתקווה שהמעשה יציל את חייו.
דוד
(מחייך בהתרפסות) הנה הכובע שלך, המפקד.
גרישלר חוטף את הכובע מידי דוד ועם קת הרובה שלו דוחף אותו בחזרה לתוך הבור.
דוד
(מייבב) אני רק השבתי את הכובע שלך, לא עשיתי כל רע....
גרישלר יורה שתי יריות בבחור הצעיר, אחת במצחו, האחרת בבטנו. גופו של דוד מתגלגל כמו כדור.
רפי
(לאודרי) דוד היה הקורבן הראשון של קבר האחים שלנו.
אודרי
(מזועזעת) זה נורא!
רפי
הצטווינו להתפשט. אבא ניגש אל גרישלר שעבורו הוא עבד בבניית כבישים, והתחנן.
ליפסקי
מפקד גרישלר, איני מבקש דבר לעצמי. אני מוכן למות. אבל, למען השם, אני מבקש ממך לחוס על חיי הבן שלי, הוא היחידי מכל המשפחה שלנו שנשאר בחיים.
גרישלר
(מרים את האקדח שלו במחווה כמעט ידידותית) אה - ליפסקי - לזכר ימים עברו, היי?
ליפסקי
אנא המפקד.
גרישלר
(מוריד את הקת בחוזקה על העיניים של ליפסקי.) אלה זמנים חדשים, יהודי מלוכלך! (ליפסקי זועק בכאב ומושך את רפי בחזרה לצד השני של הבור, דם ניגר במורד לחיו.)
גרישלר
עכשיו תתפשטו, שנל ותשימו את הבגדים מאחוריכם. הם מתפשטים ורועדים מקור)
ליפסקי (עירום)
(לוחש) רפי, אני וודאי אמות, אבל אתה חייב לחיות! זו חובתך למשפחה שלנו. אתה האחרון ממשפחת ליפסקי. אחותך מאיה התאבדה כדי שהם לא ינצחו. עליך להציל את עצמך בשל אותה הסיבה! תבטיח - תבטיח לי שאתה תחיה!
רפי הצעיר
אבא, איך אני יכול?
ליפסקי
אתה יכול, ואתה חייב! אם אתה תחיה, הם לא ניצחו. תבטיח לי שתשמור על עצמך. . . . תבטיח!
רפי הצעיר
(מסתכל על אביו כאילו השתגע ומנסה לרצות אותו), בסדר, בסדר אבא, אני מבטיח לחיות.
רפי
(לאודרי) אבא שלי נישק אותי וחיבק אותי חזק, למרות הדם שניגר על פניו ועל גופו. הדם שלו נמרח על הפנים ועל הגוף שלי, ומאוחר יותר הבנתי שעשה את זה בכוונה. אבא שלי היה איש חכם. כולנו היינו עירומים מסביב קבר האחים הפעור, זרועותינו מורמות מעל לראשינו.
רפי
עם הפנים הכחושים שלנו והעצמות הבולטות כבר נראינו כמו גוויות. מאחורינו היה מחזה מרהיב: אמא טבע בכל יופייה; העצים המושלגים נצצו - טהורים, תמימים, יד לא נגעה בם - זאת בניגוד גמור למצבנו. זה היה כמו להיות באחד מהגלויות היפות לשנה החדשה. רציתי לזעוק לאלה בצד השני של הבור: " זוזו הצידה, אתם מקלקלים את התמונה!" אלה היו המחשבות האחרונות שלי לפני שגרישלר הורה:
גרישלר
לירות!
רפי
הגופות בצד השני נפלו כמו רקדני בלט לתוך קבר האחים הנורא, אחד על גבי השני. הרוב התנודד ישירות לתוך הבור, ואילו אחרים נדחקו פנימה על ידי מגפיים נאציים. אחרי כן, החיילים הגיעו לירי בצד שלנו וכיוונו את רוביהם לעברנו. שניה לפני שנשמעה ההוראה לירות אבא דחף אותי בחוזקה לבור וקפץ אחרי וכיסה אותי בגופו.
(ליפסקי דוחף את רפי הצעיר לבור וקופץ אחריו מכסה אותו לחלוטין בגופו, בזמן שגופו מתמלא מיידית בכדורים).
רפי
תודות לאבא שלי, נשארתי ללא פגע. אני הייתי ספוג בכל גופי בדם שלו - כנראה זה מה שהציל אותי - שכן זה נתן את הרושם שאני מת, וגופות נוספות נערמו עליי. הצחנה הייתה בלתי נסבלת, כמעט נחנקתי למוות – דבר שבאותה עת הייתי מקבל בברכה; אבל קולו של אבא שלי לא הפסיק לצלצל בראשי: "תבטיח לי שתחיה!"
(לעמם את האור על האסירים)
רפי
שכבתי שם ללא תנועה עד שהנאצים נסעו משם עם כל הבגדים שלנו. זחלתי החוצה מקבר האחים, היחיד שהיה עדיין בחיים, ומצאתי שק ישן להתכסות בו. התחבאתי ביער באלון חלול שבו הפרטיזנים בסופו של דבר מצאו אותי, יותר מת מאשר חי.
אודרי
(בהתרגשות) כמה מחריד, זה בלתי אנושי! איך הם יכלו לעשות את זה? רפי, אני כל כך שמחה שגילית לי לבסוף את הגהינום שעברת. עכשיו אני מבינה את שתיקותיך יותר טוב. . . . אני כל כך אסירת תודה לאבא שלך שצווה עליך לחיות - ואיפשר לך להיות כאן איתי יקירי. (הם מתחבקים ומתנשקים בלהט, כשהאורות כבים מעליהם. )
אודרי (לקהל)
הפחדים של האבא שלי היו מבוססים היטב. נתתי לרפי מה שאבא שלי כינה בשם "ההון" שלי, באותו ערב.
(האורות מאירים על רפי. היא מדברת אליו.) אודרי (בעצב)
אם אני הייתי ילדה ערבייה עכשיו, אבי והאח שלי היו רואים חובה לעצמם להרוג אותי, או לזרוק אותי לבאר עמוקה. אישה ספרדייה נחשבת כאילו איבדה כמעט את כל שוויה כשהיא מאבדת את בתוליה.
רפי
האם את מתחרטת על מה שקרה?
אודרי
לא, אבל בחברה שלי עכשיו אני מצולקת. כמו כד שנפל, ונסדק. . . .
רפי
אודרי – את לא סדוקה – את מושלמת, האישה המושלמת ביותר שהכרתי אי פעם!
אודרי
אני סדוקה יותר ממה שאתה משער. . . .
רפי
אל תדאגי, את לא סדוקה ואנחנו נהיה יחדיו לנצח.
אודרי
אני מקווה ש "לנצח" יימשך אכן לנצח. . ."
(הם מתחבקים ומתנשקים בלהט שוב, בזמן שהאורות מתעממים.
(לאחר שחזרו מהמחנה,רפי נכנס מנופף עיתון בידיו, ופונה לאודרי)
רפי
ובכן - זה בטוח עכשיו. מצרים וארבע מדינות ערביות נוספות יכריזו מלחמה על מדינת ישראל ברגע שהיא תיווסד ב -15 במאי. זה ברור עכשיו שהיהודים בארצות ערב נמצאים בסכנה. אני מקווה כי מה שקרה באירופה לא יקרה כאן.
אודרי
שמור את החששות לעצמך, רפי. אנו במזרח התיכון, לא באירופה. היהודים מאוד בטוחים במצרים.
רפי
מה גורם לך להיות כל כך בטוחה?
אודרי
אנחנו היהודים סייענו למצרים בכל כך הרבה תחומים, תרמנו לכלכלתה, בארכיטקטורה, בחינוך, ברפואה, במשפט, בטכנולוגיה, בחקלאות, בכל דבר ... היהודים מחזיקים במשרות גבוהות ובעמדות מפתח בכל המקצועות, אנחנו מכובדים, מוערכים, אפילו נערצים. אין שום אפליה נגדנו!
רפי
זה יכול להשתנות.
אודרי
סלח לי, רפי, אבל מה אתה יודע על מצרים? אתה כאן במצרים שנתיים בלבד – היהודים כאן יותר מ- 2,000 שנה!
רפי
ומה יש לך להראות אחרי כל זאת? לרובכם לא ניתנה אפילו אזרחות מצרית! המצרים עדיין לא מכירים בכם כשייכים לכאן, ואפילו לא מתירים לכם להצביע.
אודרי
למרבה הצער זה נכון. אבל אנחנו עדיין "אורחים רצויים" על פי צו מלכותי. בשנת 1917, אושרנו על ידי המלך פואד - כאשר הקמנו את "איחוד התנועות הציוניות," בקהיר ובאלכסנדריה, והוא היה אורח הכבוד. יש לנו את נאומו המכיל את ההצהרה שלו, שפורסמה בכתב העת היהודי- מצרי L'Aurore ל'אורור".
רפי
מה הוא הצהיר?
אודרי
שהיהודים תמיד יהיו מוגנים במצרים, עד שנחזור לארץ ישראל שלנו. נאומו באמת מפתיע ומעורר השראה. תארו לעצמכם, המלך פואד המצרי, כבר בשנת 1917, לפני הצהרת בלפור, האמין בשיבת היהודים לארץ ציון!
רפיI
זה באמת מפתיע! אבל, גם הגרמנים קבלו אותנו יפה לפני עלייתו של היטלר לשלטון. גם אנחנו, היינו "מכובדים, מוערכים, נערצים." יותר מכך, בניגוד לך, היינו אזרחים במלוא מובן המילה! ותראי מה קרה לנו!
אודרי
רפי, אתה לא מבין דבר על המצרים. הם בכלל לא כמו הגרמנים. הם אף פעם לא יכולים לפעול כמו שהנאצים! הם אנשים טובי לב שרוצים לחיות בשלום ובכבוד. בנו של המלך פואד, פארוק, כמו אביו, תומך באותה מידה ביהודים. אם תהיה התנגדות כאשר מדינת ישראל תקום, המלך פארוק וודאי יגן עלינו.
רפי
ומי יגן עליו?
אודרי
איזו מן שאלה היא זו? קציניו כמובן!
רפי
(בציניות) כמובן? אני בכלל לא בטוח. לא שמעת על ארגון הקצינים הצעירים? אומרים שהם התחילו ל"בשל" למלך כמה צרות, וכנראה גם לנו היהודים. את אומרת שאני לא יודע די על המצרים - את יכולה להגיד שאת יודעת דייך עליהם?
אודרי
אני מודה שאני לא מכירה היטב את ההיסטוריה והתרבות המצרית, כיוון שאני בבית ספר אנגלי, והאנגלים הסנובים האלה, לא מלמדים אותנו ערבית כלל, למרות שאנו בארץ ערביה, וכלום על מצרים! אך יש לי הרבה חברים טובים מצרים ויש בינינו קשרים הדוקים, גשרים תרבותיים אמיתיים. הכותרת של עיתון בית הספר שלנו, שאני עורכת עם קדריאה, חברתי המוסלמית הנהדרת, הוא "הקשת", THE RAINBOW, ויש לו מוטו יפה: "לבטל את המלחמות מהעולם לנצח." בנוסף, אבי מספר לי הרבה על ההיסטוריה והתרבות של מצרים, ובעיקר הוא נהנה לצטט אימרות נפלאות מהספרות הערבית העשירה.
רפי
כידוע לך אודרי, קשת נמוגה במהירות! וחוץ מזה, אני מניח שאביך נולד במצרים?
אודרי
מה זה שייך?
רפי
שייך ועוד איך, את לא מתארת לעצמך כמה חשוב היכן אדם נולד, זה כמו מגן דוד טבוע בעורנו, קרוב לטלאי הצהוב. זה קובע את כל תפיסת העולם שלנו. את ומשפחתך גרים בגן עדן אודרי, אני בא מהגהינום....
אודרי
רפי - איך אני יכולה לגרום לך להבין? זה צל העבר הנורא שלך שמעכיר את השיפוט ואת כל הגישה שלך ....
רפי
אודרי, איך אני יכול לגרום לך לראות שזה החיים הנוחים והמוגנים שלך שמטשטשים את הראייה שלך?
אודרי
(אחרי שתיקה, בעצב) לא כל כך מוגנים.
רפי
כלומר?
אודרי
גם אני ראיתי את הצדדים המכוערים יותר של החיים.
רפי
אותם "דברים" שעדיין לא סיפרת לי?
אודרי
(מהנהנת לאט) כן.
רפי
אולי הגיע הזמן שתספרי לי?
אודרי
כן, אולי . . .
(רפי מקשיב, ואודרי קמה ומשחקת את אודרי הצעירה)
אודרי
הייתי אך ילדה כשזה קרה. מוחסנה – המטפלת שלי, במקום להביא אותי לגינת המשחקים כרגיל, לקחה אותי לשוק: באב-אל-לוק. זה היה אחד האזורים העניים ביותר של קהיר, שמעולם לא ראיתי לפני כן. מסביבנו היו ילדים מוזנחים בבלויי סחבות ויחפים - עיניהם נפוחות ומלאות מוגלה - הפרצופים שלהם היו מכוסים בזבובים. הם פשטו את זרועותיהם הדקות לפני בתחינה לקיבוץ נדבות. כל כך ריחמתי ולבי יצא אליהם. הרגשתי רגשות אשם שבגדיי היו יפים ונקיים, ושלא הייתי רעבה ללחם כמוהם - אבל מה יכולתי לעשות?
(מוחסנה נכנסת מנופפת במחבט הזבובים אוחזת בכוח בידי אודרי הילדה הלבושה בשמלה ורודה)
אודרי
אני לא רוצה להיות כאן, מוחסנה. אני לא אוהבת את השוק הזה בכלל! קחי אותי לפארק כמו שנונה אמרה לך. ברברה מחכה לי; היא הבטיחה להראות לי את הבובה החדשה שלה שיודעת לצחוק ולבכות שסבה שלח לה מלונדון.
מוחסנה
(מושכת בידה בחוסר סבלנות) בקרוב נהיה שם, אני אומרת לך.
אודרי הצעירה
אבל לאן הולכים?
מוחסנה
את לא מפסיקה לשאול שאלות. בקרוב תוכלי לראות. אני מבטיחה לך שזה יהיה משהו חדש לגמרי.
(אודרי מדברת אל רפי)
מעולם לא נתקלתי בעוני ואומללות שכאלה! הכל נראה עלוב, מלוכלך, מכוער. המוני קבצנים שכבו על המדרכה. תינוקות בסמרטוטים מלוכלכים ומסריחים מצצו את השדיים השדופים של אימותיהם, בזמן שפרעושים וזבובים מצצו אותם ואת האימהות שלהם. זה היה מראה נורא מעורר סלידה ורחמים, ואני התחלחלתי ...
(קבצן עלוב מופיע ומתקרב אל אודרי בכפות ידיים מושטות)
קבצן
בקשיש, בבקשה בקשיש, למען השם.
(אודרי הצעירה מרחמת עליו פותחת את התיק הקטן שלה ונותנת לו מטבע)
מוחסנה
(צועקת) מה את עושה? למה את פותחת את הארנק שלך לעיניהם? ילדה מטופשת! עכשיו הם לא יעזבו אותנו לנפשנו בגללך!
(עוד קבצנים מתקרבים עכשיו אל אודרי הצעירה, בכפות ידיים מושטות)
קבצנים
בקשיש, בקשיש! נדבה לעניים! (הם דוחפים את אודרי).
מוחסנה
את רואה למה התכוונתי! (היא מגרשת את הקבצנים בכוח עם מחבט הזבובים שלה) לכו מכאן! יאללה אימשי-זוזו או שאקרא למשטרה!
(אחד מהם חוטף את ארנקה של אודרי ובורח.)
אודרי הצעירה
הוא גנב את הארנק שלי! תן אותו בחזרה! (היא רצה אחריו)
מוחסנה
(מושכת אותה) את ביקשת את זה. הם כולם גנבים עצלנים. אם הם רוצים כסף, הם צריכים ללכת לעבוד, כמו שאני עושה!
(הקבצנים עומדים במרחק מצביעים על אודרי, מגחכים)
קבצנים
Affrangea, yehudeya! Affrangeya, yehudeya! יהודייה אירופאית, יהודייה אירופאית...
אודרי הצעירה
מוחסנה, הם קוראים לי יהודייה - כאילו שזה דבר רע. למה? ומה זה "affrangeya"?
מוחסנה
אמרתי לך לא לשאול יותר שאלות? די תשתקי עכשיו, גרמת למספיק בעיות!
אודרי (מדברת אל רפי)
התנהגותה של מוחסנה אלי הייתה לגמרי שונה מהרגיל. לא יכולתי לזהות את מוחסנה הכנועה שלנו, המנומסת, האדיבה. עטופה ב- מלאיה- בגד שחור שכיסה את כל גופה, היא נראתה כאילו הפכה למכשפה. היא חשקה את שפתיה ומשכה אותי קדימה, וסירבה לענות על שאלותיי. בהמשך הדרך, בשוק, היו דוכנים של מאפים שונים, מהסוג שנונה-סבתא אפתה כל כך טוב, ושאהבתי: בקלאווה פריכה עם אגוזים, מעמול ממולא במחית תמרים ושקדים, ג'ורבייה רכה שנימוחה בפה, וכונאפה זהובה טבולה בדבש.
אודרי הצעירה (אל מוחסנה):
מוחסנה בבקשה, אני יכולה לקבל אחת העוגות? אני רעבה ועייפה.
מוחסנה
את יודעת שהסבתא שלך לא מרשה לך לאכול מדוכני הרחוב. הם לא היגייניים דיים בשבילך - ( בחירוק שיניים) הן רק בשבילנו הערבים!
(פתאום אנחנו שומעים זעקה נוראה של חמור )
עייא, עא, עא! (אנחנו רואים את הצל של החמור שמותקף על ידי חבורה של פרחחים צוהלים שבועטים בגבו ובאחוריו.)
אודרי הצעירה
(צועקת לעברם) תפסיקו, תפסיקו – אתם הורגים אותו!
(מופתעים, הם פונים לעברה ולאחר מכן מניפים את השוט כלפיה, צוחקים ברשעות בלגלוג)
אחד הפרחחים צועק לעברה: זה לא עניינך אפרנגייה יהודיה, (מניף את השוט מול פרצופה), את רוצה לטעום את השוט שלנו במקום החמור?
אודרי הצעירה
אני לא! אני לא אפרנגייה! - אתם כולכם אפרנגייה! אני אספר לאבא שלי השופט איך הרבצתם לחמור המסכן והוא יכניס את כולכם לבית הסוהר!
(הפרחחים מופתעים ומפסיקים להרביץ לחמור. מוחסנה מושכת את אודרי משם.)
(בקטע אחר של הרחוב, אנו רואים עוד כמה פרחחים מניפים אל-על אמבטיית מתכת קשורה על שני מוטות עץ ובה ילדה קטנה מפוחדת שבוכה ולא מעזה לזוז. שומעים אותה מתחננת בפחד.)
הילדה בתוך האמבטיה
בחייאתכום מספיק, מספיק, תעצרו, למען אללה, בבקשה תורידו אותי!
אודרי הצעירה
עצרו! תורידו את הילדה המסכנה למטה מיד! (אבל הפרחחים ממשיכים להעיף את האמבטיה גבוה יותר ויותר. האמבטיה מתהפכת ומתרסקת ארצה. הילדה מוטלת מחוסרת הכרה. היא שוכבת בשלולית גדולה של דם על המדרכה - אף אחד לא מנסה לעזור לה, הם פשוט בוהים בה בסקרנות.
אודרי הצעירה
(בוכה ומתחננת) היא תמות ככה. בבקשה עזרו לה - עזרו לילדה! למען השם שמישהו יעזור לה! (היא מנסה לרוץ אל הילדה הגוססת - אך מוחסנה אוחזת בה ומושכת אותה בחוזקה.)
מוחסנה
מגיע לה. מישהו אמר לה לטפס לאמבטיה? (היא ממשיכה למשוך את אודרי הדומעת לאורך הדרך.)
אודרי הצעירה
(מתייפחת) אני בטוחה שהיא לא נכנסה לאמבטיה מיוזמתה; פרחחים נוראים אלה וודאי אילצו אותה להיכנס לתוך המתקן המסוכן שלהם. ילדה מסכנה! מוחסנה, אני רוצה לחזור הביתה עכשיו. אני רוצה לנונה ולאבא שלי....
מוחסנה
(מנגבת את דמעותיה של אודרי) אל תבכי, הגענו, תראי. זו חנות נחמדה בפינת הרחוב עם בובות הסוכר הנחמדות האלה. בואי, יא בינתי (ילדתי), את תאהבי את זה – את תראי.
(הן נכנסות לחנות בובות הסוכר המקושטות בנייר מבריק בכל מיני צבעים, מוסטפה פונה אליהם.)
מוסטפה
(קורן) ברוכה הבאה, אחותי, מוחסנה. את הבאת את האפרנגייה הקטנה לבקר אותנו, הה?
(אודרי הצעירה בוהה בו בכאב עמוק בעיניה.)
אודרי הצעירה
אני לא אפרנגייה!
מוחסנה
מה קרה? אפרנגייה זה לא עלבון.
מוסטפה
(בשחוק רועם) האם משום כך היא נעצה בי מבט שכזה? ואני חשבתי שדרכתי על רגלה או משהו!
אודרי הצעירה
מה זה אפרנגייה?
מוסטפה
זה אומר "אירופאית".
אודרי הצעירה
מה?
מוסטפה
זה אומר שאת לא ערבייה כמונו. הפנים שלך בהירים לא כהים, את מדברת צרפתית, לא ערבית, את זרה, לא משלנו. וגם, הרגליים שלך חשופות! האם אי פעם ראית ילדה ערבייה בגיל שלך עם שמלה קצרה ורגליים חשופות כמו שלך?
אודרי הצעירה
אבל אני נולדתי במצרים, ההורים שלי, וסבא וסבתא, וכל המשפחה שלי נולדו כאן! אני לא אפרנגיה, אני לא!
מוסטפה
זו לא סיבה להתעצבן, מתוקה שלי. אם את רוצה לחשוב שאת לא אפרנג'יה, אז את לא. אבל איך תוכלי לשכנע אחרים? הם פשוט יעיפו בך מבט אחד על העור הצח שלך, על השיער הערמוני, והרגליים הלבנות החשופות וידעו שאת לא אחת מאיתנו. . . .
אודרי לקהל
זה היה גילוי חדש לגמרי. חרף גילי הצעיר, הבנתי באותו רגע, שכל מה שאני אעשה, וכל כמה שאנסה, אני תמיד איחשב זרה, בארץ הולדתי - לא שייכת. בלעתי את התובנה החדשה ופניתי למוחסנה:
אודרי הצעירה
מוחסנה, אני רוצה ללכת הביתה, אני עייפה ורעבה. . . אנחנו צריכות לחזור, נונה תהיה מודאגת.
מוסטפה
הנה, אל תהיי כל כך אומללה. אני אתן לך בובת סוכר "מולד-אל-נבי" יפה, ואנחנו נשכח שהיינו כאן, בסדר? אנחנו נשמור את זה בסוד בינינו. את תאכלי את כל הבובה לפני שתגיעי הביתה, ולא תספרי לאבא או לנונה שלך שהיית כאן, בסדר? את יודעת למה מיועדות הבובות האלה?
אודרי הצעירה
לא.
מוסטפה
הן נקראות "בובות מולד אל נביא" ומיועדות לחג של מוחמד, הנביא שלנו. לכם יש משה, שגם גדל במצרים, ולנו יש מוחמד הנביא שלנו. בואי חמודה, בחרי לך אחת הבובות בעצמך.
(הוא רומז באצבעו למוחסנה לעזוב והיא עושה זאת, כשאודרי הצעירה עסוקה בבובות הסוכר. היא לוקחת אחת חומה בתלבושת ירוקה ולבנה, עם דוגמה של סהרון ושלושה כוכבים נוצצים על ראשה - המסמלת את הדגל המצרי.)
מוסטפה
האם את בטוחה שאת רוצה בובה חומה?
(היא מהנהנת.)
מוסטפה
(חוטף את הבובה החומה.) לא, אני חושב שמוטב שתבחרי אחת מהסוג שלך. (הוא נותן לה אחת לבנה לבושה בגלימה לבנה זורמת עם פסי תכלת כצבע השמים ומגן דוד זוהר על מצחה.)
(אודרי מצמידה את בובת הסוכר לשפתיה ומנשקת אותה. ואז היא מסתכלת סביב מחפשת את מוחסנה אשר לא נראית לעין.)
אודרי הצעירה
איפה מוחסנה?
מוסטפה
אל תדאגי. מוחסנה תחזור בעוד כמה רגעים. אין לך ממה לפחוד. שכבי ונוחי כאן.. (הוא פתאום תופס אותה ומנשק אותה בכוח ומתחיל ללטף אותה בכל גופה.)
(אודרי הצעירה מבועתת דוחפת אותו בכל כוחה וזועקת)
אודרי
אל תיגע בי! תתרחק ממני! אני גם לא רוצה את הבובה שלך, קח אותה בחזרה!
(היא זורקת את הבובה עליו, הוא מתכופף וזה פוגע בראשו, הבובה נופלת ונשברת לחתיכות. אודרי רצה במהירות אל דלת החנות, פותחת אותה ומתחילה לצרוח ברחוב, מאחריה מוסטפה מנסה לתפוס אותה ומסנן לעברה באיום):
מוסטפה
אם לא תחזרי מייד, אני אבוא למיטה שלך בלילה ואוכל את הכבד שלך!
אודרי הצעירה
(היא צועקת) מוחסנה, איפה את? אני רוצה ללכת הביתה ברגע זה! אנשים טובים (היא מתחננת לעבר העוברים הסקרנים) בבקשה עזרו לי לחזור הביתה! אני רוצה את הסבתא שלי ואת אבא שלי, קחו אותי בחזרה הביתה בבקשה....
(האנשים ברחוב מסתכלים בילדה בעיניים סקרניות ועל מוסטפה בעיניים מאשימות.)
(מוחסנה פתאום מופיעה, ולוקחת אותה ביד ומוליכה אותה הביתה. מוסטפה נעלם. בדרך אודרי הצעירה שומעת שיר עצוב מתנגן ברדיו של אחת החנויות מושר בפי אום כולתום... - " יה לאילי, יה לאילי - הלילה שלי, הלילה שלי," )
מוחסנה
את תשכחי כל מה שארע כאן. הלא כך אודרי?
אודרי הצעירה
אני לעולם לא אשכח... אני תמיד אזכור!
(אודרי בשיחה עם רפי)
ואכן, אודיסיאה כואבת זו כחלום בלהות, הותירה בי פצע כואב גם אחרי כל השנים האלה. אך מעולם לא סיפרתי את הסיפור הזה לאף אחד לפני כן.
רפי (קופץ את אגרופיו בכעס ומסתכל בה בהערצה)
כל הכבוד על האומץ שלך גם בגיל כה צעיר! מוסטפה החיה ניסה לאנוס אותך! היית ילדה בעלת ביטחון עצמי שהעזת לזרוק את הבובה בפניו ולברוח בזמן!
אודרי
אני חושבת שזה היה יותר פחד מאשר אומץ ... רק לספר לך את הסיפור, מעביר שוב צמרמורות במורד עמוד השדרה שלי... כה נגעלתי ממנו, והריח שלו כשהתקרב אלי היה איום ונורא! הרגשתי סכנה, והאינסטינקט שלי אמר לי שאני חייבת לרוץ.
רפי
אכן היה גם לך טעם קטן של הג'ונגל האנושי! את עדיין מאמינה שהיהודים בטוחים במצרים?
אודרי
כן, אני מאמינה.
רפי
אפילו אחרי מה שקרה ל"אפרנגיה יהודיה הקטנה?"
אודרי
ישנם אנשים רעים המנסים לאנוס גם את בנות עמם, ולא רק במצרים, אלא בכל רחבי העולם ....תודה לאל לא כולם כאלה!
רפי
תאמיני לאינסטינקטים שלי אודרי, אני מריח את הריח של "יציאת מצרים השנייה", באוויר וכפי שאת יודעת, אני די 'ידען' בכאלו סוגים מסריחים של אזהרה...
אודרי
רפי, אל תגזים ...
רפי
(הוא מחבק אותה), הלוואי והייתי רק מגזים! אני חושש לך, יקירתי אודרי.
(הוא מנשק אותה(האורות מתעממים.)
אודרי (מדברת אל הקהל מול הדלת הסגורה של מועדון המכבי)
להאמין שאנחנו בטוחים נעשה יותר ויותר קשה. ערב אחד, כאשר הגענו לפגישת תנועת המכבי שלנו מצאנו את דלת המועדון מסורגת - עם שלט מכוער באדום: "ממנוע! אסור" (דניאל, קלרה, יוסי, סמי ומשה נראים עם אודרי, בוהים בשלט).
אודרי
(מצביעה על השלט.) דניאל, מה זה, מה הפרוש?
דניאל
וואו! אז עכשיו זה גם כאן! זה פחות או יותר מה שצפינו, זה קורה בכל מקום! אני חושש שזו תחילתה של "יציאת מצרים השנייה" שלנו שהגיעה....
סמי
הם סגרו גם את המועדון שלנו באלכסנדריה! ובאוניברסיטה, סטודנטים יהודים מנועים מלהשתתף בהרצאות – ממני מנעו להשתתף, ואני רק שנה אחת לפני קבלת תעודת המהנדס שלי! זה ממש חזירי ולא הוגן!
קלרה
אנחנו חיים על הר געש שיכול להתפרץ בכל רגע! נראה שאלה חמומי המוח הלאומנים בזעמם ובצעקות הסיסמאות שלהם: "מצרים למצרים!" לא רחוקים מהפלת משטרו של המלך פארוק. על אף הבטחותיו, אני חוששת שהוא לא יעז לנסות לעזור לנו היהודים. הוא פוחד מהארגון של "האחים המוסלמים."
יוסי
(שר) "המלך פארוק הוא אדם ככולם, אוכל פול ופלפל, ונוסע בחשמלית קארו ישנה...." (צוחק.) או בקרוב הוא יהיה!
דניאל
הגרוע ביותר עוד לפנינו. הם פשוט כבר קבעו חוק חדש ששום יהודי לא יכול להיות בעל עסק! הוא מוכרח להעביר את העסק שלו למוסלמי. חוק זה ישים את רוב היהודים מחוץ למעגל העבודה ובלי עבודה, ברור שכולנו נצטרך לעזוב את מצרים ...
יוסי
(שר). "שלח נא את עמי!"
קלרה
אוי תשתוק כבר, יוסי, זה רציני וזה לא מצחיק! דניאל מדבר על הטרגדיה של עקירת הקהילה שלנו, בת יותר מ- 2000 שנה, וכל מה שאתה חושב זה להתלוצץ. . . .
סמי עזר
ובכן, אני לא הולך לשום מקום. לפחות לא עכשיו. אני נשאר באוניברסיטה ואני מסיים את התואר שלי. אני לא אתן לקנאים האלה להביס אותי! יש לי חבר מוסלמי טוב בשם איסמעיל, שמעתיק את ההרצאות עבורי. והדיקן הבטיח לי שייתן לי לגשת לבחינות הגמר. אתה רואה דניאל, לא כל הערבים הם נגדנו. אני מאמין בחוש ההיגיון הבריא של העם המצרי, ואני עדיין מקווה שכל הסערה הזו נגד היהודים, בגלל הקמת מדינת ישראל - תתעופף לה בקרוב.
משה מרזוק
אבל די ערבים הם אכן נגדנו. נדמה לי שאנחנו היהודים סיימנו את שהותנו במצרים, אחרי 2000 שנה! כל הקהילות היהודיות בעולם המערבי יישארו כמות שהן, למרות הקמת מדינת ישראל, אבל פה במזרח התיכון, בכל ארצות ערב, לא רק במצרים, הולכים לחסל את הקהילות שלנו! אנחנו משלמים את המחיר הכבד ביותר, אנו יהודי ארצות ערב, עבור מדינת ישראל! אבל אני מסכים עם סמי. אני לא אעזוב את מצרים עד שאהיה ממש חייב. אני אפילו מוכן לעבוד במחתרת לעזור לאלה שרוצים לצאת - ואנסה למצוא את דרכי בעזרת השכנים שלי הערבים ששמרו על שפיותם.
קלרה
יישר כוח לשניכם, סמי עזר ומשה מרזוק, ממכבי אלכסנדריה. אבל אני בכל זאת מצפה ליום שבו כולנו ניפגש שוב, בישראל.
יוסי
(מרים גביע זכוכית מדומה) לחיים! . . . קדימה - לארץ המובטחת! (שר תוך חיקוי של פול רובסון.) "נהר הירדן הוא עמוק ורחב, הללויה! "
דניאל
די, יוסי, תנמיך את הקול שלך, עוד ישמעו אותך! עלינו להיזהר בדברינו מעתה ואילך. אנו עלולים להיעצר!
יוסי
ובכן, מוטב שיעצרו את פול רובסון. זה השיר שלו - לא שלי! "יום עסל - יום בסל: יום של דבש - יום של בצל ", כפי שהמצרים אומרים, ובכן - היום הוא באמת בצל! אבל אני גם אוהב בצל, במיוחד עם פול בפיתה.
דניאל
ששש, יוסי, שמור על הקולך. אלוהים יודע מה יקרה כאשר אנחנו נלך לקולנוע נאצר הערב!
רפי
אולי עדיף שלא נלך.
סמי
אני אומר לעזאזל עם הלאומנים האלה - אני לא מוותר על הסרט "המדם עם הקמליות", עם גרטה גרבו. אני הולך בכל מקרה.
יוסי
גם אני. אני לא מתכוון לפספס את זה!
משה
אני מסכים. אנחנו לא יכולים לתת להם לחשוב שהם יכולים להפוך אותנו לפחדנים!
רפי
אבל הם יכולים, הם יכולים - תאמינו לי, ראיתי כל זאת כבר קודם. . .
קלרה
אני שונאת שיביאו אותי למצב של כניעה. אני בעד ללכת לקולנוע.
דניאל
טוב, בסדר - אבל אנחנו חייבים להיות זהירים.
אודרי
גם אני בעד ללכת. אני אשאיר הודעה על השלט הזה לאחרים כדי שידעו שהם יכולים לפגוש אותנו בקולנוע בשמונה בערב. ביי, להתראות הערב.
(דניאל, קלרה, סמי, משה ויוסי מהנהנים לשלום והולכים. אודרי כותבת הודעה.
רפי (אל אודרי)
האם את חושבת שזה חכם ללכת הערב לקולנוע, אודרי? אני באמת מודאג.
אודרי
בית הקולנוע הזה שלנו בדיוק כמו של כל אחד אחר. אגב, זה הדוד שלי, ברטו שהוא האדריכל, שתכנן אותו.
רפי
בסדר, אבל אני מעדיף לבוא לקחת אותך.
אודרי
אני יכולה להגיע לשם בעצמי, תודה. אני תמיד מגיעה.
רפי
אודרי - הערב זה שונה.
אודרי
(צוחקת ושרה). "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" - כמו בהגדה של פסח
ביציאת מצרים התנכית?
רפי
אודרי, זה רציני. . . .
אודרי
אתה יודע רפי, כאשר הייתי ילדה, סקרנית בדיוק כפי שאני עכשיו, נהגתי לשאול בפסח: "איך זה שאנחנו מודים לאלוהים שהוא הוציא אותנו ממצרים, ואנחנו עדיין במצרים?" (שניהם צוחקים).
רפי
ומה ענו לך?
אודרי
הסבתא שלי ענתה בלאדינו: El dio es tadroso ma no es ulvidozo
רפי
את יודעת שאני לא מבין לאדינו, מה זה אומר?
אודרי
הפרוש הוא: "אלוהים לפעמים מאחר, אבל הוא אף פעם לא שוכח!" (רפי מחייך). עם זאת, רפי יקר, "יציאת מצרים השנייה" טרם החלה - אלוהים עדיין מאחר, ואתה לא צריך לעבור את חצי העיר בשבילי!
רפי
(נאנח) אוקיי, אם זה מה שאת רוצה, אני אפגוש אותך בקולנוע. אבל, אודרי, אני באמת מודאג; היזהרי. אני מרגיש, כמו שהרגשתי לפני אותו הלילה הגורלי "ליל הבדולח" בברלין, יש משהו לא בריא באוויר.
אודרי
(לקהל) גם אני הייתי קצת מודאגת, אבל לא רציתי להודות בכך. הגעתי לקולנוע נאצר בשלום - וצפינו בסרט "האישה עם הקמליות," עם גרטה גרבו - ללא כל תקרית. אבל כשהסרט הנפלא הזה נגמר, ובקושי הספקתי למחוק את דמעותיי, הצרות החלו. ההמנון הלאומי התנגן, והקהל עמד - מול תמונתו של המלך פארוק על המסך.
(יוסי מתגלה יחד עם דניאל, קלרה, רפי, ריטה, משה וסמי. הפעולה בסצנות הבאות צריכה להיות מסוגננת – כפי שאודרי מספרת את העלילה).
אודרי
יוסי, כרגיל, שיחק את הליצן - שר בזמן המוזיקה המתנגנת של ההמנון המצרי, את הפרודיה שחיברנו על ההמנון. . . .
יוסי
המלך פארוק הוא אדם
האוכל פול ככולם
ונוסע בעגלת קארו ישנה
טרה-לה-lalala! טרה-לה-lalala. . .
אודרי (לקהל)
פתאום שמענו צעקות מחרידות מכל עבר:
אספסוף בקולנוע
אלה יהודים! היהודים הם הכלבים של הערבים! מוות ליהודים!
אודרי
פתאום אבן חדה פגעה ליוסי במצח, והוא התחיל לדמם.
יוסי
Ow! זה כואב! (חתך מדמם מופיע על מצחו של יוסי. (אודרי מניחה במהירות ממחטה על מצחו.)
(אספסוף עוין מתקרב לקבוצה, בצעקה):
מוות ליהודונים! בואו נהרוג אותם!
רפי
אין זמן קדימה, מהר. זה נעשה מסוכן.
(רפי תופס את ידה של אודרי, ודוחף אותה ואת יוסי להצטרף אל דניאל וקלרה.)
דניאל
ליציאת החירום, מהר! אחריי! רפי - הישאר ליד דלת החרום לוודא שכל הקבוצה יוצאת בדרך זו.
אודרי
(לקהל). לא רציתי לעזוב את רפי. אספסוף חמוש בסכינים ובמקלות, התקדם לעברנו, צועק סיסמאות איומות כל הזמן.
אספסוף
מוות לכלבים היהודים! לגרש אותם, להרוג אותם!
רפי
(בנחישות.) אודרי, לכי עם דניאל.
אודרי
רפי, אתה לא יכול להישאר כאן – אתה חייב לבוא איתנו.
רפי
לכי עם החברה, את חייבת. אל תדאגי, אני עוד מעט אצטרף אליכם.
אודרי
(בדאגה) טוב, בסדר, אבל תמהר בבקשה.
(הוא יוצא)
אודרי לקהל
הרגשתי נורא לעזוב את רפי, שחזה את האירוע הזה לפני כולם! התחלנו לרוץ מהר ככל שרגלינו נשאו אותנו. ההמון הפרוע היה חסר פשרות. "הם אחרינו - הם יתפסו אותנו! - הם יהרגו אותנו" חשבתי, בזמן שרצתי משם עם דניאל בראש. האספסוף הקנאי התקרב אלינו - זעקותיהם היו מחרידות, חבטו על אוזניי כמו אלף מצילתיים.
"מוות, מוות לכלבים היהודים!"
אודרי
הסתכלתי אחורה אך לא ראיתי את רפי. "רפי!" ניסיתי לצעוק. אבל השם שלו נתקע בגרוני והרגשתי שאני נחנקת. רצתי ורצתי כמו שלא רצתי אף פעם בחיים שלי. הרגליים שלי הרגישו כמו בוכנות של רכבת; דפיקות הנשימה הבוערת שלי התפרצו מתוך החזה שלי ... הרגשתי שאני לא יכולה לרוץ יותר. . . .זהו הסוף שלי, חשבתי, אני לא אראה יותר את רפי, או את נונה, את אבא , או את אחי גבי, לעולם ....
(אנחנו רואים את קלרה ודניאל, תומכים ביוסי הפצוע, מצטרפת אליהם אודרי שפיגרה מאחור. האור עליהם, האחרים בצללים.)
אודרי
(לקהל). היינו מול שערי בית גדול ויפה. ההמון התקרב, וכמעט הדביק אותנו. אם הם יגיעו... כולנו ידענו שאנחנו גמורים. . . . כאשר לפתע נפתח השער.
(עבדול, שוער סודני שחור, לבוש בלבוש לבן ומצנפת, ואבנט אדום סביב מותניו, מופיע.)
עבדול
מהר, תיכנסו כולכם ותסתתרו שם מתחת למדרגות!
(אודרי, קלרה, ודניאל התומך ביוסי נכנסים עם האחרים.)
אודרי
(לעבדול) "שוקרן" - תודה רבה לך!
עבדול
תודו לי כשתצאו מכאן בחיים. (הוא קושר במהירות את שרשרות השער.)
אודרי
(לקהל). האספסוף המשולהב הגיע לשער, מנופף במקלותיהם וסכיניהם הנוצצים באור הירח.
(אנחנו רואים את מנהיגם מוסטפה באור הזרקורים.)
מוסטפה
פתח את השער, יא סודני, או שננגח את המוח שלך על המדרכה, יחד עם זה של היהודים המטונפים שאתה מסתיר!
אודרי (לקהל)
קולו נשמע לי מוכר להחריד, ופתאום זיהיתי אותו! (מצטמררת.) זה היה מוסטפה, אחיה של מוחסנה! התחלתי לרעוד בחושך, וכל פחדי הילדות שלי חזרו אליי! שמעתי את קולו המאיים שוב: "אני אבוא בלילה ואוכל את הכבד שלך!" כל הפחדים שלי במשך שנים שזה אכן יקרה, טיפסו במעלה עמוד השדרה שלי מעבירים בו זעזועי רטט.
עבדול
(למוסטפה) איזה יהודים? על מה אתה מדבר?
מוסטפה
היהודים שאתה מסתיר מתחת למדרגות, סודאני- כלב כושי מלוכלך. פתח את השער או שאנו נתיז את דמך על גבי המדרכה, בדיוק כפי שנעשה ליהודים האלה! (הם דופקים בחוזקה על השער).
עבדול
אני לא יכול לפתוח את השער. אין לי את המפתח.
מוסטפה
(מנופף בסכין) אנחנו נהרוג אותך, כלב שחור מסריח של היהודים! אנחנו נהרוג אותך יחד עם היהודים שלך! אתה לא נפרד מהם בחיים, ולכן אנחנו נעשה לך טובה ולא נפריד אותך מהם במוות! אתה יכול לסמוך עליי סודאני מלוכלך, יש לך המילה של מוסטפה על זה!
האספסוף
להרוג! להרוג את הכלב השחור ואת היהודים! (הם מכים בכל כוחם בשער במקלות ובסכינים שלהם.)
(עבדול עומד בזרועות שלובות זקוף, גאה ושותק תקן.)
אודרי
הסלידה נקוותה בבטן ובגרון שלי למראה הצעקות של מוסטפה. הרגשתי שאני נחנקת ורעדתי כולי. קלרה שמה לב וכיסתה אותי במעיל שלה.
קלרה
אודרי תירגעי; שום דבר לא יקרה לנו; אנחנו בידיים טובות עם עבדול האמיץ הזה.
אודרי
(לקהל). אכן, כולנו הערצנו אותו, כשעמד באור הירח, בזרועות שלובות, לא התרגש - ובהה בבוז באספסוף האכזרי, כמו נסיך ערבי אגדי, מסיפורי " אלף לילה ולילה ".
מוסטפה
(לעבדול, בארסיות.) בסדר – תשתוק, אם זה המשחק שאתה רוצה לשחק בו, יא כושי, אבל אני מזהיר אותך, אנחנו נשתיק אותך לגמרי בסופו של דבר! עכשיו נלך למצוא יהודונים אחרים להרוג. אבל נחזור אליך ואל אלה שאתה מסתיר - בקרוב מאוד! זכור את דבריי, אני עוד אוכל את הכבד שלך!
(מוסטפה והאספסוף יוצאים. הקבוצה מתגלה באור הזרקורים, מתחת
למדרגות, עבדול ניגש אליהם. יוסי פצוע הוא שוכב על הקרקע.)
אודרי
קלרה, מצבו של יוסי מחמיר הוא מאבד דם רב. (שתיהן אודרי וקלרה כורעות לידו ומנסות עם ממחטותיהן לעצור את הדם מלזרום ואז עבדול מסיר את הטורבן הלבן הבוהק שלו ומושיט להן)
עבדול
הנה, תחבשו אותו עם זה.
אודרי
תודה רבה לך. (קלרה קושרת את הטורבן סביב ראשו של יוסי.)
יוסי
(מנסה להקל את המצב) ובכן בנות, אתן לא יכולות להכחיש שזה מרגש! מצטער, אודרי, הדם הפרוע שלי הרס את השמלה הלבנה היפה שלך. (הוא מתמוטט ומתעלף, מחוסר הכרה.)
דניאל
(לעבדול) עלינו להביא אותו מיד לבית החולים.
עבדול
לצאת עכשיו זו התאבדות. יש רופא קופטי בקומה השנייה, ד"ר עיסא, אתה יכול לקחת אותו לשם, הוא יעזור לכם.
דניאל
הוא צודק! סמי, בבקשה בוא תעזור לי. (דניאל וסמי נושאים את יוסי החוצה).
אודרי (לקהל)
(כשהכל היה שקט שוב, השוער פתח את השער ויצא כדי לראות אם הסכנה חלפה והאם אנו יכולים לעזוב.)
(פתאום מוסטפה קופץ ודוקר את עבדול למוות.)
מוסטפה
אמרתי לך שנתפוס אותך, כושי מלוכלך! (הוא בורח במהירות).
(אשתו של עבדול, פתחיה, פורצת החוצה בבכי ונשכבת על גופת בעלה.
פתחיה
(מצביעה עליהם) אתם אשמים במותו! מי ישיב לי את בעלי? מי יאכיל את שבעת ילדיי? תמיד אמרתי לו לא להתערב בדברים שאינם נוגעים לו, לא להיות גיבור כזה. . . . אלוהים, אלוהים שלי, - רחם עליי, קח גם אותי!
קלרה
(אליה) אנחנו כל כך מצטערים! זה לא היה צריך לקרות! בעלך היה אדם כזה אצילי. . . . הוא הציל את חיינו. לעולם נהיה לו אסירי תודה!
פתחיה
אבל מה יהיה עלינו? איך נשרוד?
אודרי
אל תדאגי, אנחנו מבטיחים לך שההורים שלנו ידאגו לזה שאת והילדים שלך לא תחסרו דבר, ושהרוצח, מוסטפה, יושלך לכלא להירקב שם כל חייו. בעלך עבדול היה גיבור, הוא לא היה צריך לשלם בחייו עבור המעשה הטוב שלו בהצלתנו! אנחנו תמיד נזכור אותו.
פתחיה
אה - אללה - ירחם! עבדול שמור עלינו מלמעלה!
דניאל
(לחברים) אתם יכולים לחזור לבתיכם עכשיו, בזוגות בבקשה. אני וקלרה נטפל באישה ובגופה; אנחנו גם נבדוק מה שלומו של יוסי. תהיו זהירים בדרככם, לכו ברחובות צדדיים, אל תסעו באוטובוס או בחשמלית.
מערכה שנייה
(האורות מתעממים אודרי פונה לקהל)
אודרי
כשחזרתי הביתה, הסבתא שלי נונה רג'ינה, שטיפלה בי מאז שאימי נפטרה ממחלת הטיפוס, פגשה אותי בדלת.
רגינה (בעצב)
הייתה שיחת טלפון בשבילך מהדודה של רפי, סטפני, לפני כמה רגעים. ככל הנראה, רפי נתפס על ידי ההמון והם היכו אותו באלות עד שהוא איבד את הכרתו. ואז הם עזבו אותו כמת ברחוב. . . .
אודרי
(בהלם) מה? רפי? אלוהים אדירים. . . איפה הוא עכשיו? האם הוא בחיים?
רג'ינה
כן, הוא חי. נהג מונית מוסלמי - שאלוהים יברך את נשמתו - הרים אותו, והסיע אותו לבית החולים. הערבי האמיץ הזה הציל את חייו של רפי, כמו גם את חייהם של כמה יהודים נוספים שהותקפו והושארו למות ברחובות. הוא נסע חרש אחרי ההמון, וכמו השומרוני הטוב, הוא הרים את הקורבנות הכניס אותם למכוניתו והביא אותם לבית החולים.
אודרי
אני הולכת אליו....
(אודרי רוצה לרוץ, אבל רגינה עוצרת בעדה.)
רגינה
את לא יכולה לראות אותו עכשיו - רק מחר בשעה 9:00 בבוקר, בבית החולים קאסר אל-עיני.
אודרי (בייאוש)
אני אשמה שהתעקשתי שנלך לקולנוע. הוא הזהיר אותנו מפני זאת. רפי המסכן וכי לא סבל דיו בשואה הנאצית? נונה, אני כל כך עצובה! מה קורה לנו? זה הפך להיות כל כך נורא פתאום!
רגינה
זה פוגרום, אודרי, הראשון שאנחנו חווים במצרים. אביך-אברמינו התקשר ואמר לי שהם הרגו מאות יהודים, האספסוף הקנאי זרק אותם לרחובות מהמרפסות וניפצו את החנויות ואת הבתים שלהם. . . .
אודרי
זה כמו ליל בדולח נוסף, בסגנון מצרי! (מתייפחת) רפי, רפי, כמה צדקת, למה לא הקשבנו לך?
רגינה
(במבט כלפי מעלה בדמעות) אוי, אלוהים! למה עזבתנו?
(האורות מתעמעמים מעל רגינה.)
אנו רואים את רפי במיטת בית חולים מכוסה כולו בתחבושות. שוטר עומד ליד מיטתו.)
אודרי (לקהל)
ראיתי את רפי למחרת בבוקר ונחרדתי! הוא היה חבוש, כלו נפוח ובלתי ניתן לזיהוי. הם נתנו לי לבקר אותו רק למשך חמש-עשרה דקות.
רפי
(לאודרי מדבר לאט במאמץ) לאחר המכות האיומות והכה כואבות הראשונות, אחרי כן רק שמעתי את המקלות המכים בגופי אך כבר לא הרגשתי כלום. ידעתי שאני עומד למות, אך פתאום, שוב שמעתי את האבא שלי אומר לי: "תבטיח לי שתחיה!" לא יכולתי לבגוד בו, או בך אודרי היקרה... נלחמתי בכל כוחי לא לאבד את הכרתי. אני הרי מומחה בהעמדת פני מת. לבסוף שמעתי את אחד מהם צועק: "היהודי הזה מת, בואו למצוא אחרים, והמכות פסקו. נהג המונית טוב הלב הגיע והרים אותי, ואז איבדתי את הכרתי.
אודרי
אה, רפי. אני כל כך מצטערת. אני מרגישה אשמה שכל זה קרה לך! הייתי צריכה להקשיב לך! לא הייתי צריכה להתעקש שנלך לקולנוע. . . .
רפי
אודרי היקרה, איך יכולת לדעת עד כמה עמוק הארס של האנטישמיות, בשעה שאף פעם לא טעמת את זה? ניסיתי להזהיר אותך, אבל קשה להבין מה זו אנטישמיות עד שזה מופנה כלפיך. עד שאתה נוכח בכל האימה הקודרת שלה והכיעור הזוועתי. . . .
(מצביע לעבר השוטר.) אני במעצר ועומד להיות מגורש.
אודרי
מגורש? לאן? מתי?
רפי
אני לא יודע! הם אומרים כנראה לצרפת, אני מקווה שכן.
אודרי
(מיבבת) רפי, איפה אני אמצא אותך? אולי לא אראה אותך שוב!
שוטר
זמנך תם יא סטי; את צריכה ללכת.
רפי
(מחזיק בידה) אל תבכי, אודרי! בדרך זו או אחרת אנחנו נמצא, זה את זה אני מבטיח. זכרי- התאחדנו לנצח. . . .סמכי עליי! שלום אודרי החמודה שלי, ניפגש בפריז או בירושלים ....
אודרי
(מחבקת אותו) שלום, יקירי רפי. (היא לוחשת באוזנו.) יש לנו פגישה מיועדת בהר ציון, בירושלים. (רפי מהנהן. האורות מתעממים מעל רפי ומעל השוטר. בשעה שאודרי פונה לקהל)
אודרי
אני לא יודעת איך הצלחתי לחזור הביתה באותו יום; הרגליים שלי רעדו, והראש שלי הסתחרר. אני רק זוכרת שנונה רגינה פתחה את הדלת וצעקה כשראתה איך אני נראית. בשלב זה התעלפתי. . . .
בחזיוני, מצאתי את עצמי בין קהל פרוע. (אנחנו שומעים את הקהל ורואים שני גברים, אחד בגלבייה ואחד במדים לבנים של שוטר, נושאים על כתפיהם כלה רעולת פנים.)
כל הקהל מריע תחי כלת הנילוס!
אודרי (לקהל)
ואז הבנתי שהשוטר היה זה מחדרו של רפי, והאיש האחר היה מוסטפה. אבל מי הייתה הכלה? האם הייתה זו רק כלה בובה בגודל טבעי שנועדה לפייס את אל הנילוס, או שזה היה קורבן אדם אמיתי, כמו בימי קדם? ההיה זה רפי? או שמא אני?
(מוסטפה והשוטר הורידו את הכלה לקרקע, מסירים ממנה את הרעלה ואז נחשף – עבדול בלבוש כלה.)
אודרי
זה היה עבדול! הוא היה קורבן האדם! הרגשתי נורא, אנחנו צריכים להיות הקורבנות ולא הוא, רציתי לצעוק להם, קחו אותי במקומו, אבל הקול שלי נחנק בגרוני.
(מוסטפה והשוטר צעקו צעקת ניצחון וזרקו את עבדול מהגשר לתוך נהר הנילוס.)
(הקהל הריע: מוות לסודני - מוות לכושים, מוות ליהודים!)
(האורות כבים מעל כולם, פרט לאודרי.)
אודרי (לקהל)
קחו אותי! קחו אותי במקומו, הצלחתי לצעוק סוף סוף! זה לא הוגן, עבדול היה איש טוב, גיבור, הוא הציל אותנו! זה לא הוגן! צעקתי בכל כוחי ....
לפתע, בעודו נופל, השמלה הלבנה של עבדול הפכה באופן מסתורי לשלי. הרגליים החומות התלויות באוויר הפכו להיות הרגליים שלי - רגליים דקות מנופפות לעזרה כמו אלה של איקרוס הצולל לתוך האוקיינוס. פתאום הרגליים הלבנות הדקות נתפסו בחוזקה בידיו החומות השריריות של מוסטפה, כשהוא מנסה להגיע אל הכבד שלי. נלחמתי בו בכל כוחי, האדוות הבוציות של הנילוס כיסו אותי ושקעתי עמוק יותר ויותר ....
(מוסטפה מופיע באור הזרקורים.)
מוסטפה
Taali, Taali, בואי, בואי, הכלה היפה שלי אודרי, בואי לזרועותיי הלחות. בואי, אני אכסה אותך לנצח עם הליטופים שלי; אין יותר דאגות, סוף ליהודייה אפרנג'יה - תקבלי בדיוק מה שמגיע לך, בואי. . . .
(מוסטפה נעלם. אודרי נתפסת במערבולת המושכת אותה אליה. היא מנסה להילחם בה בכל כוחה, אבל לא מצליחה.)
אודרי
לפתע פניו של רפי הופיעו מולי.
(רפי - באור הזרקורים - קורא לה.)
רפי
אודרי - מה את חושבת שאת עושה? את הכלה שלי, זוכרת? קבענו פגישה על בירושלים, זוכרת? לא במים. . . .
אודרי
רפי, תן לי יד, משוך אותי מהמערבולת הזו!
רפי
(מושיט את ידו אליה.) אודרי, היכן את? בואי אליי, תחזיקי את ידי חזק.
אודרי
(מושיטה את ידה אליו) ממלמלת יש לי פגישה עם רפי, ואני מוכרחה לקיימה ויהי מה!
בכוחות על אנושיים השתלטתי על המערבולת ושחיתי למעלה, למעלה בעזרת רפי- נאבקת על נשימתי, הריאות שלי כמעט מתפוצצות.
(האורות מתעממים לאט מעל אודרי ורפי.)
(רגינה פונה מודאגת אל ד"ר מזרחי)
מה שלומה דוקטור?
ד"ר מזרחי
הנה, סוף סוף היא שבה להכרתה, היא תהיה בסדר עכשיו. הרבה מרק עוף של נונה רגינה, ובשבוע הבא אודרי תוכל להשתתף בחתונה של בת דודתה ריטה. תני לה גם ויטמינים אלה לחזק אותה. (הוא כותב מרשם, ועוזב.)
רגינה
תודה רבה לך דוקטור מזרחי היקר!
(רג'ינה אל אודרי)
תודה לאל, את שוב איתנו! (היא מנשקת אותה). אני אביא לך תה נענע חם ואת תהיי בסדר!
אודרי יושבת במיטה
תודה רבה נונה יקרה, התה שלך כרגיל פשוט נפלא! הוא מוחק לחלוטין את חלום הבלהות הנורא שהיה לי!
(אנו רואים את אודרי באור הזרקורים עם נר שעווה דולק בידה ואנחנו שומעים מקהלה, מהרמקול, שרה שיר חתונה: "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה....")
אודרי לקהל
בחתונת בת דודתי ריטה, התפקיד שלי לפני בני הזוג הצעירים בתחילת חייהם המשותפים אוחזת נר גדול דולק בידי, ובאופן סמלי להאיר את הדרך עבורם.
(דודה דבורה, אימה של ריטה, פונה לאודרי הלבושה כשושבינה, מחזיקה את הנר הדולק)
כמה יפה ריטה נראית הלילה, וכמה מאושרת, את לא חושבת כך אודרי? (אודרי מהנהנת) יהי רצון שבקרוב גם את תהיי מאושרת כמוה!
אודרי (לקהל)
כשהבטתי סביב בבית הכנסת שלנו העצום – "שער השמיים", על ארבע מאות האורחים שמילאו אותו, היה לי עצוב לחשוב שזו עשויה להיות החתונה האחרונה של משפחתנו כאן. הנר שלי בכה למחשבה זו. טיפה של שעווה חמה נטפה על כף ידי ואני התכווצתי בכאב, וגירדתי אותה עם הממחטה שלי. ואז עוד טיפה נפלה, ועוד - ועם כל טיפת שעווה שנטפה, הרגשתי את "יציאת מצרים השנייה" זורמת חזק על עורי.
דודה דבורה כנראה קראה את המחשבות שלי:
דבורה
הקהילה שלנו מתמוססת לנגד עינינו ... אבל בואו ננסה להיות שמחים, אחרי הכול זו חתונתה של בתי ריטה!
(אברמינו מתקרב במהירות אל אודרי)
אברמינו
אודרי,גבי נעצר!
אודרי
(בבהלה) גבי! למה?
אברמינו
בטענה שהוא מנהיג ציוני. אני הולך לכלא כדי לנסות לשחררו. ניסיתי לדבר עם הקצין בטלפון, אבל הוא לא היה מוכן להקשיב. אני צריך ללכת לשם בעצמי.
אודרי
אני באה איתך, אבא.
אברמינו
אני לא יודע אם זה רעיון טוב.
אודרי
אולי אני אוכל לעזור. אני באה איתך.
(הוא מהנהן, והם עוזבים במהירות).
(הקצין רמזי מתגלה.)
קצין רמזי
(אל אברמינו) אז אתה רוצה שהבן שלך יהיה חופשי, הא?
אברמינו
כמובן שכן. האם תוכל לומר לי במה הוא הואשם?
קצין
להיות יהודי בימינו זה מספיק. כל אחד מכם הוא ציוני עמוק בלבו.
אברמינו
ממתי הכמיהה ללכת לארץ ציון הפכה לפשע? זה ברור שאתם לא רוצים אותנו כאן יותר. איך ניתן לשחרר את גבי?
קצין
די בקלות. רק אלף לירות אנגליות, והוא מייד מחר בבוקר מועבר בטיסה לפריס.
אברמינו
אתה תקבל את התשלום כשאני אשמע שהבן שלי הגיע בשלום לפריז.
קצין
או שאני מקבל את הכסף עכשיו או שהבן שלך אף פעם לא עוזב, לעולם לא. האם זה ברור?
אברמינו
(לקפיטן, בכעס) זה נגד כל חוק שנשבעתי לקיים. כרטיס טיסה עולה מאתיים סטרלינג במקסימום, לאן הולך שאר הכסף?
קצין
הוצאות, שופט יקר שלי - עבודת ניירת; אתה חייב לדעת משהו על זה! אני מזהיר אותך בפעם האחרונה, אם אתה אוהב את הבן שלך, אתה פשוט צריך לקבל את זה - או לעזוב מיד והוא יישא בתוצאות!
אודרי
(לוחשת לאברמינו פאפא-אבא, הוא מתכוון לאשר הוא אומר. האם פנקס הצ'קים שלך איתך? אם כן, אני מציעה לך לשלם לו מה שהוא מבקש.)
(אברמינו לוקח את פנקס הצ'קים שלו וכותב את הסכום.) בסדר. אבל אני רוצה את זה בכתב, שאתה משחרר את גבי מחר ושולח אותו לפריס.
קצין
(משרבט פתק ומוסר לו אותו) אני בטוח שאני יכול לסמוך עליך שלא תספר לאף אחד דבר על כך.
אברמינו (מהנהן. בוחן את הפתק, ומוסר את ההמחאה לקפיטן.) האם אני יכול לראות את הבן שלי עכשיו?
קצין
זה לא בא בחשבון.
אברמינו
אבל אני. . .
קצין
(באיום) אתה מה?
אודרי
(מושכת אותו משם) פאפא חדל. (לקפיטן) אנו מבינים.
קצין
היית מאוד קואופרטיבי השופט מוסרי, וגם את העלמה מוסרי. עכשיו יש לי עסק אחר; אני חייב לבקש אותך ואת הבת המקסימה והחכמה שלך לעזוב.
אודרי
(מושכת בעדינות בשרוולו.) בוא, אבא, בוא נלך.
(הוא מתחיל לצאת איתה.האורות כבים מעל הקצין.)
אברמינו
(בעייפות) אנחנו חייבים לעזוב, אחרי 2,500 שנה, כולנו חייבים לעזוב את עמק הנילוס שוב. אבל הפעם, פרעה לא ירוץ אחרינו להחזיר אותנו. . . . עכשיו אני משוכנע, ככל שנקדים לצאת ממצרים טוב יותר! היה לנו היום של 'דבש' שלנו – עכשיו מתחיל יום של 'בצל' ...
אודרי (מחייכת ולוחשת לעצמה) רפי - אני באה. . . .
(האורות כבים מעל אברמינו.)
אודרי (פונה אל הקהל.)
אבל רגינה חשה וחשבה אחרת.
(אנו רואים את רגינה פונה אל אברמינו כשהאורות מתעממים מעל אודרי.)
רגינה
אבל אברמינו, למה לעזוב כל כך מהר? אתה יודע מה הפתגם הערבי אומר: "החיפזון מן השטן!"
אברמינו
אמא, נסי להיות הגיונית. האם את יודעת איזה גיהינום תהיה מצרים עבורנו עכשיו? גבי כבר נבעט החוצה. למה את רוצה שנחכה?
רגינה
נחכה לסערה שתירגע. אל תיקח את זה כל כך טרגי, אברמינו. בגיל של גבי, מן הסתם היית שמח להגיע לפריז! לא להאיץ בדברים. אנחנו היהודים, יש לנו עליות ומורדות בארץ הזאת. בקרוב הסערה תתפוגג מעלינו, כמו תמיד, ודברים יחזרו לקדמותם. צריך רק סבלנות, לחכות ולראות, בן שלי.
אברמינו
לא אמא, הדברים לא יהיו שוב שקטים ונורמאליים עבורנו כאן. איך אני יכול לגרום לך להבין? מעולם קודם לכן חיי היהודים כאן לא היו בסכנה כה חמורה!
רגינה
אם כך אני פשוט אצטרך להתמודד עם זה לבדי. אתה ואודרי יכולים ללכת, אבל אני נשארת כאן! אני זקנה כדי להתחיל חיים חדשים במקום אחר! אני רוצה למות בארץ שלי ולהיקבר ליד ההורים שלי בבית הקברות היהודי בבאסאתין. איך אני אוכל לנוח בשלום רחוק מהם?
אברמינו
(בקול פסקני) אמא, את נוסעת איתנו וזהו זה! אני לא משאיר אותך מאחור רק כדי למות כאן!
רגינה
אבל אברמינו, נסה להבין אותי, בן שלי יקר, אני פשוט לא יכולה לעזוב הכל כאן! אין לי יותר בשביל מה לחיות!
אברמינו
תפסיקי עם הדיבורים הנואשים, אמא! יש לך הרבה בשביל מה לחיות. אף פעם לא הייתי זקוק לך יותר מאשר עכשיו. מחר, בבקשה תמסרי הודעות למשרתים, לתבך ולגנן, תשלמי להם את משכורותיהם ותני להם המלצות, אם הם זקוקים להן.
רגינה
לתת הודעות פיטורים למשרתים? כל כך מהר? למה?
אברמינו
אנחנו כמובן לא יכולים לקחת אותם איתנו! וכמובן שנצטרך למכור הכול. סוחרי המכירה הפומבית יהיו כאן מחר, ובבקשה סייעי להם לקחת אחריות על הכול.
רגינה
(בהלם) סוחרי המכרז! אלוהים אדירים! איזו חרפה! הכול? מה זאת אומרת הכול? למכוק את הבית, הרהיטים, האביזרים. . . כל מה שיש לנו, הם לא מאפשרים לנו לקחת שום דבר איתנו! אני יודעת שאנחנו רק נקבל גרושים מהמכירה הפומבית הזאת, כיוון שהם יודעים שאנחנו חייבים ללכת, והם "חותכים" את המחירים.
אברמינו
אמא אין ברירה, כשאני אומר הכול אני מתכוון בדיוק למה שאני אומר!
רגינה
(המומה) אפילו מערכות הכלים היקרות שלנו? הסיניות העדינות עם דמויות עליהם צבועים ביד, והכוסות והקערות מגביש, שהיו במשפחה שלנו במשך דורות?
אברמינו
אמא יקרה, תביני, אנחנו לא יכולים לקחת כלום איתנו! מותר לנו לקחת רק מזוודה אחת קטנה, המכילה דברים אישיים.
רגינה
אבל, בני, מערכות אלה הן יקרות לי מאוד, הן במשפחתנו מלפני דורות. אני מעדיפה למות מאשר לתת לזרים לגעת בהן!
אברמינו
אמא, מספיק! אין לי זמן לוויכוחים! עלייך להבין שהפעם אין לך ברירה. קבצנים לא יכולים להיות בררנים!
רגינה
(פגועה מאוד.) אז אני "קבצנית" עכשיו, בני? אני, שגידלתי אותך מחיתולים עד להיותך שופט! אני קבצנית!
אברמינו
אמא - אני מצטער, לא התכוונתי לגרום לך כאב, אבל. . .
רגינה
אני - קבצנית! . . . אבל זה נכון, לא? - קבצן זה שאין לו יותר כלום ואין לו מה לומר! בסיוטים הכי גרועים שלי לא חלמתי שמשהו כל כך משפיל יכול לקרות לי, רגינה מוסרי! אני לא שיערתי שאתה יכול להיות כל כך אכזרי בני! (היא מפנה לו את הגב ועוזבת באצילות).
אברמינו
(לעצמו). כמה קטנה ושברירית היא עכשיו! האם אכן הייתי אכזר כלפיה? האם עלי לרוץ אחריה ולהתנצל? לא - לא הפעם. הסיכון גבוה מדי. הייתי צריך לדבר בצורה חדה אליה. זו הייתה הדרך היחידה לגרום לה להבין באיזו תקופה היא חיה! אני מקווה שהיא תראה זאת בדרך אובייקטיבית בסופו של הדבר. . . .
(האורות מתעממים מעל אברמינו ואודרי באה ופונה לקהל, בשעה שרגינה וסועאד מתגלות).
אודרי
למחרת היתר העבודה של אבי כשופט בוטל, ובית הדין הרבני נסגר. לא צוינה כל סיבה לביטול. זו הייתה מכה נוספת בכבודו, וסימן ברור שהוא ומשפחתו לא יכולים יותר לחיות במצרים. שכנתנו הערבייה, סועאד, ששמעה על כך מנונה, לא יכלה להאמין.
סועאד
זה בלתי אפשרי! אשרת העבודה של השופט אברמינו בוטלה! אני לא יכולה להאמין למשמע אוזניי! אבל הוא כל כך מכובד על ידי כולם! וודאי נפלה טעות. לבעלי חסן, יש חברים רבים בחלונות הגבוהים. אני אבקש ממנו לבדוק את זה, אני בטוחה שזו טעות, והוא יתקן זאת מיד!
רגינה
אני חוששת שאין טעם סועאד, שכנתי היקרה. לבן שלי אותם החברים. או שהיו לו. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה הכול זמני. אבל אברמינו הסביר לי גלויות שישנם כוחות הרבה יותר חזקים מאשר אנחנו. "היהודים" שהתקבלו כאורחים נכבדים במצרים, כעת "הביקור" שלהם במצרים נגמר; אנחנו עומדים להיות שוב מוגלים!
סועאד
למה את מדברת על גלות, רג'ינה היקרה? הידידות בין מצרים וישראל היא עתיקה ביותר. אנחנו קרובי משפחה, בני דודים קרובים, יא חביבתי! אם הספינקס היה יכול לבטא את עצמו, הוא היה מגלה הרבה אמיתות מפוארות על ההיסטוריה העתיקה המשותפת שלנו. . . .
רגינה
ובכל זאת, הוא שותק כתמיד. . . .
סועאד
שקט או לא, הקשר החזק של שני העמים והתרבויות שלנו הם אמיתיים, ושום דבר לא יכול לשבור אותם! מאז שאנחנו הצאצאים של שני בניו של אברהם, אביהם המשותף של יצחק ושל ישמעאל. אנחנו בעצמנו שכנים וחברים במשך יותר מארבעים שנה! פרעה, במצרים העתיקה, ידע את הערך של עמך. למה את חושבת שהוא לא רצה לשלח אותם?
רגינה
כי הוא צריך היה עבדים שיבנו את הפירמידות בשבילו! אבל פרעה הנוכחי, המלך פארוק, שותק כמו הספינקס, והוא לא נקף אצבע כדי לעזור ליהודים המצרים. אנחנו נזרקים החוצה עם רק החולצות שלנו על גבינו, ואנחנו לא יכולים לקחת איתנו כלום, אפילו לא את מערכות הכלים שלנו היקרות מפורצלן ומקריסטל, אשר נמצאות במשפחה שלנו משך דורות!
סועאד
את יכולה להשאיר את הסטים היקרים הנפלאים שלך אצלנו אם את רוצה, עד שסערה קטנה זו תהפוך שוב לרוח רגועה, צריך פשוט לתת לזה זמן ואת תראי,יא חביבתי, רגינה היקרה שלי.
רגינה
הלוואי שהיית צודקת! אבל בכל פינת רחוב אנו שומעים, "מוות ליהודים!" ו"היהודים הם הכלבים של הערבים!" אנחנו בפתחו של הר געש נורא של שנאה שלא מגיעה לנו, ואנחנו חסרי אונים לחלוטין; זה ייקח את כולנו למטה ויפזר אותנו היהודים שוב בין עמים זרים. למה זה קורה? אלוהים, למה? מי אשם בזה? למה אנשי שלום חפים מפשע כמונו, נעקרים באכזריות מבתיהם, והופכים לחסרי כול "קבצנים שלא יכולים לבחור?"
סועאד
אני יודעת מי אשם בזה! זו אשמתם של הבריטים!
רגינה (מופתעת)
הבריטים? למה? מה הם עשו?
סועאד
הבריטים עשו כל מה שהם יכולים כדי לקלקל את האיכרים המצרים עם כל המשכורות הגבוהות האלה והחופשות שנתנו להם! כמובן שזה עלה להם לראש! בסוף, הם לא יודעים מי האדונים ומי ה"עמך"! למה להם לעבד את האדמות בכפרים שלהם ולהרוויח פרוטות, כאשר הם יכולים להרוויח כל כך הרבה יותר בצחצוח נעליהם של הבוביז האלה? נחילי הכפריים הבורים "הפלאחים" של המדינה נוהרים כל יום לקהיר. הם האספסוף שמעוררים מהומות ועושים בעיות. כן, האשמה היא בהחלט של הבריטים. ולא רק שלהם גם של הפרופסורים באוניברסיטות!
רגינה (מחייכת בהפתעה)
הפרופסורים? איך זה?
סועאד
אה, כן. הפרופסורים מאוד אשמים. הם מלמדים את הצעירים שלנו שכל האומללות כאן במצרים נגרמה על ידי האימפריאליסטים כביכול, והם כוללים את היהודים, כמו גם את הבריטים, הצרפתים, האיטלקים, והיוונים, ביניהם!
רגינה
כאילו שאנחנו היהודים המצרים זרים!
סועאד
כמובן שאתם לא זרים - הלא הייתם כאן מימי קדם, עוד לפנינו הערבים, שבאו מהמדבר הערבי במאה השביעית, כאשר מוחמד וצבאו כבשו את מצרים. אז את רואה, זה בהחלט הפרופסורים מאוד אשמים, הם הכניסו רעיונות כוזבים ומגוחכים לראשם של תלמידיהם, עד שהם לא יודעים מה טוב ומה רע. הם יוצאים להפגנות נוראות אלה, וצועקים יחד עם אספסוף נבער ועלוב! הם חושבים שכאשר היהודים יעזבו הם יזכו בבתיהם ובהונם!
רגינה
כנראה שיש משהו בזה.
סועאד
הצעירים כל כך פתאים - הם בולעים את כל הזבל שמוריהם מאכילים אותם ולאחר מכן יוצאים ומארגנים את כל גילויי האלימות הללו. . . . אבל רק חכי ותראי, רגינה היקרה שלי, חכי; בקרוב מאוד כל זה יירגע; דברים ישובו להיות כפי שהם היו - כאשר הבריטים האלה יעברו מכאן; והפרופסורים האלה הנפוחים יהיו נאלצים לשתוק!
(סועאד מבחינה שרגינה לא מקשיבה לה יותר, היא עצובה ומרוכזת בעצמה ובמחשבותיה)
סועאד
מה קרה, רגינה?
רגינה
אני מצטערת, סועאד. . . זה פשוט שאני חייתי כבר דיי....
סועאד
את לא מתכוות לזה, יא חביבתי! אל תדברי כך. את החברה הוותיקה והיקרה ביותר שלי. אם הבן שלך מחליט לעזוב, יא אום אברמינו, את מוזמנת לבוא ולחיות איתנו. הדבר יהיה לנו לכבוד.
רגינה
תודה לך, שוקרן, סועאד יקירתי, אבל אף פעם לא הייתי חולמת להטריד אותך ואת משפחתך. אני מעדיפה למות!
סועאד
אל תדברי על למות רגינה! זה לא מתאים לך! את אף פעם לא יכולה להטריד אותנו, את תמיד תתקבלי כאן בברכה וכאחותי היקרה. (היא מסתכלת בשעונה) ובכן, מוטב שאלך עכשיו או שהמשפחה שלי תאמר שאני מרעיבה אותם. להתראות, רגינה היקרה שלי, וזכרי - הבית שלנו הוא תמיד שלך. (היא יוצאת.)
רגינה (מהרהרת)
סועאד היא חברה אמיתית - יש לנו כל כך הרבה חברים נפלאים ערבים, אבל הם לא יכולים לעזור לנו, והם לא יכולים למנוע את מה שקורה. . . לא, אני בהחלט לא יכולה להתחיל בחיים חדשים במקום אחר, אפילו לא בציון! העצמות שלי הן חלודות מדי, הן כבולות לכאן לעמק הנילוס. אין לי יותר מה שיחזיק אותי, הכול מופקר, הכול הולך ונעלם, נמוג... אוי, אלוהים! אנא אסוף אותי בזרועותיך, ותסיים את הסבל שלי. . . . אסוף את העצמות הזקנות שלי אליך, אני מוכנה - הנני!
(האורות מתעממים על רגינה, ואודרי ונעימה מופיעות.)
נעימה
(לאודרי) סט אודרי - השופט מוסרי מכר את הבית היום! מה יהיה איתנו המשרתים? קחי אותי איתך לצרפת! יש לי אפילו דרכון! אודרי, אין לי מקום אחר ללכת אליו!
אודרי
נעימה, אנחנו לא נישאר בצרפת, אנו ממשיכים לישראל. אני רוצה לחיות שם בקיבוץ– זו החווה הקולקטיבית שסיפרתי לך עליה.
נעימה
אז אני אבוא איתך לישראל ולקיבוץ. מי יגהץ לך את השמלות שלך בקיבוץ?
אודרי
אני חוששת שחברי הקיבוץ לא יאהבו את זה בכלל - שאני מגיעה ממצרים עם עוזרת!
נעימה
אבל למה לא? מיס אודרי! אני בטוחה שכשהם יראו כמה יפה השמלות שלך מגוהצות הם יאהבו את זה!
אודרי
(מצחקקת) "זה פשוט לא יעשה!" אני בטוחה שתמצאי מקום אחר בתוך זמן קצר, נעימה; נונה רגינה תתן לך הפניה והמלצה מצוינת.
נעימה
לעולם לא אמצא משפחה כמוכם! אני עם המשפחה שלכם כמעט כל חיי! לא התחתנתי רק כדי להישאר איתכם. איך אתם יכולים לזרוק אותי עכשיו? באללה! - מה יהיה עליי? מה אני אעשה? גם משפחת כהן עזבו, ספורטס, לוויס - כל היהודים עוזבים! איפה אני אמורה למצוא עבודה? (היא יוצאת, מתייפחת)
אודרי
(קוראת אחריה) נעימה גם אנחנו נזרקים החוצה!
(מוניר הטבח, נכנס)
מוניר
האם ראית את סבתא רגינה, מדמואזל?
אודרי
לא עדיין לא. למה אתה שואל?
מוניר
מעולם לא ראיתי אותה במצב כזה. כשהיא שמעה שהאבא שלך מכר את הבית היא כל כך נעצבה. היא אספה ולקחה את כל מערכות הכלים היקרות, זו הסינית וזו מקריסטל לחדרה. ניסיתי לעזור לה, אבל היא לא נתנה לי לגעת בהן!
אודרי
(בקול מלא דאגה) איפה היא עכשיו?
מוניר
היא נעלה את עצמה בחדר שלה, ולא פותחת את הדלת לאף אחד. אביך ניסה כמה פעמים, אבל היא פשוט לא עונה. נראה שהיא נרדמה, כל כך שקט שם למעלה....
אודרי
אני מיד אלך ואבדוק. למי אבא שלי מכר את הבית?
מוניר
לד"ר חורי – עבור אחיו ובני משפחתו, שמעתי שהם ברחו מפלסטין. יש להם תשעה ילדים. כולם היו כאן היום אחר הצהריים. זה גדוד, כל הגבהים והגדלים. הם רצו בכל הבית, ועשו כזה רעש!
אודרי
משפחת חורי? האם יש להם בת בגיל שלי בשם, מועסקר?
מוניר
כן, למעשה, שמעתי את האמא קוראת בשם זה כאשר נערה גבוהה, חזקה כמו עץ זית,עצרה בגן להסתכל על המנגו. יש לה שיער קצר, חלק, ונראית יותר כמו טרזן, מאשר אישה, אם את שואלת אותי. האם את מכירה אותה, מדמואזל?
אודרי
אה-הא. זו באמת מועסקר, או-קיי, אני כן מכירה אותה, היא בכיתה איתי. (מחייכת). כן, היא אכן נראית קצת כמו גבר, אבל בלבה היא עדינה ומתוקה. אני עוזרת לה באנגלית ובמתמטיקה.
מוניר
באמת?
אודרי
למה לא? היו לה קשיים בשני מקצועות אלה, וזה עזר לה לעבור את הבגרות מקייברידג' והיא מאוד אסירת תודה לי.
מוניר
אך לא האבא. הוא אמר לי שהוא שונא אתכם ואת כל היהודים, על מה שעשיתם לפלסטינם כאשר גירשתם אותם מאדמתם, והפכתם אותם לפליטים ...
אודרי
(נסערת) אותנו? אנחנו לא גרשנו אף אחד משום ארץ! אתה יודע שזה לא נכון! הוחלט באו"ם שיהיו שתיי מדינות: ישראל, ופלסטינה, הישראלים הסכימו אך אך הפלסטינים סרבו והתחילו יחד עם שבע מדינות ערב מלחמה נגדנו. למרות שהשראלים היו רק חצי מיליון, נגד המדינות הערביות שניסו לזרוק אותם לים, הם ניצחו. הפלסטינים ברחו כי המופתי חאג' אמין אל חוסיני אמר להם לברוח. כך הם הפכו לפליטים. אך חלק נשאר, ועכשיו הם אזרחים במדינת ישראל. ואלו הן העובדות האמיתיות. אבל זה בכלל לא קשור למועסקר ואלי.
מוניר
ובכן אני בטוח שאת צודקת- אבל אני מנסה להישאר מחוץ לפוליטיקה ... מה שמדאיג אותי יותר הוא שכבר הציעו לי עבודה כטבח במלון שפרד בעיר, ואני לא בטוח אם אני מתאים לזה ...
אודרי
כמובן שאתה מתאים מוניר, אתה טבח נפלא! אתה בהחלט צריך לקבל את העבודה הזאת.
מוניר
אני וודאי מסכים איתך, מדמואזל .... אין דבר השנוא עלי יותר מאשר שנאה! ובכל זאת, הם אומרים שפלסטינים אלה הם אחינו, ואנחנו צריכים לעזור להם ולתמוך בהם.
(אודרי מסתכלת מבעד לחלון ורואה את מועסקר מנופפת לה, מתחת לעץ המנגו. היא מנופפת לה בחזרה וקוראת): היי, מועסקר! אני באה!
(אודרי מחבקת את מועסקר הן משוחחות על הספסל מתחת לעץ המנגו)
מברוק! ברכותיי מועסקר! אני שומעת שהדוד שלך, ד"ר חורי, קנה את הבית שלנו עבור משפחתך. אני כל כך שמחה שזה את ומשפחתך שתגורו בביתנו שאני כל כך אוהבת! אני מרגישה מעין צדק פואטי בזה, שאתם שעזבתם את ביתכם ביזור, ושאנחנו שמוכרחים לעזוב את ביתנו כאן , נתחלף - אני מניחה שזה סוג של חילופי אוכלוסייה ... ואני שמחה שזה איתך מועסקר, שאני מתחלפת ... בכל מקרה, אני חושבת שלך ולמשפחתך יהיה מאוד נעים כאן.
מועסקר
אני בטוחה שיהיה לנו נוח כאן, זה בית הרבה יותר גדול מזה שהיה לנו ביזור. אבל אני כל כך מצטערת שאת עוזבת אודרי! את החברה הכי טובה שלי כאן, מה אעשה בלעדייך? מי עכשיו יעזור לי אחרי שאתם תעזבו? אני כל כך אתגעגע אליך!
אודרי
גם אני אתגעגע אליך מועסקר. אבל האמת היא, שאנחנו לא עוזבים....
מועסקר
את לא עוזבת? נפלא! אז את תישארי?
אודרי
לא, לא, אנחנו לא נשארים, מה שהתכוונתי לומר הוא שאנחנו לא ממש "עוזבים", אלא, שאנחנו מגורשים - "נבעטים החוצה"!
מועסקר (נדהמת)
נבעטים החוצה? על ידי מי?
אודרי
על ידי השלטונות.
מועסקר
(מסתכלת בחשדנות מאחוריה) אבל למה?
אודרי
בגלל שאנחנו יהודים.
מועסקר
זה כל כך לא הוגן! את נבעטת מכאן, כי את יהודיה, ואנחנו נבעטנו מחוץ לפלסטין בגלל שאנחנו ערבים! איזה אי צדק בעולם! את יודעת, אבא שלי לא רוצה שאני אבוא ואגיד לך שלום. הוא אמר שאת חלק מהאנשים הרעים שבעטו אותנו מיפו ... אבל אני ברחתי בלי שהוא יראה אותי, ובאתי. בכל מקרה רציתי לראות אותך לפני שאת עוזבת, ולהודות לך על כל מה שעשית בשבילי ... . ללא העזרה והנדיבות שלך, אודרי היקרה, לא היה לי סיכוי לעבור את בחינות הבגרות שלי.
אודרי
אני שמחה שבאת מועסקר. הייתי כל כך מצטערת אם הייתי צריכה ללכת בלי להיפרד ממך. אבל אמרת לי בעצמך, שאת לא נזרקת מיפו, אלא שזו הייתה משפחתך שהעדיפה לברוח.
מועסקר
זה נכון. הייתה פאניקה, פחדנו וברחנו ... כמו גם משפחות רבות אחרות.
אודרי
זה בדיוק מה שקורה עכשיו ליהודים כאן, גם אלה שעדיין יש להם אישורי העבודה שלהם חוששים ממה שעלול לקרות ובורחים בבהלה. הם נאלצים להשאיר את כל נכסיהם מאחוריהם! מתוך מאה אלף היהודים במצרים, אני שומעת שמחציתם כבר נמלטו, ועוד רבים אחרים מתכוננים לעשות זאת ...
מועסקר
כל העקירה הזאת, לשני העמים, כל הסבל הזה, בשביל מה? אתם נעקרים, אנחנו נעקרנו זה כל כך עצוב! אני מרגישה כל כך חסרת אונים מול גל זה של אירועים מענים שאין לנו שליטה עליהם, והם הורסים את חיינו!
אודרי
אנשים פוחדים האחד מן האחר, ובמקום לחתור למשותף, הם פוגעים זה בזה. הלוא אנחנו אנושות אחת אחרי הכול, וזה לא צריך להיות כך...אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כאחדות אחת, המלחמה היא רעה לכולנו, למשפחת האדם השלמה ...
מועסקר
האבא שלי והדוד מאשימים את הציונים הרעים בתל אביב בכל מה שקורה. הם אומרים שהיהודים אחראים לכל הצרות שלנו ... ניסיתי להסביר להם שאת והמשפחה שלך, וחברים אחרים יהודים שפגשתי כאן, ולפני כן בפלסטין, הם טובים, אבל הם לא היו מוכנים להקשיב. עם זאת, אני בטוחה שאמא שלי מבינה, והיא בצדי. היא הגיבה לאבי ולדודי באומץ ואמרה להם שלא כל היהודים רעים.
אודרי
האמא שלך היא אישה חכמה. אותם "ציונים רעים" מתל אביב, כמו שהאבא שלך קורא להם, הם פשוט אנשים כמוך וכמוני. הם לא רעים, הם החלוצים, שבונים שוב את מדינת היהודים הנקראת ציון כמו בימי התנ"ך. זו הסיבה מדוע הם נקראים "ציונים".
מועסקר
"ציוני" היא לא מילה רעה?
אודרי
בכלל לא! המילה ציונות רק אומרת לחזור לציון.
מועסקר
ציונות לא אומרת אימפריאליזם?
אודרי
בכלל לא!
מועסקר
אז למה האבא והדוד שלי אומרים שציונות היא אימפריאליזם?
אודרי
את רואה, מועסקר היקרה, אתם הפלסטינים טעמתם את הטעם המר של הגלות בפעם הראשונה, ובגלל זה, זה נראה לכם אסון וסוף העולם. אבל אתם לא היחידים שסבלתם עקירה. גם אנחנו היהודים, כפי שאת רואה נעקרים שוב ומוגלים בכל דור ודור, במשך יותר מאלפיים שנה. במקום להכריז מלחמה על מי שגרם להם לגלות, היהודים פשוט מטפסים על גג אחר ומתחילים שוב לבנות את חייהם ... כמו הכנר על הגג בסיפור של שלום עליכם "טוביה החולב".
מועסקר
אבל למה זה קורה לכם כל כך לעתים קרובות?
אודרי
שאלה טובה. אני חושבת שזה בגלל שלא הייתה לנו מדינה משלנו כדי להגן עלינו ... חשבנו שהמדינות שאנחנו חיים בהן, ישמרו עלינו, אך למרבה הצער הם לא עשו זאת. את רואה את מה שקרה בגרמניה הנאצית, שבה שישה מיליון יהודים, גברים, נשים, וילדים - נחנקו ללא רחם בתאי גזים ונשרפו במשרפות.
מועסקר (מבועתת)
איך בני אדם יכלו לעשות את זה לבני אדם אחרים?
אודרי
הם יכלו, והם עשו, וזו עובדה. זו הסיבה שזה כל כך קריטי ליהודים שתהיה לנו מדינה משלנו שתגן עלינו. את רואה בעצמך מה ששוב קורה לנו כאן במצרים, שבה היהודים חיו במשך יותר מ 2000 שנה! אין להשוות עם השמדת העם שהגרמנים הנאצים עשו ליהודים באירופה, אבל מה שקורה לנו היא גם טרגדיה איומה. העובדה היא שאנו נאלצים לעזוב את מצרים בלי כלום, והקהילה שלנו נהרסת כליל.
מועסקר
מה? את אפילו לא מורשית לקחת את הספרים שלך, או האלבומים שלך?
אודרי
שום דבר! רק מזוודה קטנה עם בגדים פרטיים.
מועסקר
זה בדיוק מה שקרה לנו כאשר אנו ברחנו כל כך מהר מיפו. אבל לפחות אני הסתרתי אלבום אחד וצילומים שלי במזוודתי... את יודעת מה, את יכולה להשאיר את הספרים והאלבומים שלך אצלי אודרי, אם את רוצה. אני אוקיר אותם כמו את שלי, ואשמור עליהם היטב בעבורך, עד שתחזרי.
אודרי
תודה מועסקר היקרה, זה רעיון טוב. אני אשאיר לך את הספרים שלי בחדרי מתחת למיטתי. לפחות הם יהיו בידיים טובות. אבל אני לא יודעת אם אי פעם אחזור ...
מועסקר
אני מקווה שכן. אבל למה כל זה קורה לנו אודרי? למה אנשים חפים מפשע כמוני וכמוך צריכים להיות גולים בצורה כה אכזרית, להיעקר, להגר ולסבול? כל כך הרבה סבל, כל כך הרבה צער! למה אנחנו צריכות להיפרד אודרי? את החברה הטובה ביותר שלי! אני שונאת את המלחמה!
אודרי
גם אני. יש לי מחשבות על כך שהושפעו מהשירה המרגשת של וילפרד אוון שלמדנו בבית הספר.
מועסקר
גם אני מאוד אוהבת את השירה של המשורר הבריטי הנפלא הזה, שבעצמו מת בחפירות במלחמת העולם הראשונה. אני זוכרת שיר נוגע ללב שלמדנו בכיתה: "המנון לנוער שגורלו נחרץ", על החיילים המסכנים שנהרגים בשדה הקרב.
אודרי (מצטטת)
"מי יתאבל על אלה שמתים כצאן לטבח - רק הדי הפצצות התותחים...." אוון מתכוון לחיילים משני הצדדים!
מועסקר
אבל את מי הוא מאשים?
אודרי
את המנהיגים הלא אחראים ואת מחרחרי המלחמות בתפיסתם השטנית שמלחמה והרג יכולים לפתור קונפליקטים. ואני מסכימה אתו לחלוטין! מלחמה מביאה רק יותר אומללות, הרס ושנאה! המלחמה היא לא הדרך לשלום והיא לא דמוקרטית – כי רוב האנשים בעולם לא רוצים מלחמות, ובכל זאת יש לנו אותן.
מועסקר
כמה נכון! כמה את חכמה אודרי! אכן עלינו לעשות הכול להרחיק את כל הרעיון והביצוע של מלחמה ... האנושות צריכה להוציא את המלחמה אל מחוץ לחוק. אבל את יודעת מה זה מזכיר לי גם?
אודרי
מה?
את המחזה האחרון היווני שלמדנו בכיתה: ליזיסטרטה, מאת המחזאי היווני הסאטירי; אריסטופנס. ולחשוב שהוא כתב זאת לפני כאלפיים וארבע מאות שנים זה כל כך מפתיע! זה כאילו שהוא כתב את זה היום! האישה הזאת הנפלאה ליזיסטרטה, אשר יחד עם נשות שתי הערים אתונה וספרטה, הצליחה לעצור את מלחמת מאה השנים, בלי להרוג אף אחד, אלא רק בכך שהן סירבו לשכב עם בעליהן!
אודרי
(צוחקת) כן היא הייתה גיבורה, אם היא אכן הייתה קיימת בכלל. בכל מקרה, הודות לאריסטופנס, היא קיימת עבורנו עכשיו, גם אחרי כל השנים האלה ... אבל אני מקווה שלא נצטרך להשתמש באותה השיטה! מה שהנשים היווניות והספרטניות האלה עשו על ידי איחוד כוחות להפסקת המלחמה - הוא מה שאני מכנה מאבק לא אלים. זה מה שכל האנושות צריכה לעשות כדי להיפטר ממלחמות.
מועסקר
אנחנו לא יכולים לסמוך על הגברים, אנחנו הנשים צריכות פשוט לעשות את מה שעשתה ליזיסטרטה - נשים ערביות ויהודיות צריכות לשלב ידיים ועם כל הנשים בעולם אנחנו צריכות לגרש את המלחמה ...
אודרי
(צוחקת) אני מסכימה איתך מועסקר, באופן עקרוני, אבל בפועל זה לא קל כמו שזה נראה! עלינו אכן להוציא אל מחוץ לחוק את כל הרעיון והביצוע של המלחמה, אבל איך עושים זאת? ממשלות ואנשים נלחמים בשם "צדק", אבל כמו בשיר של ג'ון באאז, ששני הצדדים שרים : But God is on my side!”- אלוהים הוא לצידי, ובכך כל צד מצדיק את המלחמה.
מועסקר
זה מזכיר לי פתגם ערבי עתיק שהאמא שלי תמיד חוזרת עליו.
(דמות האמא של מועסקר מופיעה)
סלימה
"מילים מן השפתיים הולכות לאוזן - מילים מהלב, הולכות ללב." אם היינו באמת "מאזינים" זה לזה, גם עם לבנו, היינו מקבלים את החלטת האו"ם לחלק את פלסטינה לשניים ולהקים שתי מדינות - אחת ליהודים ואחת לפלסטינים - כל ההרס הזה והאומללות, וכל שפיכות הדמים הזאת משני הצדדים, לא הייתה מתרחשת!
אודרי
טרגדיה נוספת, לא רק של הפלסטינים, אלא גם שלנו יהודי ארצות ערב, שמתרחשת כעת, כל כך אנשים רבים שנעקרים, אינה מבטלת את הטרגדיה הראשונה שפקדה אתכם.
סלימה
אנחנו לא צריכים לשנוא אחד את השני אנחנו צריכים לשנוא את המלחמות. המלחמה היא האויב המשותף של שתינו ושל כולנו. סכסוכים בין ארצות לא יכולים להיפתר על ידי הרג. אלא רק על ידי משא ומתן שקט, וויתורים משני הצדדים, ופיתרון סכסוכים חכם ואנושי. כל המלחמות מסתיימות בהסכם שלום, אז למה לא להתחיל עם משא ומתן לחוזה השלום, לפני שאנו מאלצים את בנינו להרוג אחד את האחר?
מועסקר
כמה נכון! אני מסכימה עם כל מילה שאמרת אמא. אבל איך אנחנו מביאים אנשים וממשלות לראות את זה כך? אם נשים כמוך אמא והסבתא שלך אודרי החכמה, רגינה, ונשים צעירות כמוך וכמוני, היו יותר בעמדות מפתח, ואחראיות על ניהול דברים חשובים, מצבו של העולם היה הרבה יותר טוב! אנחנו הנשים, מהוות חמישים וארבעה אחוזים מאוכלוסיית העולם, כך, שאנחנו רוב, ואם נשות כל העולם יתאחדו, אנחנו יכולות לבטל את המלחמה ולהעביר חוק בינלאומי להוציא אותה אל מחוץ לחוק!
סלימה
בראבו בתי, כל הכבוד לך מהפה שלך לאלוהים!
אודרי
אני מסכימה עם כך, זה יתן הזדמנות לשלום, אם נעשה זאת "בדרך של הנשים" - למצוא את שביל הזהב שמספק את שני הצדדים, בלי להרוג אחד את השני. עם זאת, אני חושבת שגם רוב הגברים שונאים את המלחמה, בדיוק כמו הנשים, אבל איכשהו, הם נתפסים בציפורניה, בכל מקום, שוב ושוב ...
(מר חורי, אביה של מועסקר נכנס. הוא רואה את אשתו ובתו יושבות על הספסל משוחחות עם אודרי ומתקרב אליהן בזעם)
חורי
אז הנה אתן מועסקר וסלימה, את נערה חצופה! ניחשתי כך! האם לא הזהרתי אותך שלא תעזי לדבר עם היהודים הרשעים האלה!
(הוא סוטר למועסקר על הפנים. סלימה ההמומה דוחפת אותו וצועקת)
סלימה
למה אתה כל כך שונא את אודרי ידידתה הטובה של מועסקר. דע לך שבלעדי אודרי מועסקר לעולם לא הייתה עוברת את בחינת הבגרות.
מועסקר
בכל הפסקה בבית הספר במקום ללכת לחצר לנוח עם יתר החברות אודרי ישבה אתי במשך שעות בכיתה ועזרה לי בכל המקצועות ובעיקר באנגלית ובמתימטיקה. אתה צריך להודות לה אבא במקום לשנוא אותה!
חורי
אתן לא מבינות סלימה ומועסקר שזה אנשים כמוה הם אלה אשר גרמו לנו להיות פליטים אומללים!
אודרי
סלח לי מר חורי אתה הוא זה שלא מבין.
פליטים. . . מר חורי צריכים לדבר! אתה לא יכול לראות שאנחנו מגורשים מהארץ בה נולדנו, ושאנחנו נאלצים גם להפוך לפליטים! הרי הבית המפואר שלנו, אחיך קנה בשבילכם בפחות מעשירית ערכו. כל דבר שבבעלותנו ושהוקרנו נלקח מאתנו, אתה לא יכול לראות את הטרגדיה של מישהו אחר, אלא רק את שלך? למה אתה לא יכול לראות שהמלחמה היא האשמה, וכי כל אחד מאיתנו – אתם הפלסטינים, כמו גם אנו היהודים ממדינות ערב - כולנו חפים מפשע לכודים בטפרים הנוראיים של המלחמה? אתה לא הקורבן היחיד! כולנו קורבנות!
חורי (מסתכל עליה בפליאה)
שתקי יהודיה! מה את יודעת על הסבל הנורא שלנו!
מועסקר
אבא איך אתה מדבר לידידתי אודרי?
(חורי מתנפל על בתו, אוחז בשערה, ומתחיל למשוך אותה החוצה.)
(מועסקר זועקת)
אאוץ '! אבא זה כואב!
חורי
ואת מכאיבה לי הרבה יותר כשאת מדברת עם היהודיה הזאת!
סלימה
(תופסת אותו בשרוול חולצתו ומושכת אותו)
עזוב את הילדה היא לא עשתה שום רע!
מועסקר
(חורי גורר את מועסקר החוצה, והיא קוראת לעבר אודרי), כתבי לי אודרי, אני אכתוב לך בחזרה ...
חורי (לאודרי)
אם את תעזי לכתוב לבתי, אני אשרוף את כל המכתבים שלך! את מועסקר, אם את תעזי לכתוב ליהודיה הזאת, אני אעניש אותך קשות!
אודרי
שלום ולהתראות מועסקר, אללה יהיה איתך ידידתי היקרה... (חורי פונה אל אודרי וצועק:
חורי
שתקי יהודיה!
(שוב גורר את מועסקר הבוכיה, בשיער, הם עוזבים.)
(פתאום נשמע רעש נורא מאולם הכניסה כמו משהו כבד מתגלגל במורד המדרגות וכאילו כל הבית מתמוטט! זה מלווה בצעקת אישה, וצליל חרסינה מתנפצת. אודרי ומוניר ממהרים לכיוון הקול. הם רואים את גופתה של נונה רגינה מוטלת במורד המדרגות ללא תנועה, ומסביב לה שברי קריסטלים וחרסינה מנופצים.)
(אודרי רצה לסבתה, וזועקת בבהלה למוניר)
קרא מיד לאמבולנס, מהר והתקשר לאבא שלי למשרדו ולד"ר מזרחי.
(מוניר פורץ החוצה כשנעימה נכנסת בחיפזון.)
נעימה
בשם אללה - מיסיס רגינה, מיסיס רגינה! (לאודרי) מה קרה?
אודרי
היא נפלה במדרגות.
נעימה
(לאודרי) אוי, אלוהים! אנחנו לא צריכים לקחת אותה למיטה, מיס?
אודרי
הרופא צריך לבדוק אותה קודם. (בודקת את הדופק של רגינה) תודה לאל הדופק שלה פועם.
נעימה
זאת הייתה תאונה או. . . (רגינה פוקחת את עיניה. היא מנסה להרים את ראשה וממקדת מבטה באודרי)
רגינה
(היא לוחשת בקושי) אודרי היקרה, לכי לירושלים במקומי ועבור אימך. . . . (הראש שלה נשמט לאחור וידה המורמת נופלת ארצה.)
אודרי
לא, נונה, לא - אל תעזבי אותי עכשיו! אני זקוקה לך יותר מתמיד! נלך לירושלים יחד. . . . אני מבטיחה. בבקשה אל תעזבי אותי!
(אודרי מנסה נואשות להחיות אותה בהנשמה מפה לפה אך ללא הועיל.
אברמינו וד"ר מזרחי נכנסים במהירות).
ד"ר מזרחי
(מתכופף אל רגינה) מאוחר מדי, אני חושש שהיא לא איתנו יותר, תנוחי על משכבך בשלום רגינה היקרה. (הוא עוצם בעדינות את עיניה של נונה).
(אברמינו ואודרי פורצים בבכי.)
אברמינו
(מתכופף אל גופת אימו וברגשי אשמה) הו, אמא, סלחי לי - אני לא התכוונתי להיות כל כך קשה איתך אבל לא הייתה לי דרך אחרת! את לא קבצנית, אמא, את מלכה, את רגינה אמיתית, ותמיד היית! הו, אמא, סלחי לי, הו אלי! סלח לי!
אודרי
(כורעת ליד הגופה ומיבבת בדמעות) אני אלך לירושלים בשבילך, נונה, ובשביל אמא שלי איזבל - אני אלך! אני מבטיחה.
(האורות מתעממים מלבד אודרי והיא פונה אל הקהל)
אודרי
היו אלפי מלווים עצובים בהלוויה של רגינה. הם הרגישו שעם קבורתה של רגינה מוסרי הנערצת, אותה כה אהבו וכיבדו, הקהילה היהודית למעשה כאילו קוברת את עצמה ואת העבר המפואר שלה במצרים....
מתוך קהל המלווים (על שפת הקבר)
שלום, רגינה, את תהיי כה חסרה לנו... נוחי בשלום בגן עדן. התפללי בעבורנו, רגינה האהובה....
אברמינו
סלחי לי אמא, הו אלי! לא התכוונתי לפגוע בך, רק רציתי להכין אותך ליציאת מצרים השנייה שלנו. . . אוי אלוהים! איך אני יכול לחיות עם הידיעה הנוראה הזו שאני גרמתי למותך? אלוהים שבשמים, אנא הענש אותי קח אותי גם ...
אודרי
(מתייפחת חרישית), נונה יקרה, כפי שביקשת אני מבטיחה לך, אלך לירושלים בשבילך ובשביל אמא. . . .
(הקהל עוזב את הקבר בצער. אברמינו מחבק את כתפי בתו ושניהם יוצאים לאט).
(אודרי אל הקהל)
הפלגנו לצרפת לאחר המכירה הפומבית בביתנו של כל מה שהיה יקר לנו. השלטונות המצריים אפשרו לנו לצאת רק עם 20 לירות שטרלינג לכל אחד, ומזוודה קטנה אחת עם בגדים לאדם. כל רכוש אחר שנצבר לאורך דורות - הוחרם. אבי הפקיד את כל כספו בבנק שווייצרי בקהיר. אבל כשהלכתי איתו לבנק השוויצרי במרסיי על מנת לקבל את כספו בחזרה, נאמר לו שהכסף שלו הולאם על ידי השלטונות המצריים!
(אברמינו ואודרי נראים כשהם מתעמתים עם מנהל הבנק.)
אברמינו
אבל זה שערורייתי! זה נגד כל החוקים וההיגיון! מסייה, מה אתה אומר שאין לי שום דבר? אני הפקדתי את כל חסכונותיי וכל הוני בבנק השוויצרי, לא מצרי!
מנהל הבנק
כן, אבל החשבון שלך נפתח במצרים, והשלטונות המצריים החרימו את כל הפיקדונות של היהודים. אלה ההוראות שקיבלנו לאחרונה, מסייה. אני מצטער.
(אברמינו אוחז בדש בגדו של מנהל הבנק ומנער אותו בכל כוחו.)
אברמינו
אתה מצטער! יש לך את החוצפה לומר לי בפנים שאתה מצטער! מה לי ולצער שלך? איך זה יכול לעזור לי? אתה והבנק שלך גנבים! כבר גזלו ממני הכול, כל אשר עמלתי עליו כל חיי, ואתה אומר לי שאתה מצטער!
אודרי
פאפא, זה לא באשמתו. הוא לא יכול לעשות כלום! הוא לא אחראי להוראות של ממשלת מצרים ולאסון שקורה לנו...
(איש האבטחה נכנס, תופס את אברמינו, ודוחף אותו אל הקיר)
איש האבטחה
(למנהל הבנק) האם עלי להתקשר למשטרה, אדוני?
מנהל הבנק
אין צורך. עזוב אותו לנפשו, הוא יחזור מיד לעשתונותיו. (לאודרי) קחי את אביך הביתה, מדמואזל, או שנצטרך לקרוא לז'נדרמים.
אודרי (משלבת זרועה בזרוע אביה ומובילה אותו בעדינות לדלת ומחוץ לבנק. ואומרת:)
מוטב תבוא עכשיו אבא, בוא נלך אין לנו מה לעשות כאן יותר...
אברמינו
(תוך שהוא עוזב איתה, הוא מנופף באגרופו אל מול המנהל.) אני עדיין לא סיימתי איתך או עם הבנק שלך, מסייה. ניפגש בבית המשפט!
(האורות כבים מעל אברמינו כשאודרי פונה אל הקהל)
אודרי
כל ניסיונותיו של אבי להשיב לו את כספו היו לשווא. כל החשבונות של היהודים המצרים גם אלו שהופקדו בבנקים זרים הוחרמו. הוא היה חסר פרוטה עכשיו, וההלם היה חזק מדי ללבו. הוא התעלף בהתכווצויות כואבות במחנה זבולון, במרסיי, שבו שהינו, והובהל לבית החולים. חייו היו בסכנה וכשהוא עזב את בית החולים לאחר זמן מה, שוב לא היה השופט מוסרי הגאה והמכובד אלא איש זקן ושבור. זה היה כל כך עצוב לראות את השינוי שחל בו! הטרגדיה שלנו שברה אותו. בנוסף, ככול שניסה, הוא לא הצליח למצוא עבודה בצרפת. למרות הידע שלו העצום בתורת המשפט הבינלאומי ושליטתו בחמש שפות, העבודה היחידה שהוא יכול היה לקבל שגבי סוף סוף מצא עבורו הייתה של שומר לילה במשרה חלקית במלון בפריז. . . הוא לקח את העבודה, כיוון שהיינו חסרי פרוטה, אך זמן קצר לאחר מכן, הוא חטף התקף לב שני שהיה קטלני, ואבא המסכן מת.
(אנחנו רואים את אודרי ליד הקבר של אביה שותלת שתילים)
אודרי
אבא יקר, אני שותלת זר הנענע סביב הקבר שלך עם הריח שאתה כל כך אהבת. שיהיה לך "גומעאתק חדרה"-"שבוע ירוק" ומבורך - "שבוע ירוק" - אבא יקר, נוח בשלום על משכבך. . .
(השיר: שבוע ירוק – מילים עדה אהרוני –מתנגן ברקע)
אודרי
(תוך מעשה הנטיעה, כשרוחו של אברמינו מופיעה בפניה)
(אברמינו)
אודרי בתי היקרה, תבורכי על החלטתך למלא את בקשת סבתך רגינה ולנסוע להיות חלוצה בקיבוץ המצרי "נחשונים" בישראל, אני גאה בך! אבל חבל לי שלא יהיה לך זמן לכתוב ולהיות סופרת כפי שרצית!
אודרי
אבא, אתה נתת לי חינוך מהמעלה הראשונה, ותמיד עודדת אותי לכתוב. אני זוכרת עד כמה התגאית כשמצאת את שירי הראשון שכתבתי בהיותי בת שמונה: "שבוע ירוק".
(עוברים ושבים נכנסים)
אברמינו
(מסתובב ופונה אל אחד מהם)
האם אתה רוצה לשמוע את השיר של הבת שלי אדוני, היא רק בת שמונה וכתבה שיר נפלא!
עוֹבֵר אורח
מה?
אברמינו
זה השיר של בתי - הראשון שלה. האם אתה רוצה לשמוע אותו?
עוֹבֵר אורח (ממהר) סליחה אני ממהר לעבודה! וממלמל לעצמו: אנשים משונים!
אודרי הצעירה
פאפא בבקשה, אל תעשה את זה! ראה - הם חושבים שאנחנו יצאנו מדעתנו!
אברמינו
עזבי אותם! הפסד שלהם. תראי איך אנשים מגיבים לתרבות כאשר היא ניתנת להם בחינם!
אודרי הצעירה
אבל אבא, אתה לא יכול להכריח אנשים להקשיב לדברים שהם לא רוצים - לא אכפת להם מהשיר שלי!
אברמינו
מי מכריח? אני מציע להם שיר מנענע טריה והם דוחים את זה!
(אודרי הצעירה הופכת שוב לאודרי וחוזרת לשתילת נענע סביב הקבר.)
אודרי
נענע לזכרך אבא יקר - כמו הענף שהיית מביא מבית הכנסת "שער השמים" במוצאי שבת, לברך אותנו ב "שבוע ירוק" - בשבוע של שלום, יצירתיות, ואהבה.
אברמינו
(אוחז את הענף ומברך את אודרי) "שבוע ירוק כריחן רענן - שבוע ירוק המשליך את ניחוחו מגולגל כגל פנימי בשורשי ישותי. שיהיה לך שבוע ירוק! ותגישיהו חזרה לעולם כולו פורח ומבוסם. שיהיה השלום איתך יקירתי, אודרי שלי!"
אודרי
אל תדאג אבא, בנוסף להיותי חברת קיבוץ כדי לעזור לבנות את מדינתנו הצעירה בת השנתיים, אני גם אכתוב את כל אשר קרה לנו ולקהילתנו ב"יציאת מצרים השנייה", ויום אחד אפרסם את ספריי בכל העולם. זאת הבטחתי אבא יקר!
(רוחו של אברמינו הולכת ונעלמת)
אודרי
הו! אל תעזוב אותי! פאפא אל תעזוב אותי, אני זקוקה לך!
(אודרי שרה שיר בלאדינו)
El pasharo vola/ El korasson yora/
Yora mi alma yora / no te deshan vivir
Tenemos mala gentes / No deshan vivir/
אודרי (שרה בעברית)
הציפור עפה/ הלב דואב,
בכי נשמתי, בכי,
יש אנשים רעים (2)
שלא נותנים לחיות ... ".
נוח בשלום אבי היקר.
אודרי (לקהל)
גבעולי הנענע רקדו רקוויאם עם המוזיקה, לזכר אבי, ברוח הצרפתית הקרה, ושלחו את הניחוח שאהב כל כך, עמוק עד לעצמותיו. . . .
(היא מתאבלת)
מי ייתן לי שבוע ירוק, כריחן רענן עכשיו שאיננו?
עכשיו, ששער השמים נסגר?
בכיתי, אבל זה לא יחזיר אותו ...
אחרי שאבי מת הייתי אפילו יותר נחושה לעלות לישראל, ולקיים את הפגישה המיועדת שלי עם רפי בירושלים. אלך לבשר את זה לאחי גבי. . .
(גבי מופיע)
גבי
(בהתייחסו לאודרי, ספקני.) ישראל? האם את רצינית? כחלום זה היה בסדר גמור לילדות שלנו. התבגרי עכשיו, אודרי, אנחנו רק ברחנו מגיהינום! אנחנו עכשיו בפריז, בואי נפיק את הטוב ביותר מזה! זוהי העיר היפה ביותר בעולם! למה את רוצה לנסוע לישראל? האם את רוצה להיכנס לשדה קרב נוסף?
אודרי
לפחות אני אחיה במדינה באמת משלנו.
גבי
תראי, צרפתית הייתה שפת האם שלנו. אנחנו מעוגנים בתרבות שלה. צרפת מוכנה לתת לנו אזרחות בזמן שמצרים התכחשה אלינו. במובנים רבים אנחנו צרפתים יותר מאשר מצרים - והרבה יותר מאשר ישראלים. את אפילו לא יודעת לדבר עברית! האם את יודעת כמה זמן לוקח לרכוש תרבות חדשה? אם בכלל - אם אי פעם? עכשיו היי הגיונית אודרי, כאן את יכולה להגשים את החלום שלך וללכת לאוניברסיטה, את יכולה ללמוד בסורבון, מה שאת רוצה. עם השכל והחינוך שלך, את יכולה וודאי לקבל מענק בקלי-קלות!
אודרי
לא אכפת לי כמה זמן זה ייקח לי לרכוש את התרבות הישראלית. גבי, אני כבר גמרתי בדעתי, אני הולכת לקיבוץ בישראל, להצטרף לחברים שלי מהמכבי, ולחפש את רפי.
גבי
את הרי חיפשת את רפי בכל רחבי צרפת ולא מצאת אותו. גם באמצעות הסוכנות היהודית, חיפשת בכל רחבי העולם. לא עולה בדעתך אודרי שהם עלולים היו להרוג אותו במקום להגלות אותו?
אודרי
לא, לא! אל תגיד את זה! אני בטוחה שהוא חי! אני מרגישה בעצמותי ובלבי שהוא אכן חי ואמצא אותו בישראל!
גבי
נניח, אך בכלל מה את רוצה להשיג בישראל?
אודרי
כדי להיות חלק מבוני מדינת ישראל ולחיות במדינת היהודים החופשית.
גבי
את מחפשת חופש? איפה עוד אם לא כאן בצרפת, ארץ "חירות, שוויון, אחווה?" המדינה הראשונה באירופה שנתנה לנו את מושג החופש!
אודרי
מדינה שהרשתה שהנאצים ישלחו את אזרחיה היהודים למחנות ההשמדה! מדינה שהאנטישמיות עדיין קיימת בה. . .
גבי
בחייך אודרי, מלחמת העולם השנייה הסתיימה! והצרפתים למדו את הלקח די טוב. היהודים נהנים מהחיים כאן ומשגשגים בכל הרמות. אם אנחנו נעבוד קשה בקרוב נהיה כמותם.
אודרי
בטח, כפי שהיינו במצרים, עד למשבר הבא, כשהם ירדפו אותנו שוב. לא, "מספיק זה מספיק", אני עולה לישראל!
גבי
בסדר, אבל למה למהר?
אודרי
אירוע קרה בשבוע שעבר שגרם לי להחליט סופית לעלות לישראל מיד.
גבי
מה זה היה?
אודרי
באחד הימים רציתי להגיע בטרמפ עם חברתי הצרפתיה-יהודיה ז'קלין, ל"קוט ד'אז'ור". ענדתי את התליון מגן דוד שלי. נהג משאית שכמעט עצר לנו פתאום הבחין במגן דוד על צווארי וצעק: " יהודונים, תסתלקו מהמדינה שלנו!"
גבי
וכך תטילי עליו את האחריות להחלטות שלך? את פשוט תעזבי. ולאן? למקום שבו תהיי זרה יותר מאשר אי פעם בחיים שלך? מזרחית במדינה שנבנתה ונשלטת על ידי אשכנזים. גברת עירונית צעירה בקרב חקלאים סוציאליסטים - מוקפת בשפע של שונאי יהודים שישמחו אם יצליחו להשקיע את כל הישראלים בים!
אודרי
אנו לא תמיד נהיה במלחמה עם שכנינו הערבים, יום אחד יבינו שישראל קיימת, ושאנחנו יכולים לחיות ולפרוח זה לצד זה במזרח התיכון בדרכי שלום, הרמוניה ושגשוג. זה יהיה טוב לשני העמים.
גבי
איך את יכולה להיות בטוחה בזה? אני רואה מלחמה אחרי מלחמה, עד שיום אחד הם אכן עלולים להצליח. בואי נודה בזה, הערבים הם 150,000,000 אנשים, והישראלים אינם אפילו שלושה מיליון. יום אחד הם יקנו די נשק מתוחכם, עם הפטרו-דולרים שלהם, ויצליחו לזרוק את כל הישראלים לים, כפי שהם ממשיכים להצהיר.
אודרי
למה אתה כל כך פסימי גבי?
גבי
כי אני חושש לך, אודרי יקרה, שם בישראל לגמרי לבד. פאפא היה רוצה שאני אשמור עליך. למה את לא נותנת סיכוי לחיים בצרפת? יהודים מצרים רבים החליטו להישאר כאן. לו הייתי במקומך הייתי מנסה את מזלי בצרפת, למרות נהגי המשאיות הקנאים שלה. אני לא יכול לעזוב את לימודיי ולבוא איתך לישראל. בית הספר לרפואה כאן העניק לי מלגה - הוא נפלא, ואני נהנה מכל רגע בלימודים שלי, וגם מחיי הרוח והתרבות בפריז. אני בטוח שגם את היית אוהבת את זה!
אודרי
לא גבי, אני רוצה להיות ממש בבית עכשיו בארץ קטנה משלי כמו בשיר של יפה ירקוני. אחרי יותר מאלפיים שנות גלות - אני רוצה להיות בבית עכשיו. יום עסל - יום בסל": יום של דבש, יום של בצל - היה לנו את יום הבצל שלנו, עכשיו אני הולכת לכיוון שלי ליום של דבש ... בארץ זבת חלב ודבש ...
גבי
חלב ודבש! את תהיי שמחה אם תקבלי לחם ובצל! לפחות כאן לא מנסים להרוג אותי! פשוט אטמי את אוזנייך אודרי, ואל תקשיבי לאנטישמים טפשים. תני הזדמנות לך ולחיים בצרפת! זה מקום נפלא לחיות בו, אם את לא לוקחת ללב כל הערה מטופשת שאת שומעת.
אודרי
גבי יקר, אני מצטערת לעזוב אותך ואת צרפת, אבל אני לא יכולה לאטום את הלב ואת האוזניים שלי. עכשיו אני מבינה באופן מלא, שאנחנו יכולים להיות שוב עם נורמלי כאשר יש לנו מולדת משלנו. וחוץ מזה, הבטחתי לנונה שאסע לירושלים בשבילה.... ויש לי מועד לפגישה עם רפי על הר ציון ואני מתכוונת לקיים את שניהם.
גבי
להתראות אחותי העקשנית והיקרה, שמרי על עצמך אודרי, אולי אבוא לבקרך יום אחד במדינת היהודים. . . .
(מנשק את אודרי לשלום).
(האורות מתעממים על גבי ואודרי.
אודרי (לקהל)
בהתקרבי לקיבוץ משמר העמק, שבו היה הגרעין שלי, הייתה לי בתחילה הרגשה של זרות ושמץ של בדידות. לפתע, ראיתי בשער הקיבוץ שדרת עצי תמר גבוהים, כמו במצרים, יפים עם תמרים זהובים וחומים שחייכו אלי. העלים נופפו אלי ברוח הקלה מבזקים של "ברוכה הבאה" והרגשתי פתאום בבית! כבר לא הייתי כלל בודדה.
החברים שמחו מאוד לקבל אותי. למרות הספקות של גבי, למדתי עברית במהירות, והתאהבתי בישראל ובתרבותה, וגם בחקלאות.
(האורות נדלקים על פאולה במטעים בקיבוץ - עם שתילים וציוד חקלאי).
פאולה
(לאודרי) האם חיית אי פעם בחווה?
אודרי
(מחייכת) לא, פאולה, אני לגמרי עירונית. נולדתי וגדלתי בקהיר. גם היה בבעלותנו בית קיץ באלכסנדריה, שם בילינו את כל החופשות שלנו, אבל רוב השנה חיינו בקהיר.
פאולה
קהיר! אני הייתי שם בעת מלחמת העולם השנייה, בבריגדה היהודית. היהודים המצרים הרשימו אותי מאוד. איזו קהילה נפלאה, אנשים מסבירי פנים, תרבותיים וטובי לב. היה להם יחס כזה חם אלינו. הייתה להם, מצד אחד תרבות מודרנית עשירה ומצד שני, היו להם מסורות עתיקות כה יפות. הם גם היו מאוד אמידים, ומאורגנים היטב, עם בתי ספר יהודיים מודרניים, בתי חולים, ברמה גבוהה, מועדונים חברתיים, מרכזי נוער, שירותי בריאות משלהם, בתי כנסת עתיקים יפים, והם ידעו כל כך הרבה שפות!
אודרי (צוחקת)
אני שולטת בארבע שפות, אבל בעבודת שדה זו אני לגמרי "אנאלפאביתית."
פאולה (צוחקת גם)
תני לי להיות השופטת על כך. היום אנחנו הולכות להרכיב ניצני אפרסק על עצי שקד צעירים.
אודרי
זה מרגש! מותר לי לשאול בשביל מה?
פאולה
שאלה טובה. השורשים של עץ השקד הם חזקים יותר מאלו של האפרסק. אנו נרכיב ניצני אפרסק על עצי שקד, כך שענפי אפרסק יוכלו לנבוט מהם. לאחר מכן נחתוך את ענפי השקד ופשוט נשאיר את האפרסק, שבמשך הזמן יהפוך לעץ, אבל עם שורשים חזקים של עץ שקד.
אודרי
וואוו, איזו המצאה! אבל האם זה לא משפיע על טעמו של הפרי?
פאולה
מעט - אבל לטובה. יש לנו אפרסקים עם טעם לוואי קל של שקדים, וזה רק מוסיף לטעם. התחלתי את המחקר הזה באוניברסיטת ורשה וסיימתי אותו כאן. כולנו שמחים על היוזמות החדשות של בריאת פירות וירקות לגמרי חדשים וטעימים. הניסויים שלנו בראו, פרות כגון "אפרשזיף-שפרסק שזו הרכבה של שזיפים ואפרסקים, ו"גאמבה"- שזו הכלאה בין עגבניה לפלפל.
אודרי
טעמתי גמבות בארוחת הערב אתמול, והם באמת טעימות! כמה אני שמחה לעבוד איתך, פאולה!
(ולקהל). הייתי נרגשת מהדברים שפאולה אמרה לי. היכולת להמציא סוג חדש של פרי או ירק הלהיבה את הדמיון שלי! זה כמו יצירת מופת חדשה, שאף אחד אף פעם לא טעם, לא קרא או ראה לפני כן!
פאולה
הנה - תני לי להראות לך. (היא עושה זאת בפנטומימה) אני המנתחת; את רואה את החתך הקטן בצורתT שחתכתי בגזע? אבל את האחות, יש לך תפקיד חשוב יותר, את מחזיקה את הרפיה, מכניסה את הניצן לתוך החתך ולאחר מכן חובשת אותו בדייקנות ובעדינות. את זו ששולטת על חייו של הצמח התינוק שלנו. אם את קושרת את הרפיה היטב, הוא יחיה וישגשג; אם לא, הוא יבול וימות.
אודרי
(היא עובדת עם פאולה, ופונה לקהל)
הלכתי לעבודת ההרכבה (קשירת הרפיה) בהתלהבות רבה - לשביעות רצונה של פאולה. התינוק של פאולה, התינוק שלי, חי! נבטי התינוק שלנו - אני נתתי לכם חיים!
פאולה (בודקת את ההרכבות)
מצוין! מדהים! כולם עשויים בדיוק באופן הנכון! אני נדהמת באיזו מקצועיות את קושרת את ההרכבות האלה! האם את בטוחה שמעולם לא עשית זאת קודם?
אודרי
וודאי, וודאי (פונה לקהל) היא נתנה לי כזאת תחושה של הגשמה, הייתי פשוט מאושרת. זה היה כמעט טוב כמו לכתוב את הרומן הראשון שלי. בראתי חיים חדשים – לא רק שיחקתי אותם.
פאולה
אעזוב אותך עכשיו, אודרי. אני יודעת שהתינוקות - הניצנים שלי בידיים טובות. אני הולכת להצטרף לקבוצת הרכבה אחרת שם, ואז נחזור הביתה יחד.
אודרי
"הביתה" אני אוהבת את הצליל של המילה, אבל מה פירושה ?
פאולה
בית Home (פאולה יוצאת)
אודרי (לקהל)
הביתה - אחת המילים הראשונות שלי בעברית, אחת המילים היקרות לי ביותר – "הביתה". יש למילה כזה טעם טוב בפי. קבלת הפנים השמחה בה פאולה קבלה אותי נתנה לי להרגיש כל כך בבית, כמעט כבר ישראלית! יחד עם ההרכבות על עצי השקד, נטעתי את שורשיי עמוק באדמה החדשה והם הניבו פרות.
(פאולה חוזרת)
הביתה אודרי! (בודקת שוב את ההרכבות החדשות) זה נפלא! כאילו שעשית עבודה זו כל חייך. בואי נלך הביתה.
אודרי:
(לוחשת לעצמה) הביתה. אבל בלי רפי זה עדיין לא ממש הביתה בשלמות.
פאולה:
אודרי, נראית קודם כל כך שמחה ועכשיו את עצובה, מה קרה?
אודרי
או, זה לא כלום.
פאולה
האם הניצנים הרכים - התינוקות שלנו סיפרו לך סוד עצוב שאני לא יודעת?
אודרי (צוחקת)
פאולה, זה לא קשור לנטעים בכלל. למה התכוונת במילים "סיפרו לך" אני אתחיל להאמין לאנשים שאומרים שעלינו לדבר אל הצמחים שלנו.
פאולה:
כן ישנם אנשים שיגידו שעליך לדבר אל הצמחים על מנת שהם יפרחו טוב יותר, אבל הסוד הוא לא לדבר איתם אלא להקשיב להם ולמה שיש להם לספר לך. מה הם אמרו לך אודרי שעשה אותך כל כך עצובה פתאום?
אודרי
פאולה, זה לא הניצנים. אני מתגעגעת לחבר שלי רפי. הלוואי והוא היה יכול לראות אותי קושרת את ההרכבות. אני מייחלת שהוא יכול היה להגיע "הביתה" איתי. הרשויות במצרים אמרו שהם גרשו אותו לצרפת, אבל נראה שהוא נעלם באוויר.
פאולה:
האם חיפשת אותו דרך הסוכנות היהודית בישראל?
אודרי:
כן, אני גם פניתי אליהם והם עזרו לי לחפש בכל מקום. חיפושיי אחריו בישראל הסתברו כחסרי סיכוי. אני גם ניסיתי דרך הסוכנות היהודית בצרפת על מנת לאתר אותו בחוץ לארץ כשריד ממחנות הריכוז של היטלר, וגם זה היה ללא תוצאות. בדקנו גם ברשימות ניצולי השואה אשר פורסמו ואין שום סימן ממנו. אני מתחילה להאמין שהם הרגו אותו, כמו שאומרת דודתו. כך גם אומר אחי, במקום להעבירו לצרפת כפי שהבטיחו הם כנראה... (היא תופסת בגרונה).
פאולה:
אל תדאגי, אודרי, אם הוא כאן, את וודאי תמצאי אותו – כפי שאני מצאתי את חברי אחרי המלחמה. יש לי קשרים טובים בכל הארץ ואנחנו כולנו נעשה את מיטבנו לעזור לך. עלייך לתת לי יותר פרטים אודותיו. אני גם אספר לחברים בקיבוץ ואבקש שיחפשו אחריו. אני בטוחה שאת תמצאי אותו בקרוב, אז אל תדאגי.
אודרי:
תודה לך פאולה היקרה. אני אתן לך כל בדל מידע שאני יודעת עליו.
פאולה:
זהו זה, היי שמחה אודרי, את צריכה שתהיה לך תקווה. אמרת שהוא קבע איתך פגישה בישראל לא כן? ... אם כך כיוון שהוא יקה, יהודי גרמני, הוא וודאי ישמור הבטחתו. (שתיהן צוחקות בשמחה) אני אתחרה איתך עד לחדר האוכל של הקיבוץ. (הן רצות).
אודרי:
השבח לאל על אנשים כמו פאולה. בתודעתה "הביתה" ו"התקווה" נעשים לאחד – בית מלא תקווה.
(אור בא על פסיה).
אודרי:
אבל זה לא היה כך עם חברים אחרים בקיבוץ. (פסיה ואודרי יושבות נמוך ומנביטות את שדה העגבניות. שתיהן חובשות כובעי טמבל)
פסיה
(לאודרי באנגלית משובשת) איך את לא שחור?
אודרי
שחורה? פסיה, מדוע עלי להיות שחורה?
פסיה
כי את ממצרים, האם לא כל מצרים שחורים?
אודרי
לא, לא ממש. מכל מקום לא היהודים. הם פחות או יותר כמוני. הערבים המצרים כהים יותר, אך לא שחורים, צבע עורם אולי דומה לשלך.
פסיה
( כועסת) סליחה! אני לא שווארצה!
אודרי
מה זה שווארצה?
פסיה
שחורה, את לא לדעת יידיש?
אודרי
לא, אבל אני יודעת לדינו.
פסיה (בלגלוג)
איזה מן שפה זה לדינו?
אודרי
זו השפה שבה מדברים היהודים הספרדים.זו וורסיה של ספרדית עתיקה מעורבת עם כמה מילים בעברית. יהודים רבים הגיעו למצרים בבריחתם מאימת האינקוויזיציה בספרד. יש לי קרובים כאלה וסבתי ואבי דיברו בשפה יהודית זו כאשר לא רצו שאבין אותם.
פסיה
יש שפה אחת ראשונה של יהודים – רק יידיש!
אודרי
איך את יכולה לומר זאת, פסיה? עברית היא וודאי שפה ראשונה של היהודים ויידיש ולדינו הן שפות נוספות, גם של יהודים.
פסיה
מעולם לא שמעתי על לדינו, אבל אני לקרוא בספר שאתם היהודים מצרים גרים באוהלים עם גמלים וכבשים, לא בבתים! הא?
אודרי (צוחקת) הבית שלי היה כמו ארמון קטן פסיה, לפחות זה מה שחבריי אמרו.
פסיה
ארמון, אה? אז איך אתם לבוא פה בקיבוץ שלי?
אודרי
אני באתי כי אני חלוצה, ואני רוצה לעזור לבנות את המדינה הצעירה הזו שלנו.
פסיה
אתם באתם כי אין לכם איפה ללכת ואנחנו הקיבוצים לוקחים אתכם, כי הלב שלנו טוב. לא כמו מדינות ערבים לא לוקחים פלסטינים.
אודרי
יכולתי להישאר בצרפת כמו אחי, כך יכלו גם קלרה ודניאל ויוסי, אבל אנחנו כאן בגלל אהבתנו לישראל. אנחנו ציונים בדיוק כמוך פסיה! אנחנו חלוצים שרוצים לבנות את ישראל.
פסיה
לא אותו דבר. אנחנו יהודים מפולין המצאנו ציונות. אתם היהודים הערבים לא עשיתם זה. באתם כל ישראל כבר מוכן.
אודרי
זה לא נכון! הייתה תנועה ציונית פעילה במצרים שהחלה מאז תחילת המאה הקודמת. ויש עוד כל כך הרבה לבנות פה בישראל. עלינו לבנות יחדיו יהודים מהמערב ומהמזרח, לא רק קיבוצים, מושבים, גם כבישים ובתי חרושת אלא גם תרבות עשירה: ספרות, שירה שכוללת שירים מכל המסורות היפות של יהודים. ואנו באנו לכאן כדי לסייע בבניית וקידום ישראל.
פסיה
(בציניות) מה? אז למה אתם לא בייבוש ביצות? מי שמע על אתם?
אודרי
פסיה, את לא מדייקת. רבים מיהודי מצרים ויתר ארצות ערב הצטרפו לקיבוצים ולמושבים ויש כבר קיבוץ של החלוצים יוצאי מצרים הנקרא "נחשונים" ליד ראש העין. ובכלל מדוע את כל כך נעלבת? האם פגעתי ברגשותייך ? האם זה בגלל שאמרתי שעורך כהה? בשיר השירים השחור מובא כסמל ליופי, זוכרת? בשיר השירים אשר לשלמה נאמר "שחורה אני ונאווה....אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש...."
אני למשל, תמיד סבלתי מהשמש בגלל עורי הבהיר. כמה הייתי רוצה שגם לי יהיה צבע עור כשלך ולהיראות בוהמית.
פסיה (רותחת)
אני לא בהמה! אני מפולין לא מרומניה! אני לא גנבה. מספיק! לא רוצה איתך דיבור!
(היא רצה החוצה)
אודרי
(לקהל) בתחילה לא ידעתי למה היא התכוונה בקשר לרומנים. אבל מאוחר יותר למדתי שלכנות רומנים כגנבים זה עוד סטראוטיפ נפוץ בארץ, כמו הסטראוטיפ לגבי היהודים מארצות ערב. שום דבר טוב לא יכול להגיע מארצות ערב, כולל היהודים משם. אולי גבי צדק, חשבתי. בישראל יש לעתים צרות אופקים, יש לא רק "פאולות" לרוע המזל יש גם "פסיות".... מכל מקום, לא לקחתי זאת יותר מדי ללב, דאגתי האמיתית הייתה למצוא את רפי.
(פאולה מגיעה ומספרת לאודרי בשמחה)
אודרי, יש לי חדשות נפלאות! חבריי הצליחו סוף סוף למצוא אולי קצה חוט. איש אחד שדומה לתיאור שנתת נמצא בירושלים, הוא עשוי להיות רפי שלך, הנה כתובתו, סעי לשם ונסי למצוא אותו.
אודרי: (נסערת)
קשה לי להאמין לזאת.. אני לעתים קרובות מדי הוטעיתי. האם שמו רפי ליפסקי?
פאולה:
לא, שמו רפי עם-אחד – אבל הוא שריד שואה והוא היה במצרים.
אודרי (תוהה)
עם אחד?
פאולה: (בטון משכנע)
אודרי, תשמעי זה יכול להיות! כל כך הרבה עולים החליפו שמותיהם לשמות עבריים... הוא מברלין, והוא היה במאידנק!
אודרי (בהתרגשות)
מה? במאידנק? האם יש לך מספר הטלפון שלו?
פאולה
רק את כתובתו אודרי - אבל זה באמת שווה חיפוש.
אודרי
(בהיסוס) הו פאולה, כל כך הרבה חיפושים, וכלום, כלום. אני פשוט פוחדת מפני אכזבה נוספת. אבל את צודקת אני חייבת לתת לזה סיכוי.
פאולה:
(מושיטה לה פיסת נייר) טוב שהחלטת לנסוע לירושלים אודרי, לכי בשביל סבתך ובשביל רפי שלך, יש לי תחושה חזקה שהוא שם ושהוא אכן מחכה לך.
אודרי:
(הן נפרדות) אודרי (לוחשת לעצמה): ציון, ירושלים... אני אסע לירושלים בשבילך נונה ... אני אלך להר ציון בשבילך רפי...
(בגינה ליד הר ציון, רפי, יושב על ספסל, כשלידו קביים. אודרי מתקרבת אליו, בלי להבחין בקביים.)
אודרי (מביטה בו בחוסר אמון)
רפי זה אתה?
רפי: הרופא שלי אישר לי זאת! אודרי? אני לא מאמין, אודרי זו את?
אודרי:
רפי אני כל כך שמחה למצוא אותך!
רפי
אודרי! החמודה שלי, זו את סוף סוף! אודרי אהובתי... (היא צוחקת בגיל והם מתחבקים ומתנשקים על הספסל.)
אודרי (פתאום שמה לב לקביים. נשמעת מוסיקה ברקע, והשיר "ג'וני אני בקושי מכירה אותך" מתנגן..)
אודרי
(בחשש) למה יש לך קביים רפי? האם עברת תאונה?
רפי:
מזכרת ממלחמת השחרור. (השיר ברקע מתחזק.)
("אין לך זרוע אין לך רגל - ג'וני אני בקושי מכירה אותך...")
אודרי
אוי אלוהים, מה הם עשו לך? רפי, יקירי, מה קרה?
רפי
לאחרונה הוטב לי לעומת ג'וני המסכן בשיר, זרועי נשמרה, אבל איבדתי את רגלי, במלחמת העצמאות. הרופא שלי הבטיח שאקבל רגל תותבת חדשה במהרה, ושוב אוכל לרקוד איתך אודרי שלי. אבל יכול להיות שאת לא תרצי לרקוד את טנגו החיים עם שותף חסר רגל?
אודרי
חיפשתי אותך בכל העולם רפי, ועכשיו שמצאתי אותך, אני ארקוד את הטנגו של החיים איתך בכל מקום, בכל מצב, לכל חיי. הו אלוהים שלי! רפי המסכן שלי ! עד כמה זה וודאי כואב!
רפי
זה קרה לפני יותר משלוש שנים עכשיו כבר התרגלתי למצב. אחרי שהמצרים העבירו אותי למרסיי, חיפשתי את האוניה הראשונה שיכולתי למצוא ובאתי לישראל, והצטרפתי ל"הגנה". איבדתי את רגלי בשבוע השני של המלחמה. אבל אל דאגה כל השאר שבי מתפקד מצוין.
אודרי
אני שונאת מלחמה עוד יותר על אשר עוללה לך כזאת! אני מבטיחה לך רפי, אני אקדיש את חיי, בתוספת אהבתי לך ודאגתי לך כדי להרוג את המלחמה! היא נעשתה עכשיו אויבת אישית שלי.
רפי
אחרי הכול נדרשים, שניים על מנת להרוג את המלחמה, לא כן? וכך אנחנו נאהב זה את זו, וגם נהרוג את המלחמה יחדיו! אודרי, איך מצאת אותי?
אודרי
חיפשתי אותך בכל מקום, אבל יכולתי למצוא אותך רק בתוכי, בכל תא מהווייתי – עד שכמעט הרמתי ידיים, וכמעט חדלתי להאמין שאתה חי... הו, אני כה שמחה שמצאתי אותך רפי יקירי (היא מנשקת אותו בתשוקה)
רפי
גם אני חיפשתי אותך, בכל יום בחיי וכתבתי לך לכתובתך בקהיר, דרך חבר שלי ביוון, אבל הוא סיפר לי שהמכתבים כולם הוחזרו אליו, עם חותמת "כתובת לא ידועה" עליהם.
אודרי
היינו בצרפת, בתחילה במרסיי, ואז נסענו לפריז, להיות עם גבי. הוא עדיין שם לומד רפואה, ומסתדר טוב. הוא רצה שאשאר בצרפת, אבל אמרתי לו שלשנינו יש פגישה על הר ציון, ואני פשוט חייבת להגיע אליך.
רפי
מה שלום אביך וסבתך?
אודרי
שניהם מתו זכרם לברכה.
רפי (המום)
מה? איך? מתי? או, אודרי, אני כל כך מצטער....
אודרי
איך יכלו לשרוד? כל אשר למענו הם חיו נהרס ונעלם.
רפי
הם מתו בישראל?
אודרי
לא, נונה מתה בקהיר, ואבי מת בפריז. הלוואי והיה מת בארץ, הוא כל כך רצה להיקבר בישראל, אבל לא היה לנו כסף להעביר את גופתו לישראל ולמלא את בקשתו.
רפי
כמה עצוב לשופט מוסרי להיקבר בארץ נכר. איך הוא מת?
אודרי
ליבו של אבי נפגע ולבסוף חדל לפעום בגלל כל האסונות שניחתו עלינו: הגירוש האכזרי, מות אימו באשר הוא חש אחראי לו, וגם הפיכתו לעני מרוד בן לילה, כשכל אשר היה לנו הוחרם.
רפי
לשופט מוסרי האהוב והמכובד היה מגיע סוף טוב יותר.
ואיך מתה סבתך?
אודרי
נונה כמו אחותך מיה, לקחה את הבחירה האישית שלה, גם היא התאבדה. היא הפילה את עצמה במדרגות אל מותה, לא רצתה לעזוב את מצרים. אני ניסיתי להחיותה, עשיתי לה הנשמה מפה לפה ונכשלתי. אני עדיין יכולה להרגיש שוב את טעם דמה על שפתיי....כל כך הרבה סבל !
רפי
עכשיו שנינו יתומים... אבל החיים חייבים להימשך, ואני אדאג לך אודרי היקרה ... אני מבטיח ! אני כאן עכשיו. אני כאן כדי לאהוב אותך ולהגן עלייך עם רגלי האחת בדיוק כמו עם שתי זרועותיי. (אחרי שתיקה קצרה) האם ראית את החברים?
אודרי
כן, כמה מהם. תחילה היינו בקיבוץ משמר העמק, לאחר מכן נסעתי לקיבוץ נחשונים – הקיבוץ המצרי אך עזבתי כי הם היו מבוגרים ממני והצטרפתי למרבית הקבוצה שלנו בקיבוץ עין שמר, עם דניאל, קלרה, יוסי ועוד אחרים. אתה זוכר את משה מרזוק וסמי אזר?
רפי
וודאי – השניים שסירבו להיות גולים אשר עבדו בשביל המחתרת, עזרו לאנשים שרצו לעזוב.
אודרי
(מהנהנת) גם הם מתים.
רפי (מופתע)
מה? מתים? איך? הם היו כה צעירים...
אודרי
הם נתפסו במהלך "הפרשה" - בשעה שקיבלו מזוודה מידי סוכן כפול מנוול מישראל בשם אלדד, עם פצצות בתוכה כדי לשימן בספריה האמריקאית הציבורית. הוא לא אמר להם דבר על הפצצות בתוך המזוודה ובגד בהם! אותם אידיאליסטים חפים מפשע שני נערים צעירים נתלו בפומבי בכיכר העצמאות "מידן אל תחריר" בקהיר ליד מקום מגוריי. הם הואשמו בבגידה. תקומת מדינת ישראל גבתה את מחירה והאידיאליסטים המסכנים סמי אזר ומשה מרזוק, נהרגו בגלל שהיו אידיאליסטים וכה אהבו את ישראל.
רפי
כמה עצוב! שמענו על כך כאשר ממשלתו של בן גוריון נפלה בגלל ה"פרשה", אבל לא קישרתי זאת עם משה וסמי מהקבוצה הצעירה שלנו בתנועת מכבי במצרים. אני עדיין לא יכול לדמיין איך זה קרה, הם היו כה יפים, אינטליגנטים, צעירים וחפים מפשע.
אודרי
שני הנערים הגיבורים רומו בידי הסוכן הכפול המנוול. הם היו מוכנים לעשות כמעט כל דבר למען ישראל. אלדד שיקר להם ואמר שיש ספרים בעברית במזוודה עבור החברים כדי ללמוד עברית. אומנם גם ספרים בעברית היו לא חוקיים במצרים באותו זמן. אלדד קיבל תשלום כסוכן, ולא כמו סמי ומשה שהיו חלוצים אידיאליסטים ופעלו על טהרת ההתנדבות. אלדד היום בבית כלא בישראל, אחרי שתפסו אותו בבון, עושה את עבודתו הבזויה כסוכן כפול. הוא עדיין חי אבל אנחנו לא יכולים להביא בחזרה את משה וסמי המתים. אני זוכרת עכשיו כאשר משה מרזוק בפגישתנו האחרונה ב"מכבי", אמר ש"אנחנו, יהודי מצרים ויתר ארצות ערב האחרות משלמים את המחיר הגבוה ביותר למען מדינת ישראל, באשר קהילותינו הושמדו, בשעה שקהילות יהודיות אחרות באירופה ובארה"ב ובכל רחבי העולם ימשיכו לפרוח." משה וסמי בעצמם שילמו את המחיר הגבוה ביותר מכולם – הם שילמו בחייהם. מה שהכי כואב לי הוא שעד היום ממשלות ישראל לדורותיהן לא מצאו לנכון להקים וועדה ממלכתית לחקור את הפרשה המבישה.
רפי
לרוע המזל משה צדק. שניהם, הוא וסמי היו כל כך חכמים – איזה בזבוז של חיים צעירים! נקווה שאנשי הממשלה הנוכחית יהיו אחראים וימנו סוף סוף וועדה רצינית ממלכתית שתחקור בעומק את כל הפרשה הכאובה והמיותרת הזאת. זה כה נחוץ מבחינת הצדק ההיסטורי והאינטלקטואלי.
אודרי
אני מסכימה איתך.
רפי
אני לא נתתי את רגלי לחינם!
אודרי
אני שמחה לראות שאתה שוב אינך אותו רפי הפסימיסט שהכרתי במצרים, למרות כל מה שקרה לך. הייתי רוצה לדעת מי ריפא אותך מהאדישות ומהפסימיות שלך?
רפי
אישה מסוימת.
אודרי (מבוהלת)
אישה? בישראל? מי?
רפי
לא, אישה במצרים. (מסתכל ישירות בעיניה) אינך יכולה לנחש? השנים בלעדייך אודרי הבהירו לי זאת יותר ויותר: הייתי יותר מדי שקוע בנסיוני הנורא בשואה, באלימות ובמוות. את לימדת אותי כל כך הרבה עם הצחוק והשמחה שלך, התקווה ואהבת החיים שלך הייתה כל כך מידבקת. נדבקתי באישיותך ובדרך הסתכלותך האופטימית בחיים. זה התחזק אצלי בעיקר אחרי שהופרדנו. את עם חיוכך המאיר כל כך חזק בתוכי עכשיו, שזה עזר לי אפילו אחרי שאיבדתי את רגלי.
אודרי
(מתרגשת ומרוצה – מחבקת אותו בשתי זרועותיה ומנשקת אותו). יורשה לי לשאול במה בדיוק נגעתי בך?
רפי
את גרמת לי להשתנות בעיקר למדתי לא לתת למפלצות הציניות שהיו בתוכי לנצח. לא להתבוסס בצער זכרונותיי כשריד שואה. יהיה אשר יהיה להיאחז בכל מה שיש לנו, ולהמשיך הלאה, ולהביא זאת ככול יכולתנו גם לאחרים. אודרי, את עצמך עכשיו הינך גם שורדת.
אודרי
אני שורדת? איך זה?
רפי
וודאי שאת שורדת אודרי. את שרדת את העקירה הנוראית ממצרים, ארץ הולדתך, את שרדת את מות יקירייך, אביך וסבתך האהובים, את בכלל שרדת את כל התלאות, הכאבים והמחסורים של "יציאת מצרים השנייה".
(רגינה, מועסקר ופאולה מופיעות באור הזרקורים)
רגינה
ודאי שכן את שורדת אודרי נכדתי. את גיבורה שורדת! המילה "שורדת" לפי מימונידיס – הרמב"ם, היא אישה של ידע וחוכמה, המתגברת על כל צרותיה. את התגברת אודרי, את עוד תלכי לאוניברסיטה כפי שרצית, בדיוק כמו אחיך גבי, ואימך לפנייך. את אודרי, נכדתי הכה מופלאה, תהיי הסופרת אשר קיווית להיות. את תגשימי את חלומותיי בעבורך ובעבורי, וגם של אימך – של כל אותן הנשים אשר היו לפנייך ויהיו אחרייך.... את הצלחת להגיע לירושלים לבד בהשאירך מאחורייך את כל משפחתך בפריס.... את לא רק שורדת את גם מגשימה!
מועסקר
אודרי ידידתי, את בהחלט שורדת למרות כל האסון האיום שקרה לך! את היית המורה המתנדבת המתוקה שלי כשהייתי כה זקוקה לך. אני לעולם לא אשכח אותך ואת אשר לימדת אותי בספרות, במתמטיקה ומעל לכול אודות החיים והשלום, ואודות הלב האנושי והצדק. אני כה אסירת תודה לך אודרי על עזרתך! ציפינו יחד להשאר תמיד חברות אך השנאה והמלחמות הפרידו בינינו, ואת שרדת את הכול. תמיד אזכור את מה שלימדת אותי בקשר לצורך "לבקש שלום ולרודפו." אין סיבה מדוע אנחנו הפלסטינים לא יכולים לחיות בשלום עם הישראלים. אם רק היו משאירים זאת בידינו הנשים, היה לנו שלום מזמן!
פאולה
אודרי את שרדת ובראת חיים חדשים לעצמך, כפי שעשית כשעזבת את משפחתך בפריז ועלית לבד לישראל. באת לקיבוץ שלנו ועזרת לי בצורה כל כך יפה בהרכבות של פרות חדשים במטעים. יש לך את המתנה אודרי לברוא. לעורר את העולם לחתוך את סרטן האלימות, השנאה והמלחמה. לברוא במקומם אהבת ניצני חיים, שמחה, עצים של יצירתיות מלאי שלום. שלום לכם אודרי ורפי, שיהיו לכם חיים פוריים ללא מלחמות או שנאה. שלום סלאם ידידיי.
(האורות מתעממים על רגינה, מועסקר ופאולה)
אודרי
(אל רפי – מחייכת)
נו, שכנעתם אותי, אני אכן כנראה גם שורדת....איזה יופי!
רפי ,(בחיוך)
קחי את ערכת ההישרדות שלך אודרי, הוציאי את הרפיה והמשיכי לשתול ניצני שלום....
אודרי
אנסה להמשיך את המסורת היפה שלנו לקידום שלום, כי כזכור לך, בתנ"ך נכתב "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". ובתהילים כתוב "בקש שלום ורודפהו". זה כל כך חשוב לרדוף אחרי השלום, לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לו. ובקוראן נכתב: "זה אשר ילך עם השלום – לך עימו".
רפי
באמת? כך כתוב בקוראן? בכלל לא ידעתי, מדוע אנשים מדגישים רק את ה"ג'יהאד" ואת הרוע ולא את תפיסת השלום החיונית הזו: לך עם השלום...
אודרי
כי אנשים פשוט לא יודעים! הם מקשיבים לסיפורים של עצמם ולא לסיפורים של האחר או של "האויב"! וזה כך משני הצדדים.
רפי
אני כה שמח לראות שוב את הכוכבים בעינייך. הברק הזה נתן לי חיים אז, שם במצרים וזה ממלא אותי בחיות ובשמחה עכשיו שוב. זה חלק אינטגראלי מהמטמורפוזה שלי.
אודרי
האם זו הסיבה ששינית את שמך לעם-אחד במקום ליפסקי?
רפי
רק אחת מהסיבות, אבל ישנה גם סיבה נוספת חשובה יותר, האם את יכולה לנחש?
אודרי
עם אחד? אשכנזים וספרדים חיים בהרמוניה יחדיו בישראל? האם זה הרעיון?
רפי
(מהנהן) כן, כמו שאת ואני.
אודרי
אני כה מאושרת שאנו שוב מורכבים זה בזה כמו שקד ואפרסק הגדלים לתוך עץ חסון - עץ החיים. האם תבוא לחיות איתי בקיבוץ רפי?
רפי
(צוחק)
אודרי, את חלק ממני, אינך מבינה? אנחנו לא יכולים להיות מופרדים שנית. אנחנו עם אחד. עכשיו נהיה תמיד יחד, בכל מקום: בקיבוץ, במושב, בעיר ובכפר אנחנו תמיד נהיה יחד עם - אחד!
אודרי
גם עולם אחד, אנושות אחת, כולם חיים בשלום?
רפי
ננסה לעשות שכך יהיה. כשאת לצידי אודרי, נהיה מסוגלים ליצור יחדיו כמעט כל דבר, את מסכימה אודרי?
(שניהם צוחקים ושוב מתחבקים)
אודרי
(לקהל) בדירתו היינו ערים כל הלילה מחבקים זה את זה, משוחחים, צוחקים ומתנשקים חליפות. על אף רגלו החסרה שלא הצלחתי לשכוח לרגע אחד. יחד עם השמחה הרגשתי כאילו חלק מגופי שלי נחתך.
קרני הזהב של השחר הופיעו על הר ציון. מקהלת ציפורים ראשונה הפריעה את הדממה בשיר נשגב לקבל בברכה את תהילת הבוקר הססגוני הטהור שנשפך משמש מוזהבת ברחבי העולם. שאבתי כוח מהיופי בטבע שקרן בפניו היפים של רפי, והוא כיסה את פניי בנשיקות רכות של תקווה, עוצמה ואהבה.
- סוף -
